אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות ד ס"ק ב

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות ד ס"ק ב

אות ד ס"ק א

והנה התוס' בפרק אלו טרפות (דס"ד ע"א) בד"ה שאם ריקמה וכו' הנז"ל, העלו שם דביצת השרץ דוקא ריקמה אסירא ואי לא ריקמה שריא, מטעם חידוש דליכא מידי דאתי מחי ושרייה רחמנא, כמו דעוף טהור, שבעופות הוא דכתב קרא בת היענה ולא בשרץ, דעוף מעוף ילפינן ולא ביצת שרץ מעוף אלו תוכן דבריהם יע"ש. והר"ן בחידושיו הביא דברי התוספות הנזכר וכתב וז"ל, ולא נהיר דמכיון דגלי לן קרא דביצת עוף טמא אסירא ממילא ידעינן דאיסור אבר מן החי הוא דשרא רחמנא גבי ביצה ולא איסור טומאה, והיינו טעמא דביצת טריפה דאסירא וביצת השרץ דכוותה עכ"ל. ויל"ע קצת בסברת הר"ן דנראה דס"ל דילפי' שרץ מעוף אף דהם ב' מינים, מההיא דאמרינן בפרק אע"פ (דף ס' ע"א) יכול יהא חלב מהלכי שתים טמא, ודין הוא ומה בהמה שהקלת במגעה החמרת בחלבה אדם שהחמרת במגעו אינו דין שנחמיר בחלבו, ת"ל הוא הוא טמא ואין חלב מהלכי שתים טמא אלא טהור ע"כ. דמשמע דדוקא משום דאיכא ק"ו לאסור חלב דמהלכי שתים איצטריך קרא להתיר, הא לאו הכי לא הוה צריך קרא להתיר דפשיטא דהיה מותר ממילא מטעם חידוש היתר החלב, דמבנין אב דחלב בהמה טמאה לא היינו לומדים, כיון דמהלכי שתים ובהמה טמאה ב' מינים הם ולא ילפינן זה מזה כמ"ש התוס' לגבי שרץ ועוף, אבל לפי סברת הר"ן דילפינן זה מזה בלאו ק"ו נמי איצטריך קרא להתיר כי היכי דלא נילף מבהמה טמאה מבנין אב, וי"ל דלפי מה שהעלה הר"ן שם בהלכות כדעת הרמב"ם פ"ב מהל' מאכ"א ה"ג דס"ל דבבשר אדם איכא איסור לאו הבא מכלל עשה ולא לאו גמור א"ש, די"ל דדוקא גבי שרץ ועוף דשניהם שוים דאיכא לאו בהם ילפינן זה מזה, משא"כ גבי חלב מהלכי שתים דמעיקרא איסור בשר אדם אינו כאיסור בשר בהמה טמאה דאיכא לאו ואינו אלא עשה, ואיכא למימר דמטעם חידוש התירה תורה נמי איסור עשה ולא אסר אלא באיסור לאו וזה פשוט: ואדרבה נראה דלסברת התוס' קשה מהכא, דאף דלא ילפינן ביצת שרץ מבנין אב דביצת עוף טמא כיון דלאו שניהם מין אחד, מ"מ נילף מק"ו ומה עוף טמא שהקלת במגעו החמרת בביצתה, שרץ שהחמרת במגעו אינו דין שתחמיר בביצתה, דומיא דהתם, דאי לאו קרא דהתיר חלב מהלכי שתים היינו אוסרים אותו מק"ו דחלב בהמה טמאה אף דהם ב' מינים, ובשרץ נמי יש לדון ק"ו כי האי. ואולי דס"ל להתוס' דעיקר הק"ו דעביד הש"ס התם מטעם מאדם החמרת במגעו, לאו מאדם בלבד הוא אלא דהחלב נמי אשר אנו דנין בה היא עצמה מטמאה במגע, דחלב הנדה נמי מטמאה במגע וכמ"ש הרמב"ם [פ"א מה' משכב ומושב הט"ז], משא"כ בבהמה, ומשו"ה הוא ק"ו אלים, אבל גבי ביצת השרץ דאף דהיא עצמה מטמא במגע, מ"מ הביצה שלה כל זמן שלא ריקמה אינו מטמא במגע כמ"ש התוס' שם, וא"כ לאו קל וחומר אלים הוא לאסור כקל וחומר דחלב מהלכי שתים:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה