אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות נ ס"ק ב

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות נ ס"ק ב

אות נ ס"ק א

והנה מדברי הר"מ בריש פרק ג' דבכורות [ה"ב] שכתב סתם וז"ל, אם אין שם מומחה וכו' ה"ז ישחט עפ"י שלשה בני הכנסת, וכן בכור שיצא לחוצה לארץ וכו' הרי זה יותר על פי שלשה בני הכנסת עכ"ל, נראה דמדלא חלק לגמרי דהא דיותר עפ"י שלשה בני הכנסת הוא דוקא בזמן הזה אפילו בארץ, או בח"ל אפילו בזמן בית המקדש קיים, ש"מ דסבירא ליה דאפילו בזמן בית המקדש קיים ואפילו בארץ מתירין, וזה שלא כדברי התוספות, וגם קשה על מה שהקשינו לדעת הרגמ"ה, דאמאי הוצרך ר"י נשיאה לאשמועינן בכור בח"ל, הא אפילו בזמן שבית המקדש קיים מתירין וכ"ש בח"ל, וכן על הר"מ עצמו קשה דמאחר דמתחלה סתם דבריו דמשמע דאפילו בארץ ובזמן בית המקדש קיים, אמאי הוצרך לומר וכן בכור שיצא לח"ל וכו', וכבר הקשה כן הרב לחם משנה שם:

ולע"ד דלדעת הר"מ י"ל דסבירא ליה הפך סברת התוספות והרגמ"ה דס"ל דבזמן שבית המקדש קיים חמיר טפי ומסתברא טפי לאסור, דהר"מ ס"ל דנהפוך הוא, דאדרבה בזמן בית המקדש קיים דראוי להקרבה קיל טפי, דכיון דראוי להקרבה ואין לבעלים הפסד ממון ליטפל בו עד שיפול בו מום דבידו להקריבו, דמשום פסידא דהקרבת אימורין וכיוצא מפסידא הבאה על ידי הקרבה לא חשיבא פסידא, דמהאי טעמא כתבתי לעיל [אות מ"ז ריש או"ק ב'] דבזמן שבית המקדש קיים לא חשידי כהנים להטיל מום, לא מחמרינן להצריך מומחה, מטעם דכיון דאינם מומחים יבואו לטעות להקל בדבר ולא יחקרו היטב לעשות תועלת לבעליו שלא יהיה לו פסידא כיון דבידו להקריבו, משא"כ בזמן הזה אפילו בארץ וכן בחוצה לארץ אפילו בזמן שבית המקדש קיים, דכיון דאינו ראוי להקרבה ומטי ליה פסידא, יש לחוש יותר דעל ידי שלשה בני הכנסת יבואו להקל דלא יחקרו היטב מפני תועלת הבעלים שלא יפסיד. ולכאורה היה נראה דמש"ה הוצרך ר"י נשיאה לומר דבכור בח"ל מתירין, כי היכי דלא נימא דמתניתין דקתני דמתירין היינו בזמן בית המקדש, דליכא למיחש כיון דראוי להקרבה, אבל בח"ל דאינו ראוי להקרבה הוה אמינא דחיישינן שמא יבואו להקל ואין ג' מתירים, קמ"ל דאפילו בח"ל לא חיישינן:

אבל לפי מ"ש הר"מ וכן בכור שיצא לח"ל וכו', ולא נקט הדין בבכור שנולד בח"ל, עכצ"ל דסבירא ליה להר"מ דדין זה אינו אלא בזמן בית המקדש דראוי להקרבה, אבל בזמן הזה דאינו ראוי להקרבה חיישינן ואין מתירין בג', וע"כ פי' דברי ר"י נשיאה דבכור בח"ל היינו שיצא לח"ל, שכיון שנולד בארץ ראוי להקרבה הוא דיכול להחזירו, והא קמ"ל ר"י נשיאה דבכור בח"ל דאפילו בכהאי גוונא דיצא לח"ל דיש לו טורח להחזירו לארץ, לא חיישינן דיבואו להקל מפני הטורח. והיינו טעמא דס"ל להר"מ כן משום דקשה ליה בדברי ר"י נשיאה, דלמה ליה לאשמועינן דין זה דבשאינו ראוי להקרבה נמי לא חיישינן דמקילין מפני פסידת הבעלים בבכור דח"ל, ולא אמר סתם בכור בזמן הזה מתירין בג', וכיון דאשמועינן בבכור בזמן הזה ה"ה בבכור דח"ל בזמן בית המקדש קיים דדא ודא אחת היא, וליישב זה פירש הר"מ דהא דאמרינן בכור בח"ל היינו בכור שנולד בארץ ויצא לח"ל, דבכה"ג דוקא מתירין כיון דסוף סוף חזי להקרבה, אלא דאתא לאשמועינן דלא חיישינן שיבואו להקל מפני הטורח. ואף דהר"מ בתחלת דבריו כתב סתם דמתירין ולא חלק בין בזמן שבית המקדש קיים לזמן הזה, מ"מ הרי גילה דעתו דדוקא בזמן שבית המקדש קיים במ"ש וכן בכור שיצא לחוצה לארץ:

ואין לומר דהשתא דאתינן להכי מצינן למימר דסבירא ליה להר"מ כדעת התוספות דבזמן בית המקדש קיים חמיר טפי ואין מתירין, ומאי דכתב בתחלת דבריו סתם הוא דווקא בזמן הזה, דהא גילה דעתו במ"ש וכן בכור שיצא לחוצה לארץ, דאם היה כותב וכן בכור בח"ל שנולד בח"ל היה גילוי בדבר דסבירא ליה דבזמן בית המקדש אין מתירין, ואשמועינן דבכור חוצה לארץ נמי מותר דלא גזרינן בכור ח"ל אטו בכור בארץ, אבל השתא דנקט אופן זה דבכור שיצא לח"ל אדרבה יש גילוי בהפך, דאם איתא דס"ל דבכור בארץ בזמן ביהמ"ק אין מתירין מפני שראוי להקרבה, א"כ בבכור שיצא לח"ל הרי ראוי להקרבה נמי דמפני שיצא לח"ל לא נפסל מהקרבה, ועם כל זה ג' מתירין, וא"כ צ"ל דהר"מ לא סבירא ליה כסברת התוספות, אלא דאדרבה אין היתר אלא בזמן שבית המקדש קיים דראוי להקרבה ואין לו פסידא, ועל זה הוצרך לאשמועינן בבכור שיצא ח"ל דאף דאיכא למיחש שיבואו להקל מפני הטורח מתירין ג' כבכור בארץ:

אלא דדבר קשה הוא לומר דבר זה דלפי שיטה זאת ס"ל להר"מ דבזמן הזה דאינו ראוי להקרבה אין מתירין ג' בני הכנסת, ודבר רחוק הוא לומר זה דכל מה שאמרו האמוראים בשמעתין דג' מתירין את הבכור במקום שאין מומחה הוא הלכתא למשיחא ללמדנו שבזמן בית המקדש מתירין ג', כיון דלא נ"מ לענין דינא בזמן הזה: לכן נראה דעיקר הגירסא הכא בדברי הר"מ הכי הוא, וכן בכור בחו"ל מתירין בג', והיינו אפילו נולד בחוץ לארץ, ואשמועינן לומר דלא גזרינן ח"ל בזמן בית המקדש אטו א"י כמ"ש התוספות, דבהכי א"ש דבזמן הזה מתירין בג' כפשטא דשמעתין. וגירסא זאת דגריס הכא וכן בכור שיצא לח"ל הוא על פי גירסת רבינו הרמב"ן בדברי הר"מ בפ"א מהלכות בכורות [ה"ה], דגרסינן בכור בהמה טהורה אינה נוהגת אלא בארץ, ואין מביאין בכורות מח"ל לארץ וכו', ואם הביא אין מקבלין ממנו ולא יקרב אלא הרי אלו חולין עכ"ל, כמ"ש רבינו בסוף פרקין, וס"ל לרבינו בעד הר"מ דסבירא ליה דבכור שנולד בח"ל לא חל קדושה עליו כלל דכחולין הוא ורבינו חולק עליו, וכן הראב"ד שם בפ"א גריס הכי בדברי הר"מ והשיג עליו, וכן הרשב"א בתשובה סימן של"א גריס הכי וחלק עליו יעו"ש, ועפ"י גירסא זאת נגרר דגרסינן נמי הכא וכן בכור שיצא לח"ל, דלפי שיטתם בעד הר"מ ע"כ לא משכחת אלא בבכור שיצא לחוצה לארץ דבכור שנולד בח"ל כחולין הוא, וכן משמע מדברי רבינו בסוף פרקין דבכלל הראיות שהביאו לסתור סברת הר"מ כתב הוא משמעתין וכתב וז"ל, ותו דאמרינן לעיל בהדיא התרת בכור בח"ל על פי שלשה בני הכנסת, וליכא לאוקומה בבכור שיצא מארץ לחו"ל דא"כ הוו אמרין הכי בהדיא ולמה ליה לאדכורי ח"ל אתרא דלא נהיג ביה בכור בהמה טהורה, ולא שכיחי התם בוכרי אלא בגוונא רחיקא שבאו משם לכאן, לימא התרת בכור במקום שאין מומחה על פי שלשה בני הכנסת, אלא ש"מ דח"ל אתרא דבוכרי הוא ונקט דוכתא דלא שכיחי בה מומחין לקרובי מלתא, וה"ה לכל דוכתא דלא הוו בההוא זימנא עכ"ל, הרי דמשמע מתוך דבריו דס"ל דהר"מ מפרש לה דבכור בח"ל ביצא מן הארץ, דגירסתו כגירסתינו, ומפני כן הוצרך לשלול פי' זה. באופן דגירסא זאת דדין זה הוא על פי גירסת ההיא דפ"א:

אבל לפי מ"ש מהר"י קורקוס כ"י בפ"א מהלכות בכורות דנוסחא משובשת נזדמנה להם בספרי הר"מ ועיקר הגירסא כגירסתינו, וכתב דבפירוש ראה בתשובה בערבי להר"מ כאשר כתבתי וכנוסחת ספרינו וזה נכון עכ"ל, וכן כתב מרן הכ"מ שם, דלפי נוסחא זאת גם בדין שלפנינו הנוסחא עיקרית היא וכן בכור בח"ל כלשון הגמרא, וכן כתב מהריק"ו בביאורו בדין שלפנינו וז"ל, ורבינו כתב בכור שיצא לח"ל, ויל"ע למה לו לכתוב כן דהא שייך דין זה בנולד בח"ל, ונראה שלשון זה נכתב עפ"י הנוסחא שהיתה בספרים דשל ח"ל הוו חולין גמורים, וכמו שנתבאר בתחלת ההלכות, לכן הוצרכו לפרש דבנולד בארץ ויצא לח"ל מיירי דין זה, וכיון שנתבאר שאותה נוסחא משובשת ממילא שגם זה טעות ודוקא בנולד בח"ל הוא דנשחט עפ"י ג' בני הכנסת עכ"ל, ומדסיים לומר דכפי"ז דוקא בנולד בח"ל נשחט על פי ג', ש"מ דלדעת הר"מ דוקא בזמן הזה נשחט על פי ג', אבל בזמן ביהמ"ק קיים אינו נשחט כי אם עפ"י מומחה, ומש"ה דוקא נולד בח"ל אפילו בזמן בית המקדש קיים נשחט דלא גזרינן אטו א"י, אבל בנולד בא"י ויצא לח"ל דחזי להקרבה אינו נשחט כי אם על פי מומחה, דס"ל להר"מ כסברת התוספות:

ואולם ראיתי למהריק"ו שכתב עוד על דין זה וז"ל, וא"נ אפשר דלרבותא נקט הכי שאפי' שנולד בא"י והוא ראוי להקרבה אם הוא תם והיה שם מומחה, כיון שיצא לח"ל נשחט עפ"י שלשה בני הכנסת, וסובר רבינו דאין שייך להחזירו להראותו למומחה שבא"י דהיינו חדושיה דר"י נשיאה, ומ"ש התוס' לא הוי חידוש כולי האי כיון שנולד בח"ל ואינו קרב וכו', לכך פירשה רבינו ביוצא מא"י. וראיתי מי שכתב שדין יצא לח"ל באין מומחה מיירי, ואין זה כלום דא"כ אפילו בא"י עכ"ל. וצריך להבין דאי סבירא ליה בדעת הר"מ דבזמן ביהמ"ק קיים בעינן מומחה דוקא כסברת התוספות, א"כ איך אפשר דביצא לח"ל מתירין עפ"י ג' כיון דסוף סוף ראוי להקרבה הוא ומאי שנא בא"י עצמו מיצא לח"ל, דאי סבירא ליה לתירוץ זה דהר"מ סבירא ליה דאפילו בזמן בית המקדש ניתר עפ"י ג' כמו שנראה מסתימות דברי הר"מ ברישא, אם כן אמאי הוצרך לאשמועינן ביצא לח"ל דניתר, כיון דמכ"ש הוא דבהיות בא"י ניתר ביצא לח"ל לכ"ש:

וגם מ"ש הרב דיש מי שכתב שדין יוצא לח"ל באין מומחה מיירי אינו כלום דא"כ אפילו בא"י, דמשמע דסבירא ליה דביוצא לח"ל אפילו יש מומחה ניתר עפ"י ג'. הן אמת דכפי סברתו זאת אתי שפיר מ"ש על הר"מ דלרבותא נקט הכי, דהוא במונח דהר"מ ס"ל דאפילו בזמן בית המקדש קיים ובא"י ניתר בג' כשאין מומחה, ועל זה אתא לאשמועינן דביצא לח"ל אפילו ביש מומחה מתירין בג'. ואולם הדבר קשה לומר דין זה דביצא לח"ל אפילו בדיש מומחה הוא, דא"כ עיקר חסר מדברי הר"מ דלא ביאר דהחידוש הוא אפי' ביש מומחה, ואדרבה פשט דברי הר"מ שכתב וכן בכור שיצא לח"ל וכו' משמע דמשוה דין זה לדין מה שכתב ברישא דדוקא בדלית מומחה, ועוד דמאיזה טעם יש להקל ביצא לח"ל יותר מבהיותו בא"י כיון דביצא נמי ראוי להקרבה, ואפי' את"ל דזה כתב עפ"י מה שכתב דהעיקר כפי' הראשון דזה הגירסא דיצא לח"ל טעות היא, אלא עיקר הגירסא היא וכן בכור בח"ל כדאמרינן בגמרא, מ"מ קשה דאם איתא דיש לחלק ולומר דבח"ל יש להקל יותר דניתר אפילו ביש מומחה, א"כ אמאי לא משני הש"ס למאי דפריך הש"ס לרבא דאמר ובמומין מובהקין דמאי קמ"ל תנינא וכו', הא י"ל דממתני' הוה אמינא דמיירי בא"י, אבל בח"ל אפי' במומין שאינם מובהקים דיש להם להקל בח"ל כמו שאנו מקילין דאפילו ביש מומחה מתירין עפ"י שלשה בח"ל:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה