אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קנג

סימן קנב

ב"ה יום ג' ג' דחנוכה תרמ"א לפ"ק לבוב שלום וברכה וכ"ט לכבוד ידידי. הרב המאוה"ג החריף ובקי המפורסים. ערוגת הבושם ותיק וחסיד וירא ד' כש"ת מוה' יהושע העשיל נ"י

האבד"ק באר יע"א:

מכתב מכתב שאלתו הגיעני. ויען כי מע"כ כתב האדרעס לפרפמישלא לכן הלך מכתבו דרך עקלתון ולא בא לידי עד היום ותורף שאלתו באיש שוטה שנשא פקחת. ועתה לא מתדר להו ורצונה להתגרש. והנה השוטה הזה אין בו סימן מהסימנים דאמרו בריש חגיגה. רק שאין לו שום ידיעה בעניני עולם ואינו מבין הדברים הסותרים ואינו יודע שום ענין מסחור וגם צורת מטבע אינו מכיר. רק אם מסברי לי' הוא סביר. ונסתפק מעכת"ה אם גיטו גט. והביא דברי הרמב"ם והש"ע חו"מ סי' ל"ה סעי' י' הפתאים ביותר וכו' הרי אלו בכלל השוטים. וגם הביא דברי המהרי"ט בתשו' ח"ב ח' אה"ע סי' ט"ז דזה דוקא לענין עדות שצריך להעיד על מה שעבר כבר אבל כשבאין לקיים במו"מ בגיטין וקדושין ומסברי לי' וסבר וכו' הרי הוא כפקח ע"ש. ובאמת שדברי מהרי"ט שם צריכין ביאור במה שהביא ראי' שם מגמ' ב"ב דף קנ"ה ע"ב באחד שמכר נכסים ואלפוהו דניכול תמרי ונשדי קשייתא בי רבא דמסיק שם כיון דמסברי לי' וסבר זביני' זבינא וה"ה לענין גיטין וקדושין וכו' ע"ש. והרי בגמ' שם מוכח להיפך דבתחילה כשראה רבא ענין שטות ממנו במה דשדא קשייתא אמר זביני' לאו זבינא. ואחר כך כשלמדוהו הלקוחות לומר דבר חכמה מגילת אסתר בזוזא וכו' אמר כיון דמסברי לי' וסבר ש"מ מידע ידע וזביני' זבינא והאי דעבד הכי חוצפא יתירא הוא דהוי בי' ע"ש משמע בהדיא דאם עשה כן מחמת שטות אין ממכרו ממכר ודלא כמהרי"ט. ועי' בספר תורת גטין סי' קכ"א שעמד בזה. אמנם אחר העיון הדבר נכון. דהתם בגמ' דמיירי בפחות מבן כ' שמכר קרקעות דמבואר בגמ' שם והכי קיי"ל בחו"מ סי' רל"ה סעי' ח' דבעי' דוקא שיהי' יודע בטיב מו"מ. ובזה יש סברא לומר דכיון שרואין קצת סי' שטות אין ממכרו ממכר דהרי מבן י"ג ואילך הוא כגדול לכל דבר ואפ"ה אינו יכול למכור קרקעו' אם לא שיודע בטיב מו"מ. א"כ חזינן דלענין מכירת קרקע בעי' שיהי' פקח ביותר ולא סגי בסתם גדיל. ומש"ה כשעשה סי' שטות אמר רבא זביני' לאו זבינא. רק אח"כ כשהבין רבא דמסברי לי' וסבר אמר זביני' זבינא והאי וכו' חוצפא יתירא וכו'. דאם הי' משליך הגרעונים מחמת שטות ניהו דהוי כגדול לכל דבר מ"מ לענין מכירת קרקע לא הי' מועיל וכמ"ש. וזה מדוייק בלשון הרשב"ם שם שכתב שהלקוחות הורוהו דבר חכמה שיאמר לפני רבא ויחשב חכם בעיניו ויודע בטיב מו"מ ע"ש. הרי להדיא דלא בשביל שלא יתחזק שוטה הורוהו לומר דבר חכמה דגם בלא"ה אינו כשוטה דהפתאים ביותר מקחן מקח ודוקא לענין עדות אינו מועיל וכמ"ש מהרי"ט ורק דוקא כאן דבעי' יודע בטיב מו"מ. וכל שהוא פתי ניהו דאין דינו כשוטה לשאר דבר עכ"פ לא מיקרי יודע בטיב מו"מ ומש"ה למדוהו הלקוחות לומר דבר חכמה ובזה יתחזק כיודע בטיב מו"מ וכמ"ש הרשב"ם. ועיקר ראיית המהרי"ט מאחר דחזינן דאם מסברי לי' וסבר חשיב בן דעת. והא דאמר התם חוצפא יתירתא הוא דהוי בי' משמע דאם עשה מחמת שטות הוי כשוטה זה דוקא לענין מכירת קרקע בפחות מבן כ'. ולענ"ד הדברים הנ"ל מוכרחים דאל"כ יקשה לדעת רבינו שמחה ורבינו אביגדור שהביא בב"י אהע"ז סי' קי"ט וסי' קכ"א דלא מיקרי שוטה רק אם עשה אחד מד' דברים המבוארים בגמ' ריש חגיגה ולא בשאר דברים א"כ אמאי אמר רבא בתחילה כששדא קשייתא זביני' לאו זבינא ואמאי החזיקו רבא בחזקת שוטה הרי לא עשה אחד מהדברים האמורים בגמ' חגיגה. וע"כ כמ"ש דמעולם לא החזיקו רבא בשוטה. רק דע"י שעשה דבר שטות הוי עכ"פ כאינו יודע בטיב מו"מ וא"י למכור קרקע וכמ"ש. ובזה זכיתי לעמוד על כוונת הריב"ש בתשו' סי' תמ"ח שכתב סימני השוטה מבוארים פ"ק דחגיגה היוצא יחידי בלילה וכו' והמאבד מה שנותנין לו ואמרינן נמי בפרק מי שמת האי שטותא יתירתא חזא בי' דמשחרר להו לכולהו עבדי עכ"ל הטהור. ומשמע דהי' קשה לו הא אין זה מארבע סימנים המבוארים בחגיגה. וע"ז מתרץ הריב"ש דכיון דשחרר לכולהו עבדי והוא מפסיד נכסיו לדעת דמי למאבד מה שנותנין לו דמבואר בריש חגיגה דדינו כשוטה ע"ש בלשון הריב"ש שמבואר כוונתו כן. ולכאורה דבריו תמוהין דניהו דמה שמחשב שוטה ע"י ששיחרר עבדיו מתרץ הריב"ש שפיר דזה הוי בכלל מאבד מה שנותנין לו וכמ"ש. אבל מה יענה הריב"ש למה דאמרו בגמ' שם באותו דף עצמו דמחשב שוטה בשביל דשדא קשייתא בי רבא. והרי זה בודאי אינו מכלל הדברים דאמרו בריש חגיגה. אמנם לפמ"ש נכון דהך דשדא קשייתא דהוי פחות מבן כ' וכדאמרינן שם להדיא אף דאינו שוטה אין ממכרו ממכר דבזה דשדא קשייתא נתברר עכ"פ דאינו יודע בטיב מו"מ ואינו יכול למכור קרקעות וכמ"ש לעיל. משא"כ בהך דשחרר עבדי דמסקינן התם דתוך זמן כלאח"ז ודינו כיותר מבן כ' ולא בעינן יודע בטיב מו"מ והא דביטל רבא את המכר ע"כ משום דדינו כשוטה ע"ז קשיא לי' להריב"ש הרי אין זה מהדברים האמורים בגמ' חגיגה ולזה שפיר מתרץ דזה דומה למאבד מה שנותנין לו וזה נכון מאד בס"ד. ע"פ לדעת המהרי"ט יש מקום לומר דגיטו גט. ועי' בג"פ ובתו"ג שהסכימו לדעתו ע"ש בסי' קכ"א. גם מ"ש מעכ"ת דמאחר דגם בשעה שנשא הי' שוטה יש לומר הקדושין כך גרושין וממנ"פ אם שוטה הוא גם קדושיו לאו כלום זה נכון לדינא. וכן משמע להדיא מדברי הב"ש סי' קכ"א סק"ט ע"ש בשם הב"י. ולכן נלפענ"ד דאם דרכו להיות תמיד בשטותו ואין לו זמן שיהי' שפוי יותר באופן שנוכל לחוש שבעל אז לשם קדושין. אז יכול לגרש את אשתו. וד' ינחנו בדרך אמת. דברי ידידו

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה