אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קס

סימן קנט

ב"ה יום ב' ז' ניסן תרח"ם לפ"ק לבוב. בין גאולה לגאולה יעמוד ריוח והצלה. לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי. משנתו קב ונקי. אור הברק. ירא ד' מרבים. כש"ת מוה' פנחס צימעטבוים נ"י:

מכתבו הגיעני. בו הראני את גדלו בתורה אשר פלפל בחכמה בדברי הרא"ש ובדברי השג"א סימן ק' אם בעינן במרור כזית מה"ת. ואנכי בעוה"ר חלוש כח מאוד ולמען כבודו אשר גדול בעיני באתי במלין קצרים להשיב מפני הכבוד את אשר ישים ד' בפי:

במה שהקש' מעכ"ת בפסחים דף קט"ו דאתי מרור דרבנן ומבטל למצה דאורייתא דמשמע דעכ"פ ידי מרור יצא והרי כיון דלא יצא ידי מצה א"כ הוי מצה רשות ואתיא מצה דרשות ומבטל למרור דרבנן לפענ"ד נראה ליישב לפי מה דמשמע מדברי התוס' שם ד"ה אתי וד"ה ידי דהא דמבטל אחד את חבירו היינו דוקא אם המבטל רבה על הבטל. וכן משמע בגמרא זבחים דף ע"ח וברש"י שם ד"ה א"א ע"ש ודוק. וא"כ הא דאמרו בגמ' דמרוד דרבנן מבטל למצה דאורייתא היא מספק דשמא המרור מרובה. וגם מ"ש התוס' שם דאם אוכל תחילה מצה לבד ואח"כ מצה ומרור בכריכה אתי מצה דרשות ומבטל למרור דרבנן הוא גם כן מספק שמא המצה מרובה:

ומעתה מיושב היטב קושית מעכת"ה דממנ"פ יוצא ידי מרור דאם המרור מרובה ואז המרור דרבנן המרובה מבטל מצה דאורייתא והמצה דרשות המועט אינו יכול לבטל המרור המרובה מטעם שכתבתי. ואם נאמר דהמצה הוא מרובה אז פשיטא דיוצא ידי שניהם דהמצה אינה מבטלת את המרור כיון דמצה הוא מה"ת כמבואר בגמ' שם. והמרור אינו מבטל את המצה כיון דהמצה הוא מרובה. אלא דמ"מ ידי מצה לא יצא משום דשמא מרור מרובה. אבל ידי מרור יצא ממנ"פ ודוק היטב:

והנה גם אם נאמר דבמרור לא כתיב אכילה דיאכלוהו דכתיב בקרא אפסח קאי מ"מ יש לעיין מנ"ל דסגי במרור פחות מכזית. והרי בהקטרת שאור מצריך לאביי ריבוי לפחות מכזית כמבואר במנחות דף נ"ח אף דלא כתיב בי' אכילה ועי' בתוס' נזיר דף ל"ז ע"א ד"ה אה"נ. ואם נאמר דבחולין שנ"ב לא כתיב אכילה. עי' בתוס' פסחים דף כ"ד ע"ב ד"ה הכל. מיושב מ"ש התוס' פסחים דף כ"ב ע"א ד"ה חולין בהא דמשני לר"ל דסובר כדי לחנכו במצות דחולין בעזרה לאו דאורייתא ואי לענין איסור אכילה הוי דאורייתא אכתי קשה היאך הקרבן נאכל ע"ש בתוס'. ולכאורה קשה הא לר"ל קיימינן דח"ש מותר מה"ת וא"כ יכול לאכול פחות מכשיעור. אמנם אם נאמר דבחולין בעזרה לא כתיבא אכילה א"כ גם לר"ל חייב בפחות מכשיעור:

ובאמת דפשטת סוגיית הגמ' פסחים דף קי"ד ע"ב משמע כדברי הרא"ש דאל"כ בלא"ה לא נפק בטיבול ראשון ידי מרור כיון דטיבול ראשון לא בעי כזית ועי' בתוס' שם ד"ה מתקיף. וגם אין נפקותא לדינא מזה דהרי עכ"פ מדרבנן ודאי מחויב לאכול כזית. ואם אינו יכול לאכול או שאין לו שיעור שלם מחויב עכ"פ לאכול חצי זית לפי הסכמת האחרונים גם בשאר אכילה של מצוה הדין כן. ולרב חולשתי וידי מרתתן אנכי מוכרח לקצר. יחוג וישמח בחג הקדוש הבא לקראתינו לשלום בהכשר ושמחה של מצוה כעתירת ידידו ואוהבו לנצח הדוש"ת בלב ונפש:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה