מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן קנט
ב"ה יום א' כ"ב תמוז תרמ"ט לפ"ק. כפר בראטקאווין. ברכת שמים מעל. לכבוד ידיד נפשי ולבי. הרב החריף ובקי משנתו קב ונקי. יקר רוח איש תבונה קנה חכמה קנה בינה. ירא ד' מרבים. כש"ת מוה' חיים דובער הלוי דומ"ץ דק"ק לבוב יע"א:
מכתבו היקר הגיעני והתענגתי מאד להתבשר משלומו וטובו. הודות לד' גם אתנו פה הכל שלום כה לחי. ואת אשר נסתפק מעכ"ת בגט שכ"מ אשר הנשואין הי' ע"פ נמוסי המדינה והרי הם אגודים מבלי להנשא גם אחרי הגט עד אשר יותר הקשר גם ע"פ נימוסיהם והיאך מותרת אח"כ בלא חליצה. הדבר ברור לפענ"ד דענין האישו' נפקע לגמרי על ידי הגט ורק שהם אסורים להנשא מחמת גזירת חקי המדינה אבל מאחר שכבר נפקע האישות ע"פ התורה אין שום מקום לחוש להצריכה חליצה אח"כ. וראיית מעכ"ת מדברי הב"ש סי' קמ"ה היא נכונה. ונ"ד עדיף טפי מהתם. ותדע דאל"כ גם אם אינו שכ"מ אם נאמר דעדיין יש חשש ענין אישות אחר הגט מחמת שהיא אגודה בו ע"פ נמוסי המדינ' א"כ מה מועיל מה שבא אח"כ ההיתר מערכאות כיון שהמנהג לקרוע לקרוע הגט תיכף אחר הנתינה לידה ועי' סימן קמ"ו ס"א:
מה שתמה מעכ"ת על דברי רבינו בחיי דמש"ה נשתטח אלי' על בן הצרפית אף שהי' כהן משום שהי' נכרי ואינו מטמא. וע"ז הקש' מעכ"ת דהא במגע ומשא מודה ר"ש. עי' בנמוקי יוסף פ"ט דבבא מציעא שהביא בשם ס' יראים דכהן אינו מוזהר רק על טומאת מת וכיון דנכרי אינו מטמא באהל רק במגע ומשא א"כ דינו כנבלה ואין כהן מוזהר על טומאת נבל'. גם מה שתמה על ר"ש ממשנה דאהלו' דמדורו' הנכרים טמאים עי' בתוס' ב"מ שם דף קי"ד ע"ב שכתבו דר"ש פליג על משנה זו. מיהו באמת הרמב"ם פוסק כר"ש וסובר ג"כ דמדורות הנכרים טמאים. והנ"ל בזה דהנה המג"א סוף הל' יו"ט הביא מחלוקת הפוסקים אם יש מ"ע בקבורת נפלים. והביא ראי' מהא דהטילה כמין נפל לבור ומוכח מזה דנפל א"צ קבורה ודחה המג"א דגם זה מיקרי קבורה ע"ש עכ"פ יש להוכיח מזה דנפל לא בעי ארון לקוברו בתוכו. והנה בגמ' ברכות פ"ג אמרינן סתם ארונו' יש בהן חלל טפח. ומעתה אליהו דהוי קאי בביה"ק דהמתים היו נקברים בארונו' ומסתמא יש בהן חלל טפח ואין כאן טומאה רצוצה ולהכי שפיר קאמר דאין קברי נכרים מטמאין בהא משא"כ במדורות הנכרים דטמאים משום שמשליכין שם את הנפלים ובנפל ליכא ארון וא"כ ליכא חלל טפח והוי טומאה רצוצה דטמא משום נגיע' כמבואר בגמ' חולין דף קכ"ה ע"ב ועי' ברש"י שם ד"ה דכולה ומש"ה אף נכרים מטמאים וזה נכון מאד בס"ד. דברי ידידו ואוהבו באמת ובתמים דו"ש לנצח כל הימים: