מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן קנ
ב"ה יום ג' י"ט אלול תרמ"ד לפ"ק לבוב. מחי' חיים יכתוב ויחתום לחיים את כבוד הרבנים המאוה"ג החריפים ובקיאים חסידים ואנשי מעשה כש"ת מוה' משה נ"י מו"ץ דק"ק סקוירא ומוה' מאיר נ"י מו"צ דק' טשארנאביל יע"א:
מכתב שאלתו הגיעני גם הגיעני גליון מיוחד מאת כל אחד מעמכם לברר זכות כל אחד ואחד ולגודל הטרדה לא יכולתי לשום עיוני בדבריכם עד כה. ובאמת בין אם הנתינה מסך אלף רו"ח הי' בתורת הלואה להחזיר להרבנים קודם החתונה ובין אם הי' בתורת מתנה מ"מ כ"ז לא הי' כ"א כדי שיתחתן עמו הה"צ מוהר"ז זצ"ל ומאחר שמחמת עידור הכלה ר"ל נתבטלו השידוכין אדעתא דהכי לא נתן. ולא גרע מהא דמבואר בסי' נ"ז סעיף ד' בנותן מעות לחתנו קודם החופה ומתה הבת דצריך להחזיר המעות לאבי' שכל הפוסק דעתו ע"מ לכנוס והרי התם בודאי לא נתן לשם הלואה כי אם שיחזיק חתנו את המעות לעולם ואפ"ה אם מתה צריך להחזיר ומה חילוק יש בין נתן לחתנו או נתן לאבי'. וכן הדין בסבלונו' בסי' נ' סעיף ג' דצריך להחזיר הסבלונו' הקיימים לדברי הכל גם לאחר אירוסין ומכל שכן בשידוכין בעלמא. ודברי הב"ח בתשובה סי' מ"ט שכ' דמדידה לדידי' א"צ להחזיר לא דמי כלל לכאן דהב"ח איירי דוקא בסבלונו' בין החתן והכלה ולא במעות מזומן דהרי השאל' שם הי' שניתן להחתן טבעת זהב וכתונת וגם ניתן לו מעות וע"ז השיב הב"ח דהסבלונות שניתנו להחתן א"צ להחזיר דיכול לומר קים לי אבל המעות שניתן לו צריך להחזיר ע"ש. וראי' גדול' לזה דהרי הב"ח שם כ' דהרשב"א ונ"י חולקים ע"ז וס"ל דגם מדידה לדידי' צריך להחזיר ואמאי לא הביא דגם הגאון והרא"ש והטור בסי' נ"ג ס"ל דצריך להחזיר. אלא ע"כ כמ"ש דבמעות כ"ע מודו ודוק כי קצרתי. וגם כל הפוסקי' חולקים על הב"ח בזה והב"ח עצמו בחיבורו סי' נ"ה ד"ה שאלה כ' להיפך. ומ"ש הרב דק' טשארנאביל דמאחר דהה"צ מוהר"י טוען דבהלואה ניתן להחזיר להבנים. ואם נאמר שניתן המתנה רק שלא נתן רק ע"מ לכינסה. א"כ הוי כטענו חטין והודה לו בשעורים לדעת הראב"ד בסי' פ"ח סעיף מ"ט. לא נהירא כלל דכיון שלא נתן רק ע"מ לכנוס א"כ הני זוזי הוי הלואה גבי' כמ"ש הב"ח בתשו' שם והוי הודאה ממין הטענ'. וגם דהרי החתן דהוא עיקר הבע"ד הוא אינו טוען ברי ולדעת המחבר בסי' פ"ח סעיף י"ז חייב בכה"ג ועיין בכ"מ פ"ג מטוען הלכה י"ד דמשמע שם דגם לדעת הסוברי' דמלוה ופקדון לא הוי הודאה ממין הטענה זה דוקא לענין דפטור משבועת מודה במקצת ומ"מ הממון שהודה חייב לשלם. ומיושב בזה קושית הלח"מ שם ודוק. וגם בלא"ה איפסיקא הלכתא כהרמב"ם ועוד יש לחלק בכמה גווני. ומכל מקים אין בידי לחייב את היורש דמה דפשיטא לי' להרב מטשרנאביל דמלת' דל"ש לא טענינן ליתמי. לא ידעתי מנא לי' דהרי הש"ך בסי' ק"ח סק"ח וסי' שס"א ס"ק ד הכריע כדעת הסוברי' דטענינן ליתמי נאנטו חף היכא דליכא למימר החזרתי וגם לדעת המחבר בסי' ק"א שם שהביא שני דיעות בהלואה להחזיר להבנים הקרן והעיסקא קודם החתיכה, א"כ לא הי' להרב מוהר"ז זצ"ל הנא' בהרחבת הזמן ובכה"ג לא אמרינן אין אדם פורע תוך זמנו ועיין בש"ך סי' ע"ח סק"ט וא"כ בלא"ה (ח"ב) לח אינו גובה מהיורשים כמבואר בסי' ק"ח סעיף א' וכל האומדנ ע"פ הודאת הרבנית והמקורבים אינם כדאי להוציא מהיורש דהרי המוריש הי' יכול לטעון כמה טענות לפטור עצמו ועל כלם הי' נאמן במיגו דפרעתן וגם אנחנו טוענין כן להיורש כנלענ"ד: