אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות לב ס"ק ב

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות לב ס"ק ב

אות לב ס"ק א

והנה הראב"ד הקשה על סברת הר"ם הכא בהל' מעשר [פי"ב הי"ז] ובהל' עדות [פי"א ה"ח] מהירושלמי [דמאי פ"ד ה"ה], דפריך אמתני' דאמר איש פלוני נאמן, ועד א' נאמן, אמרינן קל הוא שהקילו באכסניא מפני חיי נפש, והרב פ"ח יו"ד סי' קי"ט [אות י"ז] והרב מחנ"א הל' עדות סי' י"ט, שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד כתבו ליישב, דמאי דאמרינן דחשוד על הדבר מעידו היינו על הדבר בעצמו לומר דהוא מתוקן, אבל להעיד על איש אחד דנאמן הוא חד לא מהימן בהא, דזה עדות גמורה וצריך ב' עדים, והרב מחנ"א הביא ראיה מההיא דאמרינן בר"פ אם אין מכירין אותו יעו"ש:

ועפ"י סברא זאת אפשר להבין מאי דאמרינן עוד בירושלמי שם בסוף פ"ד דדמאי, אחר מאי דמשני ר"י דהכא הקילו משום חיי נפש וז"ל, תניא הנכנס לעיר ואינו מכיר אדם, או שהיה עומד בגורן ואינו מכיר אדם שם, הרי זה נשאל בין לחבר ובין לעם הארץ דברי רשב"ג, רבי אומר אין נשאלין על התרומה אלא לחבר בלבד, אתיא דרבי כר"מ ורשב"ג בשיטתיה, דתנינן תמן כל המומין הראוים לבא בידי אדם וכו', א"ר יונה מה פליגי לחלק אבל ליקח אפילו רשב"ג מודה, מה בין לחלק מה בין ליקח, קול יוצא לחילוק ואין קול יוצא ליקח עכ"ל הירושלמי לפי גירסתינו, וכן הוא גירסת מהר"ש סיריליו בביאורו על הירושלמי כ"י, ופי' דברי הירושלמי וז"ל, נכנס לעיר ואינו מכיר אדם שם, ובתוספתא [דמאי פ"ה ה"ז] קתני והיה בידו תרומה, ומפרש לקמן דרוצה לחלקה לכהני העיר, ואין יודע אם אוכלין בטומאה או בטהרה, או שהיה עומד בגורן ורוצה לחלק התרומה, נשאל בין לחבר ובין לעם הארץ, דאפילו עם הארץ נאמן לומר זה כהן ואוכל בטהרה. ועל מאי דאמרינן אבל ליקח אפילו רשב"ג מודה כתב וז"ל, אבל ליקח אף רשב"ג מודה לרבי דאין עם הארץ נאמן לומר זה כהן אוכל בטהרה, כדמפרש קול יוצא לחילוק וידעי כ"ע כשמחלק תרומה ולא משקר, אבל הלוקח בצנעא לוקח עכ"ל:

ומפשט דברי הירושלמי נראה דרבי יונה בא לדחות מאי דס"ד הש"ס לומר דרבי דהכא כר"מ ס"ל, ורשב"ג דהכא לשיטתיה דאמר גבי מומין דנאמן על של אחרים וה"ה הכא, וע"ז דוחה רבי יונה דהכא רשב"ג לאו משום דלשיטתיה אזיל, אלא משום דלחלק קול יוצא, דידעי כ"ע כשמחלק תרומה ולא משקר, משא"כ ליקח פירות מאחר על פי עדות ע"ה שאומר שהוא נאמן דאפילו רשב"ג מודה שאינו נאמן. וזה תימה דאפילו לסברת הראב"ד דס"ל דיש חילוק בין ההיא דמטיל מום שהוא קנסא דרבנן, לשאר דברים דיש בהם חשש איסור תורה, היינו לענין הלכה דלא קי"ל כרשב"ג בשיש חשש איסור תורה, אבל עכ"פ אפילו לדעתו רשב"ג סבירא ליה דאפילו ביש חשש איסור תורה נאמן בשל אחרים, וא"כ איך קאמר דליקח אפי' רשב"ג מודה. ועוד דבהדיא אמרינן בתוספתא בסוף פ"ד דדמאי [הכ"א] וז"ל, רשב"ג אומר היה לו אריס שיודע לתקן והוא אינו מאמינו על מעשרות, והביא לו פירות משלו ואומר שלך הם מתוקנות הן נאמן, רבי אומר אין נאמן שהחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו עכ"ל, הרי בפי' דלרשב"ג אפילו לענין מעשרות נאמן על של אחרים. ומאי דלא הביא ראיה הראב"ד לסברתו מברייתא זאת, דכיון דרבי סבירא ליה כר"מ לענין מעשרות קי"ל כוותיה, דהא קי"ל דהלכה כרבי מחבירו, הוא משום דזה פשוט דלרוב הפוסקים סבירא להו דלגבי רשב"ג שהוא אביו לא אמרינן הלכה כרבי מחבירו, וכמו שהאריך בזה בספר יד מלאכי כלל רל"ח יעו"ש:

באופן דלרשב"ג בכל גוונא נאמן בשל אחרים, וא"כ איך קאמר דליקח אפילו רשב"ג מודה. ואין לומר דהכא מיירי לענין נאמן על הטהרות כמו שהוא לענין לחלק התרומה וכמ"ש מהרש"ס שכתבנו לשונו לעיל, דלענין להאמינו על הטהרות עפ"י ע"א שאומר שפלוני נאמן על הטהרות אפי' רשב"ג מודה דאינו נאמן, וכמו שיש ללמוד כן מדברי התוספתא דפ"ה דדמאי [ה"ח], גבי הא דתניא היה עומד בתוך סיעה של בני אדם ואמר מי כאן נאמן וכו', וסיים שם בד"א בתרומות ומעשרות אבל בשביעית ובטהרות אינו נאמן, והביאה הר"ש בספ"ד דדמאי [מ"ו] יעו"ש, וכן פסק הר"מ בפי"ב מהלכות מעשר דין ט', ונראה דהיינו טעמא דהקילו בתרומות ומעשרות דנאמן עם הארץ לומר פלוני נאמן כשאינו מכיר אדם שם, מטעם דקי"ל רוב עמי הארץ מעשרין הם ואינו אלא חומרא שהחמירו חז"ל לחוש למיעוטא, משא"כ בשביעית וטהרות דאפשר דרוב עמי הארץ או לפחות מחציתן חשודין על הטהרות, דאין להקל אפילו בשאינו מכיר שם אדם. דהא ליתא דעכצ"ל דהאי תנא דברייתא זאת הוא אליבא דר"מ ורבי דס"ל החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו, דאילו לרשב"ג דסבירא ליה דנאמן בשל אחרים מטעם דאין אדם חוטא ולא לו פשיטא דנאמן נמי בשביעית וטהרות, ועוד דקתני בברייתא דאפילו לתרומות ומעשרות אינו נאמן כי אם כשאינו מכיר שם אדם, ולרשב"ג אפילו במכיר שם אדם נאמן, וא"כ קשה דאמאי קאמר רבי יונה הכא דליקח מודה רשב"ג אפילו אי מיירי לטהרות:

אמנם לפי סברת הפר"ח והמחנ"א הנזכר, י"ל דהא דלרשב"ג החשוד נאמן בשל אחרים היינו בדבר שאינו צריך עדות גמורה כההיא דמום בבכור, דאפילו עד אחד ועד מפי עד ועדות אשה מועיל, דכיון דאינו צריך עדות גמורה החשוד ג"כ מעיד לאחרים, וכן לענין מעשרות דהחשוד מעיד על של אחרים שהם מתוקנים, דהתם נמי בשאינו חשוד אפילו עד אחד סגי, דעד אחד נאמן באיסורין בדלא איתחזק איסורא, וסבירא ליה לרשב"ג דכיון דעד אחד נאמן ה"ה חשוד, אבל בדבר הצריך עדות גמורה וצריך ב' עדים, כי הא שמעיד שאיש פלוני נאמן כמ"ש הרבנים הנזכרים, אפילו רשב"ג מודה דאין החשוד מעיד, ואפילו יהיו ב' עדים חשודים אינם נאמנים להעיד שאיש פלוני נאמן, דכל שצריך עדות גמורה אין החשודים נאמנים:

וזהו מה שהקשו בירושלמי אמתני' דאיש פלוני נאמן, ועד אחד נאמן, כלומר בדבר זה שאינו מעיד על גוף הפירות שהם מתוקנים כי אם על גופו שהוא נאמן, מי מועיל עדות עד אחד, הא בכה"ג לא סגי עד אחד, וכיון דלא סגי עד אחד אפילו לרשב"ג אינו מועיל עדות החשודים אפילו יהיו שנים, ועפ"י זה קאמר ר' יונה דלא נחלקו בברייתא אלא לחלק דאית ליה קלא, אבל ליקח אפי' רשב"ג מודה, דכיון דהכא מיירי דנשאל עם הארץ מי הוא נאמן ואומר איש פלוני נאמן דהעדות על גופו, דוקא לחלק דאית ליה קלא נאמן, אבל ליקח דאמר איש פלוני נאמן על המעשרות או על הטהרות דלית ליה קלא, אפי' אם יהיו ב' המעידים מודה רשב"ג דאינם נאמנים, כיון דלזה צריך עדות גמורה וכל דצריך עדות גמורה אין החשודים נאמנים, דלא אמר רשב"ג אא במעיד על הפירות שנתקנו דעד אחד מהני, אבל במעיד על גופו לא מהני עדות החשודים. ואע"פ שהפ"ח והמחנ"א לא אמרו אלא דבכה"ג צריך עדות גמורה ע"פ שני עדים, ונראה מדבריהם דלרשב"ג ה"ה בב' עדים חשודים נמי נאמנים, כיון דלרשב"ג על של אחרים נאמן, מ"מ לעד"נ דמכח הירושלמי הנזכר צ"ל דכל כה"ג אפי' בב' עדים חשודים אינם נאמנים, דבלאו הכי אין דברי רבי יונה מובנים. ואין לומר דאכתי קשה דאיך קאמר רבי יונה דבליקח מודה, כיון דהברייתא מיירי באינו מכיר אדם שם ובאינו מכיר הא אמר ר' יוחנן דנאמן משום חיי נפש, די"ל דהעיקר דדברי ר' יונה הוא באומר איש פלוני נאמן על הטהרות כמ"ש מהרש"ס, והא אמרי' בברייתא דהיה עומד בתוך סיעה וכו' דלטהרות לא הקילו אפי' כשאינו מכיר אדם שם כאמור. ומהתימה מה יענו הראב"ד והר"ש דפירשו הא דפריך בירושלמי ועד א' נאמן דאתיא אליבא דר"מ, ועד אחד חשוד בזה קאמר, דנראה דלא ס"ל לחלק בין מעיד על הפירות למעיד על האיש שהוא נאמן בדברי ר' יונה בירושלמי:

איברא דראיתי למהר"ר אליהו [פולדא] בביאורו על הירושלמי דהביא גירסת הירושלמי הפך גירסת מהרש"ס וז"ל, אמר ר' יונה מה פליגין ליקח אבל לחלק אוף רשב"ג מודה, מה בין לחלק ומה בין ליקח קול יוצא לחילוק ע"כ, וע"פ גירסא זאת פירש הירושלמי יעו"ש. ולעד"נ זה פשוט דאי אפשר לומר גירסא זאת, שהרי בתוספתא בברייתא זאת קתני בפירוש בין בנכנס לעיר בין בהיה עומד בגורן ותרומה בידו, דמוכח בבירור דהברייתא מיירי דבא לחלק תרומה שבידו ולא ליקח וכמ"ש מהרש"ס, ועוד דהרואה יראה דפירושו לפי גירסא זאת דחוק מאד, במ"ש דה"ט דלחלק מודה דאית ליה קלא ואיכא פרסום גדול, וחיישינן שיחזיקו את העד לנאמן על הטהרות אפילו בשלו ובשלו חשוד הוא עכ"ל, לע"ד אין טעם זה מספיק דמאין הרגלים לומר שיחזיקו אותו לנאמן, כיון דבני עירו כבר מכירים אותו שאינו נאמן, ומי שהוא חבר ונאמן כבר יודע שיש חילוק בין מעיד על של אחרים למעיד על שלו, ועוד דא"כ מאי טעמא דרבי דאין נשאלין אלא לחבר, מכיון דמשום חיי נפש הקילו על פי עד אחד, והרב שם יישב לזה באומרו דרבי לא פליג אלא אחלוקת עומד בגורן דווקא דשייך חשש תרומה גדולה ג"כ, דבעיר אין כאן חשש תרומה דהא קי"ל א"א לגורן שתעקר אלא א"כ נתרמה תרומה ממנו, וזהו שאמר רבי אין נשאלין על התרומה כלומר על אופן דאיכא חשש תרומה דהיינו בגורן, ובכה"ג ליכא משום חיי נפש דהא אפשר ליכנס לעיר וליקח דליכא חשש תרומה, דאף דלא נחשדו עמי הארץ על תרומה גדולה היינו לאכול תרומה גדולה, אבל למכור טבל נחשדו זהו תורף דבריו:

ולע"ד דבריו תמוהים דמלבד דפי' זה דחוק לומר דרבי לא קאמר אלא בגורן כיון דמסתמא קתני, ואי משום דקאמר אין נשאלין על התרומה אין זה דרך לסתום כ"כ, דהכי הול"ל אין נשאלין בגורן, ומדקאמר אין נשאלין על התרומה היינו דמיירי כדמוכח בתוספתא דלחלק תרומה שבידו מיירי. יתר על כן דמ"ש הרב דמה שלא נחשדו על תרומה גדולה היינו לאכול אבל למכור טבל נחשדו, דברי תימה הם, דהא כל המשניות מלאים מזה דהלוקח מן עם הארץ אינו מחוייב להפריש תרומה גדולה, דעמי הארץ לא נחשדו על תרומה גדולה ולא חיישינן שמא מכר לו טבל, והרב משנה למלך בר"פ ט' דהל' מעשר כתב, דלא מבעיא בלוקח מעם הארץ ושאל לו ואמר לו שהפריש תרומה גדולה דנאמן, אלא אפילו ליקח סתם לא חיישינן שמא לא הפריש עדיין. ואף דיש לחלק ולומר דלא אמרינן הכי אלא כשלקח ממנו אחר שנעקר הגורן, דאיכא חזקה דאי אפשר לגורן שתעקר אלא א"כ נתרמה התרומה, וכמ"ש הרב הנזכר שם, אבל בעומד בגורן דעדיין לא נעקר הגורן, דאיכא למיחש דעדיין לא תרם אפשר דחיישינן, מ"מ היינו לומר דחיישינן שמא עדיין לא תרם ומה שמכר לו בסתם ולא פירש לו שלא תרם לאו דחשוד בכך למכור טבל, אלא דסבר לומר דוודאי הלוקח יפריש כיון דיודע דכל עוד שלא נעקר הגורן אכתי ליכא חזקה שנתרם, וא"כ אפילו בלוקח בגורן מן עם הארץ אם שואל למוכר ואומר לו שכבר תרם נאמן לומר שכבר תרם, דמילתא דפשיטא דלא חשידי בתרומה גדולה כלל אפילו למכור, דאי חשידי אף דאמרינן דאי אפשר לגורן שתעקר עד שנתרמה תרומה, מ"מ למה לא ניחוש דבפירות דלא היה דעתו לאוכלם אלא למוכרם לא תרם כדי להרויח התרומה, ומדלא חיישינן להכי ש"מ דלא חשידי לא לאכול ולא למכור, ובפרט כשאומר לו בפירוש שכבר תרם דפשיטא דאפילו בגורן נאמן, וא"כ אמאי קאמר רבי דאין נשאלין אלא לחבר, כיון דאפילו מוכר עצמו נאמן על התרומה גדולה לומר שכבר תרם, לכן נלע"ד דהגירסא העיקרית בדברי הירושלמי היא גירסת מהרש"ס וכפירושו, וכדי להבין ענין רבי יונה צריך לומר דאפילו רשב"ג מודה דלהעיד דאיש פלוני נאמן כיון דצריך עדות גמורה ע"פ ב' עדים, צריך נמי כשרים לגמרי וחשודים אינם כשרים לעדות כאמור:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה