אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קנח

סימן קנז

ב"ה יום א' י"ג תמוז תרל"א לפ"ק לבוב:

הנני נותן את בריתי שלום. לכבוד האי גברא רבא ויקירא. ידיד נפשי. הרב הגאון המהולל. חכם הכולל תפארת ישראל. צדיק תמים. אור יומם. כקש"ת מוה' שמואל בידענבוים נ"י.

מכון שבתו בעיר דובנא:

נתכבדתי נתכבדתי ביקרת מכתבו עם חדושי תורתו. וענותו תרבני אשר שדר לן מר חורפא ומיתקא דברים חריפים בפלפולא דאורייתא. גם את אשר השיב הלכ' למעשה בדברים נכוחים ומתוקים. ומר לא לגמרא דידי ולא לסברא דידי צריך. בכל זאת מלאתי רצונו ומהרתי בא היום לשון עיוני בדברי קדשו. וד' הטוב ינחני בנתיב האמת ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ואבא על סדר דבריו. אשר הביא בשם גיסו להקשות בהא דאמרינן במכות דף ט"ז דלא משכחת באונס שגירש ביטלו אי דקטלה קלב"מ. וע"ז הקשה גיסו דמשכחת לה דהעיד האונס על אנוסתו שעברה עברה שחייבין עלי' סקילה ונתחייבה סקילה בב"ד ודחפו אותה העדים מבית הסקילה כדת ומתה מיד בלי סיוע מאחר ואחר כך הוזם וקיימ"ל דהרגו אין נהרגין ומש"ה לוקה על ביטול העשה בידים ול"ש קלב"מ כיון דפטור ממיתה. הדבר פשוט דלק"מ דהא דקיימ"ל הרגו אין נהרגין היינו דאינו נהרג מטעם דעדים זוממין דהוא גזה"כ דהעדים נענשים באותו עונש שרצו לענוש ובזה קיימ"ל דאם כבר נהרג הנדון אין נהרגין. אבל פשיטא דאם דחפו העד בידים והרגו דחייב מיתה ולא משום עד זומם רק מטעם רוצח דכיון דהוזם העד ונתברר הדבר דהיא לא עברה מעולם א"כ הוי העד רוצח גמור וכי בשביל שהעיד שקר והוזם איתגורי איתגר הלא העד יודע בעצמו שלח חטאה מעולם ובחנם דחפה מבית הסקילה ואין לך רוצח גדול מזה וזה פשוט:

אמנם בגוף קושית חותנו מרן הגאון מאור הגולה זצוקללה"ה דמשכחת לה בפשיטו' דהרגה והיא היתה טריפה וקיימ"ל דההורג את הטריפה פטור ולא שייך קלב"מ. לפענ"ד אפשר לומר בזה ע"פ מה דמדמי הש"ס סנהדרין דף ע"ח ההורג את הטריפ' למה דפליגו תנאי בהכוהו עשרה בני אדם זה אחר זה. דלריב"ב האחרון חייב אף שהי' בהכאה ראשונ' כדי להמית מ"מ האחרון קירב את מיתתו. ולרבנן האחרון פטור כיון שגם מבלעדו הי' מת מחמת הכאה ראשונה ומש"ה גם בהורג את הטריפה פטור משום שגם אם לא הרגו הי' מת מחמת טריפותו. אלא דהש"ס מחלק דבטריפה גם לריב"ב פטור כיון דניכר חתיכת הסימני' מיקרי יותר גברא קטילא וזה ההורגו לא הוי רק מסייע לקרב מיתתו ולא הורג ממש ומש"ה פטור. ומעתה י"ל דגם לענין ביטול העש' שילק' על ידו משו' לאו דלא יוכל לשלח' כיון דלדעת התוס' ורוב הקדמונים שם עיקר העבירה נעשית בשעת ביטול העשה ולא בשעה שעבר על הלאו ומש"ה מיקרי התראת ודאי א"כ כמו דלא חשיב מעשה רציחה ההורג את הטריפה משום שגם אם לא הרגו הי' מת משום טריפותו ואינו רק מקרב את המיתה אם כן מהאי טעמא גופא לא מיקרי מעשה לענין מלקות דפשיטא דלענין זה דבעינן מעשה ממש ולא גרמא בעלמא אין חילוק בין מיתה למלקו'. וכמו דהורג את הטריפה לא חשיב מעשה לענין רציחה כמו כן לא חשיב מעשה לענין ביטול העשה כיון שעכשיו בשעת הריגתה היא עיקר עבירת הלאו לדעת התוס' ומאחר שמחמת טריפותה היא גברא קטילא אין זה מבטל העשה בידים כיון שגם אם לא הרגה היתה מתה מחמת שהיא טריפה כנלפענ"ד נכון:

וראיתי למעכת"ה שהקש' לדעת הרמב"ם במקדש אשה לאחר ל' יום ובא אחר וקידשה תוך שלשים דמקודשת לשני דאם מת או גירש השני תוך שלשים דמקודשת לראשון דבשעה שראויין קדושי הראשון לחול דהיינו אחר שלשי' כבר היא פנוי'. וע"ז הקשה הדר"ג דא"כ משכחת לה באונס ביטלו בכה"ג דאנס נערה שנתקדשה לאחר ל' וכנסה וגרשה בסוף ל' דהראשון א"כ ביטל העשה בידים דמיד בתחלת הגירושין חלין קדושי הראשון ואי אפשר להחזירה והוא קושיא מושכלת. ובפשיטו' י"ל דלא מיקרי ביטול הלאו רק כשהביטול הוא מכחו כגון שהרגה או שהדירה וכדומה. משא"כ בזה שמחמת עצמותו הי' ראוי לחזור ולכונסה רק שנעשית א"א מחמת קדושי הראשון א"כ לא נתבטל העשה מכחו. עוד אפשר לומר בזה עפמ"ש התוס' בסוכה דף ט"ו ובכ"ד דלמ"ד א"א לצמצם הא דפליגי במע"מ אי הוי כרוב. היינו משום דאי מע"מ כרוב הוי שני צדדים להקל שמא נשחט רובו ואף אם לא נשחט רק מחצה גם כן כשר אבל אי מע"מ אינו כרוב א"כ איכא שני צדדים להחמיר שמא לא שחט רק המיעוט ואף אם שחט מחצה אסור כיון דמע"מ אינו כרוב ע"ש. ואם כן י"ל דגם כאן איכא שני צדדים לפוטרו ממלקו' דאם גרשה האונס זמן מועט קודם שכלו ל' יום לקדושי הראשון א"כ הוי לאו הניתק לעשה דיכול לחזור ולקדשה באותו זמן המועט דעדיין לא נעשית א"א לראשון. ואם גרשה רגע אחת אחר שכלו שלשים יום לקדושי הראשון א"כ בשעה שבאו קדושי הראשון לחול דהיינו בסוף כלות ל' יום מצאו אותה אשת איש לשני כמ"ש הרמב"ם שהביא הר"ן ריש פ"ג דקדושין ובטלו קדושי הראשון לגמרי א"כ פשיטא דיכול השני לחזור ולכונסה והוי לאו הניתק לעשה וכיון דאיכא שני צדדים לפוטרו אמרינן א"א לצמצם ופטור כנלפענ"ד. ואפשר דגם אם נימא אפשר לצמצם וגרשה ממש ברגע אחרונה בסוף ל' יום מ"מ פטור ממלקו' דבש"ס גיטין דף פ"ה פריך הש"ס אהא דקטנה מתגרשת בקדושי אבי' אמאי הא בעינן ויצאה והיתה ופרש"י דלא מיגרשא אלא א"כ ראוי' לקדש את עצמה לאיש אחר וקטנה אינה יכולה לקבל קדושי'. ומשני דאתי' לכלל הוי' ע"ש. וא"כ אם גרשה ברגע אחרונה בסוף ל' יום באופן שיחולו תיכף קדושי הראשון א"כ אינה ראוי' לקבל קדושין מאיש אחר א"כ ביטלו הגרושין שגרשה האונס משום דבעינן ויצאה והיתה. ואין זה דומה למ"ש הר"ן בקדושין בשם הרמב"ם דאם גרשה השני חלין קדושי הראשון דשם מיירי דגירשה השני בתוך שלשי' והיתה יכולה להתקדש לכל מי שתרצה עד כלות ל' יום ושפיר חלין הגרושין ומש"ה כשהגיע זמן כלות ל' יום ומצאו אותה פנוי' חלו קדישי ראשון. משא"כ כאן דאם יש זמן לחזור ולהתקדש קודם כלות ל' יום, א"כ גם האונס יכול לחזור ולקדשה והוי ניתק לעשה. ואם גרשה ברגע אחרונה באופן שחלו תיכף קדושי ראשון וליכא זמן לחזור ולקדשה א"כ לא קרינן בה ויצאה והיתה ובטל הגט לגמרי ופשיטא דפטור ממלקו' ודוק היטב:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה