אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קנא

סימן קנ

בדבר שאלתו בראובן שהי' סרסור אצל שמעון למכור עצים ולפי דברי שמעון אמר להסרסור קודם שנגמר העסק שאינו רוצה לגמור המכירה רק באופן שלא יתן לו שכר סרסור וראובן מכחישו שלא אמר שמעון כן מעולם. ומעכ"ת פתח לה פתחא להאי דינא מהא שכ' הרמ"א סי' רס"ד סעיף ד' דמי שעשה טובה לחבירו לא יוכל לומר בחנם עשית עמדי הואיל ולא צויתיך אלא צריך ליתן לו שכרו. ואנכי דחיתי דבריו דבסתמא מחויב לשלם לו כדין היורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות. אבל אם הבעלים אומרים בפירוש שאינו רוצה טובה זו רק בחנם אפשר דאין זה יכול לכופו לשלם לו עבור טובה זו. והבאתי אז בשם ספר פרי תבואה סי' נ"ח דגם בכה"ג חייב ליתן לו שכרו ומעכ"ת ביקש ממני שנית לעיין בדין זה:

והנה בגמ' כתובות דף ק"ח ובנדרים פ"ד אמרינן בשלוה ע"מ שלא לפרוע ומוכח מזה דבכה"ג הלוה פטור מלשלם ומש"ה גם הפורע חוב זה למלוה אינו יכול לתבוע מהלוה גם לרבנן דפליגי אתנן. ונראה דק"ו הדברים דהשתא אם לוה מעות פטור אם אמר הלוה שלא יפרע לו. ועי' בר"ן נדרים שם ד"ה אפילו. מכ"ש אם עשה לו טובה בעלמ' דפטור הנתבע אם התנה שלא ישלם לו עבור טובה זאת. ולכאורה נראה להביא עוד ראי' לזה מהא דאמרינן בשבועות דף מ"ה ע"ב דאם שכרו שלא בעדים מיגו שיכול לומר לא שכרתיך מעולם יכול לומר לו שכרתיך ונתתי לך שכרך. וקשה טובא מה מיגו הוא זו הא אם יאמר לא שכרתיך צריך לשלם לו עכ"פ כפועל בטל כדין היורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות כיון דעכ"פ עשה השוכר עמו טובה שהרי עבד עבודה אצל בעה"ב וההנה אותו. וכמ"ש הרמ"א סי' רס"ד. אם כן ניחא לי' טפי לומר נתתי לך שכרך דאז פטור מכלום כיון שכבר פרע לו. וע"כ מוכח דאם אמר בעה"ב שאינו רוצה בטובה זו ולא ישלם עבור זה פטור לגמרי ואינו משלם לו אפי' כפועל בטל. וא"כ שפיר יש לו מיגו דלא שכרתיך ואמרתי לך בפי' שלא אשלם לך אם תעבוד אצלי. ולפענ"ד נראה בזה דבר נכון. דהנה בגמ' ב"מ דף ד' ע"ב אמרינן האי איערומי קא מערים סבר אי אמינא שתים בעינא אשתבועי אימא שלש דאהוי כמשיב אבידה ואיפטר ע"ש. ומוכח מזה דברצון האדם ליתן דינר דהיינו דבר מועט וכדומה כדי שיהא פטור משבועה. ומש"ה קאמר התם דבערמה יאמר שלש כדי שיהא כמשיב אבידה ויפטר משבועה. ולפ"ז אף אם נאמר דבטוען לא שכרתיך צריך בעה"ב לשלם כפועל בטל. מכל מקום טוב לו לטעון לא שכרתיך כדי שלא יהא השכיר נשבע ונוטל הכל וניחא לי' לבעה"ב לטעון לא שכרתיך ולשלם לו כפועל בטל. מהשתא שטוען נתתי לך שכרך דהשכיר נשבע ונוטל כל השכירות. ובזה אמרתי ליישב קו' רבינו יוסף הלוי שהביא הר"ן בשבועות שם אהא דאמר רבא א"כ שבועת השומרין דחייב רחמנא היכא משכחת לך דמתוך שיכול לומר להד"מ יכול לומר נאנסו. והקשו כולם דאטו מי לית לי' לרבא בעלמא מיגו וא"כ בלאו מלתא דשמואל קשה שבועת השומרין היכא משכחת לה הא אית לי' מיגו דלהד"ם ע"ש בר"ן. ולפמ"ש י"ל דמשטחת לשון הגמ' משמע דקאי על ש"ש דלא מיפטר רק בטענת נאנסו דבש"ח גם בטענת גניבה ואבידה פטור. וכן פרש"י שם להדיא ד"ה שבועת. ואם כן קשה טובא לפמ"ש הש"ך סי' ש"ג סק"ה בשם הה"מ דש"ש שנשבע שנאנס' מחויב הבעה"ב הבעה"ב לשלם לו שכר שמירה. ואם כן תו לית לי' להש"ש מיגו דלהד"ם דאם יטעון להד"ם דהיינו שלא נתן לו לשמור כלום אם כן אין הבעה"ב מחויב לשלם שכר שמירה כיון שלא נתן לו לשמור מעולם משא"כ בטוען נאנסו דנשבע ונוטל שכרו. אמנם לפמ"ש נכון דלפי מה דאמרינן בב"מ ניחא לי' להפסיד מעט כדי שיפטר משבועה אם כן שפיר אית לי' מיגו דלהד"ם כדי שיפטר משבועה אף דיפסיד שכר שמירה וכנ"ל. ואם כן בלא מלתא דרב ושמואל לא קשיא לי' לרבא שבועת השומרין דחייב רחמנא היכא משכחת לה הא אית לי' מיגו דלהד"מ משום דאפשר דלא חשיב מיגו כיון דיפסיד שכר שמירה. ומשום הכי לא קשיא לי' לרבא רק על מימרא דרב ושמואל דס"ל דאית לי' לבעה"ב מיגו דלא שכרתיך אף דהי' צריך לשלם כפועל בטל וע"כ דמשום הפסד מועט לא מיגרע המיגו וכדמוכח מש"ס ב"מ שם א"כ גם הש"ש אית לי' מיגו דלהד"מ אף דמפסיד שכר שמירה ודוק היטב:

עכ"פ מדברי הגמ' בכתובות ונדרים שהבאתי נראה להוכיח דגם בנ"ד פטור משכר סרסור. אמנם לפמ"ש מעכ"ת יש לדחות ראי' זו דבלוה ע"מ שלא לפרוע בודאי המלוה במתנה נתן לו דאין לומר דדעת המלוה הי' לתבוע אחר כך בב"ד דלמה לו להלות וללכת בדינא ודיינא כיון שהוא רואה דהלוה אין רצונו לפרוע. משא"כ בנ"ד אפשר דהסרסור מכל מקום לא רצה לעשות בחנם רק דעתו הי' לתבוע אחר כך בב"ד ורצונו להרויח שכר סרסור וסברא נכונה הוא. ובכל זה נראה לי אף אם ידענו שהאמת כן הוא שהסרסור לא רצה לעשות בחנם ודעתו הי' לתבוע אחר כך בב"ד. מ"מ איך יכול להכריח את המוכר לשלם לו כיון שהמוכר אמר מקודם שאינו רוצה בטובה זו. וכן משמע קצת מדברי הרמ"א סי' של"ו סעיף א' דאם שכר פועל בשביל חבירו ושתק חבירו שתיקה כהודאה וחייב לתת לו שכרו ע"ש. משמע דוקא משום דהבעה"ב גופי' הסכים שישלם לו משום דשתיקה כהודאה הא לא"ה פטור. ומכ"ש בנ"ד שאמר בפירוש שאין רצונו לשלם לו ועי' בחו"מ סי' פ"א ס"ז. ומה שנסתפק מעכ"ת כיון שיש כאן הכחשה וצריך לישבע היסת על מי מוטל השבועה משום דעובדא הכי הוי שהסרסור תפס אחר כך מעות המוכר על ידי שעשה עמו מסחר עצים ואחי הסרסור ערב בעדו על ידי נתינת טראטין ובע"פ. והמוכר יש לו מעות הערב בידו. ומעתה נסתפק מעכ"ת מי הוא הנקרא מוחזק שישבע ויפטר אם הסרסור שהוא מוחזק במעות המוכר או המוכר הוא מוחזק מאחר שהוא תופס מעות הערב בידו. הנה לענין תביעת שמעון על הסרסור עבור דמי העצים שמכר לו נרא' לפענ"ד דישבע הסרסור שלא אמר שמעון המוכר אשר לא יתן שכר סרסור ומנכה מן דמי מכירת העצים שכר סרסרותו ומשלם לשמעון השאר. ולענין הטו"ת בין שמעון והערב אם לא הי' ערב קבלן רק סתם ערב הדבר פשוט דמחויב לשלם להערב מה שחייב לו ואינו יכול לתפוס עבור הערבות דכל היכא דהלוה פטור א"י לגבות מן הערב כמבואר בכ"ד. אבל אם הוא ערב קבלן זה תלוי במחלוקת הקדמונים בחו"מ סי' קכ"ט סעיף ט"ו אם הלוה טוען פרעתי אם נפטר הקבלן דמה שטוען הסרסור שמגיע לו שכר סרסור ורוצה לנכות מהחוב זה דמי לטוען פרעתי כך וכך. ואם כן לפי מה שהכריע הש"ך שם בסי' קכ"ט ס"ק ל"ב דהוי ספיקא דדינא. ומספק אין מוציאין מיד הקבלן. אם כן אפשר דה"ה להיפך כמו בנ"ד דהמלוה מוחזק יכול לומר קים לי כדעת הרמ"א דגם אם הלוה טוען פרעתי הקבלן חייב:

אמנם לאשר כל האחרונים חולקים על הרמ"א בזה אמרתי לחפש דרך זכות בנ"ד להקבלן לדברי הכל. דהנה הש"ך בסי' פ"ג סק"ה הקשה דדברי הש"ע שם שכתב דנאמן הלוה שפרע על החוב שיש בו ערב אפילו הוא קבלן דזה סותר בדברי הרמ"א בסי' קכ"ט דאם הלוה טוען פרעתי אפילו הכי הקבלן חייב ע"ש וכל האחרונים נדחקו הרבה ליישב קושי' זו. ונ"ל דבגוף סברת המרדכי סוף פ' ג"פ בעל דיעה זו הסובר דהקבלן חייב נראה לי משום דלגבי הקבלן הוי א"י אם פרעתיך. דהלוה שטוען ברי שפרע נשבע שבועת היסת ונפטר. משא"כ הקבלן שאינו יודע אם הלוה פרע או לא. וכיון דלגבי דידי' החיוב ודאי והפרעון ספק מוקמינן בחזקת חיוב. וא"כ בסי' פ"ג דשניהם המלוה והלוה מודים שפרע רק שמחולקים על איזה חוב פרע לו וכיון דבודאי פרע לו איתרע חזקת חיוב. וכמ"ש התוס' גבי זרק קדושין ספק קרוב לו ובסוגיא דקדשה אבי' בדרך ובכ"ד דבכה"ג דבודאי נעשה מעשה איתרע חזקה קמייתא. ועיין בש"ך סי' צ"א ס"ק י"ב. ומאחר דאיתרע חזקת חיוב גם הקבלן פטור משום דמוקי ממון בחזקת מארי'. וא"כ בנ"ד דבלא"ה ליכא חזקת חיוב מאחר דלדברי הסרסור מגיע לו שכר סרסרותו עוד קודם שלקח העצים. ומעולם לא נתחייב בדמי מכירת העצים נגד דמי השכר סרסור ולא הי' ערב על זה ומאחר שיש ספק בעיקר הערבות אם התחיל החיוב כלל נגד שכר הסרסור לכולי עלמא פטור הקבלן ועי' בש"ך סי' ע"ה ס"ק כ"ז. וגם לפי דברי הש"ך בסי' פ"ג שם יש לומר דבנ"ד פטור הקבלן לד"ה כנלפענ"ד באופן אם מעכ"ת יסכים לזה. דברי ידידו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה