אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קמו

סימן קמה

ב"ה יום ה' כ"ו טבת תרל"ז לפ"ק לבוב:

הנני נותן את בריתי שלום. לכבוד ידידי. הרב המאוה"ג החריף ובקי. משנתו קב ונקי. אשכול הכופר. חכם וסופר. כש"ת מוה' דוד נ"י האבד"ק באלטא יע"א:

מכתבו הגיעני. אשר ביקש מעכ"ת ממני להורות לפניו הדרך בדבר אשר נהגו שמה הרבה מורים לכתוב בשטרי מכירת חמץ בפירוש שאם נשכח איזה מין חמץ שאין הבעה"ב המוכר יודע אם זה המין חמץ נמצא אצלו שיהא זה המין חמץ הנשכח גם כן כלול בהמכירה. ופסיקת דמי מקחו הי' כמו שישומו ג' תגרים. ובכתיבתם כן בהשטר מכירה סומכין המה להתיר אף כשנודע אח"כ מין החמץ קודם הפסח מתירין הרבנים שם לשהות אצלו כל ימי הפסח ולהתירו באכילה אחה"פ. ומעכ"ת חולק ע"ז. ורצונו לדעת דעתי אם יאות אינון עבדין. והנה מעכ"ת הביא הא דמבואר בחו"מ סי' ר"ט סעיף ב' דאם אמר כל מה שיש בבית זה אני מוכר לך בכך וכך וכל מה שיש בתיבה זו או בשק זה אני מוכר לך בכך וכך ורצה הלוקח ומשך אין כאן קנין שלא סמכה דעתו של לוקח שהרי אינו יודע מה שיש בו תבן או זהב וכו' ואח"כ כתב מעכ"ת דזה לא דמי לנ"ד דשם דמיירי כשפסק דמי דמי המקח בפירוש ומש"ה לא קנה הלוקח דלא סמכא דעתי' שמא הדברים הנמצאים בתיבה ובשק אינם שוים מה שפסק:

מה שאין כן בנ"ד דפסקו דמי המקח כפי שישומו ג' תגרים א"כ בודאי לא יתאנו הלוקח והמוכר ואם כן שפיר סמכה דעתי' אף דלא נתפרש המין שמכר. ובאמת כי לפי דברי הסמ"ע שם סי' ר"ט שכתב דלדעת הסוברים דמשחק בקוביא קנה ואפ"ה סתם בש"ע כאן כדעת הרמב"ם דאם לא פרט מה שמכר דהמכירה בטילה. משום דמשחק בקוביא דאין שום אחד מהם יודע על מה לסמוך מש"ה גמרי ומקני אהדדי משא"כ הכא דהמוכר יודע מה מכר והלוקח אינו יודע מה קנה ע"ש. ואם כן בנ"ד דגם המוכר אינו יודע אם נמצא עוד מיני חמץ שפיר יש לדמותו למשחק בקוביא דקנה והמכיר' קיימת. אמנם לפמ"ש הש"ך שם בס"ק ב' נראה דאף היכא דהמוכר גם כן אינו יודע מה מוכר אפ"ה המכיר' בטילה. ולפי דברי הש"ך הוצרך מעכ"ת לחלק דשם הי' פיסוק דמי' ומש"ה לא סמכא דעתי' דהלוקח משום דחושש הלוקח שמא נתאנה. משא"כ בנ"ד דנגמר לפי שומת ג' בקיאים ובודאי לא יתאנו לא המוכר ולא הלוקח המכיר' קיימת:

אמנם גם אם נאמר דהמכירה קיימת מ"מ יש לאסור לעשות כן במכירת חמץ. דהנה בהא דאמרינן כ"ד הלוקח יין מבין הכותי' אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש וכו' ומיחל ושותה מיד. ופרש"י מעשר שני שהוא יכול לחללו מחלל על המעות. והתוס' חלקו עליו דכיון דאמר שאני עתיד להפריש ע"כ הוא צריך להפריש ואם הוא שותה בלא הפרשה על ידי חלול נמצא שותה טבלים למפרע. וכמו דאמרו שמא יבקע הנוד דאם לא בא לבסוף לידי הפרש' הוי טבל למפרע ע"ש. ואם כן בנ"ד שמוכר מין חמץ הנשכח ממנו כמו שישומו שלשה תגרים אם יגנב או יאבד החמץ בפסח ולא יבא אחר כך לידי שומת התגרים אין כאן מכירה כלל למפרע והוי חמץ של ישראל. ואין זה דומה למה שנהגו למכור חמץ עד למדידה. דהתם הי' פיסוק דמים גמור וקנה הנכרי החמץ באופן המועיל. ואף אם נאבד החמץ בפסח חמץ של נכרי הוא שנאבד כיון שקנהו כדין אלא שהישראל מפסיד שאינו יכול לתבוע אחר כך דמי המכירה מחמת שאינו יכול לברר כמה נאבד כיון שלא נמדד עדיין. ולזה שפיר איכא תקנה שמוכר גם החדר שהחמץ בתוכו להנכרי. ואם כן הוי הישראל מקבל אחריות על חמצו של נכרי בביתו של נכרי וכמ"ש האחרונים. וכל זה התם דכבר נגמר המכירה לגמרי קודם הפסח משא"כ בנ"ד דכבר נודע דאם מכר בכל הקניני' המועילים אם לא הי' פיסוק דמים לא קנה. וא"כ אם יאבד החמץ בפסח ולא יוכלו התגרים לשומו אם כן אין כאן פיסוק דמים ולא התחלת קנין כלל וחמצו של ישראל הוא שנאבד ועבר עליו בב"י וממילא אף אם לא נאבד בפסח אסור לאחה"פ. ועדיין יש מקום לבע"ד לחלוק ולומר דהא דאם האחריו' של חמץ על ישראל עובר בב"י אין הטעם משום דחיישי' שמא יאבד או יגנב בפסח. אלא דדינא הכי הוא דאם יש לו הפסד על ידי אבידת החמץ עובר בב"י וגזה"כ הוא. אבל מהכ"ת לחוש לכך שמא יאבד ואדרבה מוקמינן החמץ בחזקתו ובודאי יהי' קיים עד לאחה"פ ויבא לידי שומא והוי למפרע של נכרי. אמנם במג"א סי' תר"ל לא משמע הכי דבהא דמבואר שם דאם עשאה לבהמה דופן לסוכה כשר כתב המג"א שצריך שימדד בחבלים למעל' שאף שתמות ותפול תהי' גבוה עשרה. ולכאורה דברי המג"א צריכין ביאור דהרי בש"ס סוכה דף כ"ג פליגי ר"מ ור"י בעשה לבהמה דופן לסוכה ר"מ פוסל ור"י מכשיר מ"ט דר"מ וקאמר בגמרא דחיישינן שמא תמות או שמא תברח. ואם כן משמע בגמ' דלא חיישינן שמא תמות או תברח רק לר"מ וכיון דקיימא לן כר"י דמכשיר אמאי כ' (ח"ב) לז המג"א דחיישינן שמא תמות ותפול. אבל הדבר נכון דלפי מה דמסיק בדף כ"ד שם דטעמא דר"מ משום דס"ל כל מחיצה שעומדת ברוח אינה מחיצה ס"ל להמג"א דכולי עלמא מודו דחיישינן שמא תמות או תברח ופלוגתיי' דר"י ור"מ בבהמה קשורה ובכה"ג שאף אם תמות ותפול תהי' בנבלתה עשרה ודוקא בכה"ג מכשיר ר"י ואפ"ה פוסל ר"מ משום דהוי מחיצה העומדת ברוח ועי' במהרש"א בסוכה דף כ"ג שם שכתב להדיא כסברא זו. ואף דהמג"א שם הביא בשם המאור וספר יראים דס"ל דלא חיישינן למיתה מ"מ מדברי המחבר בסי' תר"צ שם שכ' דצריך שיקשור הבהמה משמע דאם לא כן חיישינן שמא תברח. ובגמ' שם מדמי שמא תברח לשמא תמות. גם מבואר שם בגמ' דאם חיישינן שמא תמות חיישינן ג"כ שמא יבקע הנוד. וכן הוא מסקנת הגמ' בערובין ובגיטין וכן מוכח מדברי התוס' בערובין דף ל"ו ע"ב ד"ה לא דלפי מה דקיימא לן כר' יוחנן וכרבא דאין חילוק בברירה בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים. ולדידהו ליתא לדאיו מקמי מתניתין דמתנה אדם על עירובו ומתניתין דמה הוא באותן הימי' וברייתא דכל הנלקט דמוכח דס"ל לר' יהודה יש ברירה. ואם כן ע"כ הא דאוסר בהלוקח יין מבין הכותיים הוא משום שמא יבקע הנוד. וא"כ גם בנ"ד יש לחוש שמא יאבד החמץ ולא יבא לידי שומא והוי למפרע חמץ של ישראל וכמו שכתבתי. ועוד דלפי דעת הרמב"ם ורבינו אפרים שהביאו הפוסקים באו"ח סי' תמ"א בנכרי שהלוה לישראל על חמצו דאף אם א"ל מעכשיו והרהינו אצלו בעי' דוקא שיגיע הזמן קודם הפסח אבל בהגיע זמן אחה"פ החמץ אסור אף דא"ל מעכשיו. א"כ הרי מבואר להדיא דאף דנעשה לאחה"פ למפרע של נכרי מ"מ כיון דבתוך הפסח הי' ספק שמא יפדה הישראל החמץ אסור לאחה"פ אם כן גם כאן י"ל דאף אם לא נאבד החמץ ובא אחה"פ לידי שומא והוי למפרע של נכרי. מ"מ כיון דבפסח הי' ספק שמא לא יבא לידי שומא עובר בב"י. וגם לדעת החולקים והכי קיימ"ל דאם אמר מעכשיו מועיל אף בהגיע זמן לאחה"פ מכל מקום יש לחלק בין תנאי שהוא בקום ועשה לתנאי שהוא בשב וא"ת דדוקא התם דאם לא יעשה הישראל שום מעשה ולא יפדה את המשכון לפרוע חובו ממילא יהי' נחלט ביד נכרי משום הכי מותר לדעת הראב"ד והרא"ש דקיימ"ל כוותי' משא"כ באם לא יעשה הישראל מעשה ולא ילך אל התגרים לשומו תתבטל המכירה משום דלא הי' פיסוק דמים. שפיר יש לחוש שמא לא יעשה מעשה. ועי' בש"ך חו"מ סי' מ"ו ס"ק ק"ז ובב"ש סי' ל"ח ס"ק ס"ט. ומכ"ש לפמ"ש המהרשד"ם בתשו' סי' רפ"ג ח' חו"מ דצריך שילך המוכר אל התגרים לשומו ומה ששמו התגרים בלא ידיעת המוכר אינו כלום. א"כ הדבר פשוט דעובר הישראל בב"י מטעם הואיל דאין לך הואיל טוב מזה הואיל ואי בעי הישראל לא ילך על התגרים לשום ולא יהי' פיסוק דמים וממילא תתבטל המכירה למפרע. וגם ע"פ רוב הכי הוא דלאחה"פ חוזר הישראל ולוקח חמצו בלי שום שומא. וכבר כתבתי דבכה"ג אין כאן התחלת מכירה כלל ועובר בב"י והחמץ אסור לאחר הפסח וכל זה ברור בס"ד. דברי ידידו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה