אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות סח ס"ק א

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות סח ס"ק א

אות סז ס"ק ג

פיסקא וכן מי שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים וכו', ופריך [מז, ב] בכור לנחלה הוא דלא הוי הא כפשוט שקיל ואמאי ליזיל לגבי האי ולדחייה וכו', ומשני אמר רבי ירמיה לא נצרכא אלא לבא אחריו וכו'. ונראה פשוט דהא דקבעי הש"ס קושיא זאת גבי חלוקת מי שלא שהתה אחר בעלה וכו', לאו דוקא דה"ה בשאר חלוקות מתני' דקתני היא וכהנת, היא ולויה, היא ואשה שכבר ילדה דעליהם נמי קתני בכור לכהן ואינו בכור לנחלה, ושפיר יש לדקדק בהם הא כפשוט שקיל וכו', וגם שינוייא דמשני ר"י א"ש לאלו החלוקות נמי, דה"ק בכור לכהן והבא אחריו אינו בכור לנחלה, דאם בעלי הנשים האלו לא היה להם בנים עדיין הרי אלו שנתערבו אינן בכור לנחלה, וגם כפשוט אינם יורשים עם אחיהם שנולדו אחריהם, דזיל הכא קא מדחי ליה וזיל הכא קא מדחי ליה, והבא אחריהם ג"כ אינו בכור לנחלה דאמרי' ליה אחיו אותו הראשון שהוא ספק הוא בכור לנחלה. אלא דקבעי הש"ס הך שקלא וטריא על חלוקת מי שלא שהתה וכו' שהיא אחרונה שבכולן וסמיך לה דברי התנא דהוי בכור לכהן ואינו בכור לנחלה: ואף דבחלוקות אלו דהיא וכהנת וכו' אפשר להיות דהראשונים שנולדו ונתערבו אפשר שיזכו אף בחלק בכורה ע"י שיכתבו הרשאה להדדי בהוכרו ולבסוף נתערבו, אלא דלא נקט מתני' בחלוקות אלו דיש מציאות דהוא בכור לנחלה ע"י הרשאה בהוכרו ולבסוף נתערבו מפני דרצה התנא לכלול עמהם חלוקת מי שלא שהתה, דלא יש אופן בו שיהיה בכור לנחלה דלעולם הוי ספק מעיקרו, וכיון דלגבי הך חלוקה לא שייך לחלק כלל, גם באותם חלוקות אף דשייך לחלק בהם לא נקט אלא אופן דלא הוכרו מתחלה, דבהכי אינם יכולים לכתוב הרשאה, וע"ז קבעי הך שקלא וטריא על חלוקת דמי שלא שהתה וכו', לומר דמפני חלוקה זאת לא חילק התנא כלל דגם באותם חלוקות מיירי בשלא הוכרו מתחלה כלל, ומש"ה לא מהני הרשאה, ומפני חלוקת מי שלא שהתה וכו' לא חש התנא לחלק בשאר החלוקות:

והנה ראיתי להרב בצלאל כ"י שהביא משם תוס' חיצוניות בשמעתין וז"ל, והק' הר"ר אלחנן אמאי לא מוקי לה ביבם דהוי ספק ובני יבם שבאו לחלוק נכסים שאז נוטל הספק חלק כדאמרי' בהחולץ בשמעתא דספק ויבם, וי"ל דמתני' משמע ליה דמיירי בכל בני אדם שבעולם אפי' באותם דלא הוו יבם עכ"ל, ולא ביארו התוס' באיזה אופן נכסים הוא שנוטל הספק חלק, ובפרק החולץ (דף ל"ז ע"ב) אמרי' ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא ספק אמר ההוא גברא בר מיתנא הוא ונכסי דידי הוא, בני יבם אמרי את אחינו את ומנתא הוא דאית לך בהדן, וסבור רבנן למימר מתניתין היא דתנן [יבמות ק, ב] הוא אינו יורש אותם וכו', ודחי להו רב משרשיא דל"ד דאי דמייא למתניתין הוא כספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם גופיה, דהתם אמרי' ליה אייתי ראיה דאחונא את ושקיל, וכתב רש"י בנכסי יבם גופיה התם מיתוקמא מתניתין דהוא לא יורש אותם דאמרי ליה אייתי ראיה ושקיל, אבל בההיא דלעיל הבאים לחלוק בנכסי מיתנא שניהם ספק, ונראה בעיני דההיא מנתא דקא מודו ליה שקיל, ואידך הוי ממון המוטל בספק וחולקין הוא נוטל החצי ובין כולם החצי עכ"ל, נמצינו למדים דספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם גופיה אינו נוטל הספק שום חלק, ועל כרחך לומר דמ"ש התוס' דהוה מצי לאוקמא ביבם היינו בספק ובני יבם דבאים לחלוק בנכסי מיתנא דחולקין ביניהם:

ולע"ד דברי התוס' הנזכרים נפלאו ממני, דאי ס"ל כסברת רש"י דההיא מנתא דקא מודו ליה שקיל ואח"כ חולקין, דכן הוא סברת רוב הפוסקים וכמ"ש הרשב"א בחידושיו שם והרא"ש בפסקיו [סי' ט'] ודעימייהו יעו"ש, וע"ז הוא דמקשה לומר דאמאי לא מוקי לה בהכי דבכה"ג דבאים לחלוק בנכסי מיתנא כיון דהם מודים לו בההיא מנתא שאומרים לו אחינו את, א"כ נמצא דזה הספק יורש כפשוט בחלק נכסי מיתנא מכח שיורש ליבם לפי הודאתם דבן היבם הוא, הרי הדבר קשה דלפי סברת רש"י ודעימיה אם היה זה הספק שאנו מסתפקים בו שהוא בן היבם ראשון לבניו וראשית אונו, כמו שהוא יורש בחלק פשוט במנתא דקא מודו ליה, יורש נמי חלק בכורה כיון דכבר הודו לו שהוא אחיהם והוא הבכור ולו משפט הבכורה, דלצד זה שהספק הוא בן היבם הרי נמצא דכדין יבם את יבמתו וזכה בנכסי המת כדין כל יבם, ומחיים כבר זכה היבם בנכסי מיתנא ושפיר נוטל הבכור פי שנים כיון דמוחזק הוא ולא הוי ראוי, וא"כ אי מתני' דהכא מיירי בהכי אמאי קתני דאינו בכור לנחלה, הא אם כפשוט לוקח בנכסי מיתנא מטעם דמודו ליה גם חלק בכורה נוטל מהנכסים והשאר יחלוקו:

ואי ס"ל להתוספות כסברת הרמב"ם בפ"ה מהלכות נחלות [ה"ד] דלא ס"ל כסברת רש"י, אלא ס"ל דספק ובני יבם חולקין נכסי מיתנא בשוה חלק כחלק ואינו נוטל מנתא דמודו יעו"ש, א"כ נמצא דזה הספק שאנו מסופקים שמא הוא בכור לנחלה ליבם אינו נוטל מכח ירושת היבם לא כפשוט ולא כבכור, ומה שנוטל הוא חלק בנכסי מיתנא הטעם דאנו אומרים דבן מיתנא הוא, ובנכסי מיתנא לא שייך בכור לנחלה לומר דכבכור אינו נוטל אבל כפשוט נוטל, דהא במיתנא לא יש לו בנים אחרים, דאם יש ספק הוא שזה הבן דוקא הוא שלו ואין לו אחים, ודווקא ביבם שהיו לו בנים אחרים אח"כ שייך לומר דנוטל חלק כפשוט ואינו נוטל חלק כבכור, ומנכסי היבם אינו נוטל כלל אפילו חלק כפשוט, וא"כ איך שייך לומר ביבם דאינו נוטל כבכור ונוטל כפשוט, כיון דמה שלוקח חלק בנכסי מיתנא לאו מכח ירושת היבם הוא אלא מכח שיורש למיתנא מספק שמא בנו הוא מטעם דממון המוטל בספק חולקין:

ואפשר לומר דכוונת התוס' להקשות מההיא דאמרינן בפרק החולץ בסוף הסוגיא ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי סבא, ספק אמר ההוא גברא בר מיתנא הוא ופלגא דידי הוא ובני יבם אמרי אחונא את ומנתא אית לך בהדן, פלגא דקא מודי להו שקלי, תלתא דקא מודו ליה שקיל, פש להו דנקא הוי ממון המוטל בספק וחולקין ע"כ, ובכה"ג הו"מ לאוקומה הכא האי ספק אי הוי בן היבם הוא ראשית אונו אף דלוקח בנכסי סבא תלתא דקא מודו ליה דאחיהם הוא כחלק פשוט, מ"מ אינו נוטל בנכסי סבא מכח אביו היבם פי שנים כבכור כיון דנכסי הסבא לגבי היבם הוי ראוי, כיון דמת היבם קודם ואח"כ מת הסבא, דנמצא דלא זכה אביו בנכסים בחייו והוי ראוי ואינו נוטל בראוי כבמוחזק:

ואולם אף באופן זה הוי דוחק דאיך אפשר לאוקומי מתני' בהכי כיון דמשמעות מתני' היא דמה שאינו בכור לנחלה הוא מטעם דספק הוא וזיל הכא קא מדחי ליה וכו', ואם מיירי בהכי לאו מטעם זה הוא, דהא כיון דבחלק פשוט לוקח תלתא מטעם דמודו ליה דאחיהם הוא, א"כ בחלק פי שנים נמי נוטל מטעם זה דכבר הודו ליה דאחיהם הוא, ומאי דאינו נוטל פי שנים הוא משום דהוי ראוי ודין זה דראוי הא קתני לה במתניתין לקמן [נא, ב] ואינו מסוג מתני' דהכא:

ועוד קשה על דברי התוס' דאיך הוה מצי לאוקומה בהכי, דא"כ התינח לחלוקה מי שלא שהתה וכו' דמיירי ביבם, אבל בשאר חלוקות דהיא וכהנת היא ולויה היא ואשה שילדה מאי א"ל, ופשיטא דטפי עדיף בהאי שינוייא דרבי ירמיה דמשני לבא אחריו דבהכי מתורץ יפה כל החלוקות. ולזה י"ל והוא פשוט ונקדים דהא דאמרינן דאם לא הוכרו בתחלה כלל דאינם יכולים לכתוב הרשאה זה לזה הוא מגזרת הכתוב, כדאמרינן בפרק י"נ (דף קכ"ז ע"א) דתניא בן ולא טומטום בכור ולא ספק דכתיב והיה הבן הבכור לשניאה, דהאי קרא מיותר הוא דאי להורות דהבכור הוא לשניאה הא כתיב אח"כ לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור, ועל כרחך לומר דהאי קרא דוהיה הבן הבכור איצטריך להכי למעט בכור ספק, וכן אמרינן בספרי בפ' תצא [כא, טו] דמהאי קרא דוהיה הבן הבכור ממעטינן ספק בכור מעיקרו, והנה כי כן נראה פשוט דדווקא בחלק בכורה אמרינן דאין יכול לכתוב הרשאה, אבל בחלק פשיטות אפי' ספק מעיקרו יכולים לכתוב הרשאה, דלא מיעט הכתוב אלא לענין בכורה, וכ"כ הרב בצלאל בספר אסיפת זקנים שם בפי"נ משם הרא"ם יעו"ש, וכ"כ מרן הב"י בח"מ סי' רע"ז שכ"כ רבינו ירוחם יעו"ש וכ"כ הב"ח שם וז"ל, ספק בכור וכו' וטעמא משום דכתיב יכיר דבעינן שהוכרו מתחלה, ולפיכך בחלק פשיטות יכולים לכתוב הרשאה אפילו לא הוכרו מתחלה דיכיר לא כתיב אלא גבי חלק בכורה עכ"ל, וכ"כ בפרישה שם [אות י"ג] וז"ל, ודוקא בבכור דינא הכי דכתיב ביה יכיר אבל בן ראובן פשוט ובן שמעון פשוט שנתערבו אפילו לא הוכרו מעולם איזה של מי כותבין הרשאה זה לזה עכ"ל:

אלא דדבריהם תמוהים במ"ש דדין זה ילפינן משום דכתיב יכיר לומר דבעינן היכרא שהוכרו מתחילה, דהא בספרי ובגמרא ילפינן לה מדכתיב והיה הבן הבכור כאמור, דקרא דיכיר איצטריך למילי אוחרי וכדאמרינן בפרק מי שמת (דף קמ"ב ע"ב) בן שנולד לאחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים מאי טעמא יכיר אמר רחמנא והא ליתא דיכיר, וע"כ לומר דמאי דלא מייתי הא דספק בכור מקרא דיכיר וילפינן לה מקרא דוהיה הבן הבכור וכו' היינו משום דלא קפיד קרא דיכיר בהיכרא, אלא בדאינו ראוי להיכרא כגון דנולד לאחר מיתת אביו, אבל בנולד בחייו אפילו לא ראהו ולא הכירו הואיל וראוי להכרה אין הכרה מעכבת בו כדר' זירא וכו', כמ"ש רשב"ם שם יעו"ש, וא"כ י"ל דאפילו נתערבו מתחלה כיון דהיה ביד האב להשגיח ולהשתדל שלא יתערבו כדי להכירו ראוי להיכרא חשיב ואין היכרא מעכבת, ומש"ה איצטריך קרא אחרינא: באופן דכל אפייא שווין דהא דאין יכולים לכתוב הרשאה הוא דוקא לחלק בכורה אבל לחלק פשיטות יכולים לכתוב הרשאה. והנה כי כן י"ל דשפיר הו"מ לאוקומי מתניתין דמי שלא שהתה ביבם, דלשאר החלוקות דמתניתין דהיא וכהנת וכו' לק"מ, דלגבי שאר חלוקות י"ל דמתניתין דמשמע דבחלק פשוט נוטל מיירי כשכתבו הרשאה זה לזה, דלענין חלק פשוט מהני הרשאה, ולענין חלק בכורה לא מהני הרשאה כיון שלא הוכרו מתחלה:

ודע דאין לומר כפי"ז דמש"ה קבע הש"ס קו' זאת דפריך הא כפשוט שקיל על חלוקת מי שלא שהתה וכו' דבשאר החלוקות דהיא וכהנת וכו' לק"מ, די"ל דמיירי בכתבו הרשאה זה לזה, דהא ליתא דא"כ למאי דפריך הש"ס לשינוייא דר"י וליכתבו הרשאה אהדדי, וכי תימא מתני' שלא בהרשאה הא מוקמינן לה לקמן בהרשאה, אמאי הוצרך המקשן להביא ממתני' דלקמן דמוקי לה שמואל בבא בהרשאה, תיפוק ליה דמתני' דהכא בשאר החלוקות דהיא וכהנת וכו' מיירי כשכתבו הרשאה זה לזה, אלא עכצ"ל דקו' הש"ס קאי לכל החלוקות, אלא דקבעו קושיא על האחרונה דמי שלא שהתה וכו' וה"ה השאר, וכל החלוקות מוקי להו ר"י דלא נצרכא אלא לבא אחריו, ואע"ג דלגבי היא וכהנת וכו' מצינן לתרוצי דמיירי בבא בהרשאה, מ"מ ניחא ליה להש"ס לשנויי לכולהו בחדא מחתא:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה