אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קמג

סימן קמב

היום אשלמה נדרי אשר הבטחתי למעכת"ה בהיותו פה לעיין בדבר השאלה בשני שותפים מחזיקי האיראנדא אחד שמו ר' שמעלקא אשר יש לו נ"ה פראצענט בהעסק ושותפו ר' יצחק יש לו מ'ה פ'. וכתבו שטר מכירה כדת בע"פ. ומחמת טרדו' וגם שסמכו כל א' מהשותפים על חבירו לא נמסר הש"מ להנכרי הקונה ולא נתקבל ערבון. אמנם ר' שמעלקא אשר יש לו דברים חמוצים אחרים מלבד חלקו בהאוראנדא ומכר אותם לנכרי כדין ונכתב בהש''מ ההוא כי באם יש לו איזה דבר חמץ או תערובת חמץ בכל מקים שהוא שכח למוכרו או לבערו קודם התחלת זמן איסור חמץ הכל נקנה להקונה מעכשיו אגב שכירת קרקע וקבלת ערבון הנ"ל כפי שער שבשוק העומד היום זה תורף השאלה. ומקודם נעיין אם יש להתיר חלקו של ר' שמעלקא בהאראנרא ולסמוך על השט"מ האחר:

והנה המקו'ח בסי' תמ"ח כ' דאם אינו מזכיר בפירוש המינים החמוצים הוי כמוכר דבר שאין מינו ידוע והמקח בטל עיי"ש. מיהו אפשר דהמק"ח מיירי דהישראל המוכר ידע המינים החמוצים רק מחמת טירדא וכדומה לא הזכירם בפירוש דבזה כיון דאיהו ידע והקונה לא ידע לא סמכא דעתי'. משא"כ בנ"ד דבשעת מכירת ר' שמעלקא חמצו לא עלתה על דעתו כלל חלקו בהראנדא מאחר שהי' סבור כי שותפו ר' יצחק מכר. וכיון דר' שמעלקא המוכר וגם הנכרי הקונה שניהם לא ידעו איזה מינים נכללו בין החמוצי' האחרי' אשר מכר בשט"מ האחר א"כ זה תלוי במחלוקת הסמ"ע והש"ך בסי' ר"ט סק"ב ע"ש היטב. אמנם גם בלא"ה יפה כ' מעכ"ת דהמק"ח וגם בחו"מ סי' ר"ט מיירי דקנה עבור סכום ידוע דאז לא סמכא דעת הקונה ליתן סכום מעות עבור דבר שאינו מסוים. משא"כ כאן דלא הזכיר שום סכום דמי דמי המכירה וקנה כפי השער שבשוק מה נפקותא יש להקונה מאיזה מין הוא ושפיר סמכא לדעתי' לקנו' כפי שער שבשוק וזה נכון לדינא:

אלא דעדיין יש לעורר בזה דמאחר דר' שמעלקא לא מכר את החדר אשר החמץ מהאראנדא מונח שם כי אם החדרים משאר דברים החמוצים. א"כ אותו החמץ מהאוראנדא נשאר מונח בבית ישראל. וכיון דהוא באחריותו אם כן אף שנמכר לנכרי עובר המוכר בב"י מטעם קבלת אחריו' כמ"ש המק"ח סי' ת"מ סק"ג וסי' תמ"ח סק"י ע"ש. ומ"מ כיון דעיקר האחריו' בזה הוא מכח עכו"ם אנס כמ"ש במק"ח סי' תמ"ח שם וכבר נודע דהטו"ז בסי' ת"מ שדא בי' נרגא. ואף דרוב האחרונים הכריעו כדעת הרמב"ם מ"מ לענין חמץ שעבר עליו הפסח דאינו אסור רק משום קנסא יש לסמוך ע"ד הראב"ד דאחריו' מחמת עכו"ם אלם לא מקרי אחריו' וגם בלא"ה כ' הח"י בסי' ת"מ דבחמץ של נכרי והישראל קבל עליו אחריו' מותר לאחה"פ ועי' בפנ"י פסחים דף ל"א שכ' כן דעת רש"י דגם במשכון של נכרי באחריו' ישראל מותר לאחר הפסח וששיטה זו מחוורת בעיניו. וגם לדעת התוס' והרא"ש שהביא הפנ"י שם דבמשכון גרע ואסור לאחה"פ מ"מ בנ"ד אף שמגיע לישראל המוכר מעות מהנכרי דמי המכירה מהחמץ כיון שלא גילה הישראל דעתו בהדיא שתופס את החמץ למשכון אינו דינו כמשכון ומותר גם לדעת התוס' והרא"ש לשיטת הפנ"י ומ"מ במג"א מבואר להדיא להיפוך ועכ"פ בהנא' בודאי מותר וכמ"ש להכריע בשם הראב"ן כנלענ"ד. ועיין באה"ע סי' כ"ח ובב"ש שם. ובגוף דברי הפנ"י מ"ש דמשכון גרע וכ"כ במקו"ח שם נלענ"ד דהנה בחק יעקב סי' ת"מ בשם הירושלמי כ' דמש"ה חמצו של עכו"ם שקיבל הישראל אחריו' מותר בהנאה לאחה"פ משום דחמצו של עכו"ם הוא וישראל הוא שעבר עליו. וביאור דבריו כיון דחמץ שעבר עליו הפסח אינו אסור רק מטעם קנס וזה דוקא אם החמץ הוא של ישראל דבזה אמרינן דכיון דעבד איסורא ועבר על ב"י קנסינן לי' לאסור חמצו משא"כ בחמץ של נכרי ורק דהישראל קיבל עליו אחריו' א"כ היאך יש לנו לאסור חמץ של נכרי בשביל דעבר ישראל על בל יראה הלא אין שום קנס להישראל בזה ומה איכפת לי' לישראל אם נאסור חמץ של נכרי או לא ומש"ה אין מקום לקנוס בזה. אמנם לפי מ"ש המג"א סי' תמ"ג סק"ה דהנפקד פשע מה שלא מכר את החמץ בע"פ כדין ש"ש שהי' לו לקדם ברועים ומקלו' ע"ש. ואם נאסור החמץ של נכרי נתחייב השומר לשלם א"כ הוי קנס להישראל בזה שיאסור החמץ ויתחייב לשלם מיהו המג"א שם כ' דיכול השומר לומר הרי שלך לפניך וא"כ עדיין ליכא קנסא לישראל ושפיר כ' הח"י דהחמץ מותר לאחה"פ דלא שייך בזה קנסא לישראל אף אם יאסור החמץ כיון דיכול לומר הש"ל משא"כ במשכון לפי מסקנת המג"א שם דבמשכון א"י לומר הש"ל ושפיר איכא קנסא לישראל אם נאסור החמץ שפיר כתבו התוס' והרא"ש דאם החמץ באחריו' המלוה אסור לאחה"פ משום קנסא. משא"כ בשאר נפקד דליכא שום קנסא לדידי' אם נאסור החמץ כיון דיכול לומר הש"ל יפה כתב הח"י דמותר לאחה"פ וזה שכ' הפנ"י דמשכון גרע ודוק היטב. ולפי"ז אפשר דאם הישראל לא קיבל אחריו' רק העכו"ם אלם גם לדעת הרמב"ם דזה מקרי אחריו' זה דוקא לענין לעבור בפסח בבל יראה. משא"כ לענין לאסור החמץ לאחר הפסח נראה דהכל מודים דמותר דבזה אין שייך לאסור מטעם קנס כיון דליכא קנסא לישראל במה שנאסור חמצו של נכרי וכמ"ש לעיל דכאן אין שייך לומר שיתחייב הישראל לשלם שפשע כדין ש"ש שלא קדם ברועים ומקלו' כיון דבאמת לא קיבל הישראל שום אחריו' רק שעכו"ם באלמות יכפהו לשלם אבל כיון שהישראל לא קיבל שמירה ממילא לא הי' לו לקדם ברועים ומקלו' וליכא פשיעה כלל ותו לא שייך קנסא לישראל כנלפענ"ד נכון לדינא דחלקו של ר' שמעלקא מותר עכ'פ בהנא' לאחה"פ:

ומעתה בנ"ד נראה דגם החמץ של השותף ר' יצחק גם כן מותר מאחר דלר' שמעלקא יש נ"ה פראצענט שנמכר לנכרי כמ"ש לעיל ולר"י חלקו מ"ה פראצענט בטל חלקו של ר' יצחק בחלקו של חבירו ברוב לא מבעיא לדעת המג"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ד דחמץ שעבר עליו הפסח בטל ברוב פשיטא דשרי אלא אפי' לדעת הטור שם שמשוה איסור חמץ שעבר עה"פ לשאר איסורים דבעי ששים מ"מ בנ"ד נראה דמודה הטור דבטל ברוב. דהנה הא דלח בלח מב"מ בעי' ס' איכא תרי טעמא חדא משום דגזרינן אטי שא"מ ועוד משום דבשלמא ביבש ביבש בטל ברוב משום דתלינן בכל פעם שאוכל דזהו ההיתר משא"כ בלח בלח דיש בילה ובכל פעם ששותה בודאי שותה גם מהאיסור מש"ה בעי' ס' ועי' בש"ך סי' ק"ט סק"ז מ"ש משא"כ בדברים הנבללים ע"ש וע' פרמ"ג בשער התערובו' מ"ש פ"א. והנה באיסור דרבנן לפמ"ש הש"ך שם סק"ט דאיסור דרבצן לא גזרינן ביבש ביבש אטו שא"מ. א"כ ה"ה בלח בלח אין לגזור באיסור דרבנן אטו שא"מ. ובנ"ד דחמץ שעעה"פ אינו רק מדרבנן. א"כ גם בשאר איסורים דרבנן כה"ג אין לגזור מב"מ אטו שא"מ. אלא דעדיין יש לאסור משום הטעם השני שכתבתי בשם הש"ך משום דיש בילה ובודאי טועם מן האיסור. ומעתה י"ל דבר חדש דזה דוקא בשאר תערובו' דהאיסור והיתר היו ניכרים כל אחד בפני עצמו דבכה"ג לא שייך ברירה כמ"ש התוס' תמורה דף ל' גבי מחיר כלב וא"כ בכל פעם שטועם יש תערובו' איסור. משא"כ בנ"ד דהאיסור נולד בתערובו' ומעולם לא הי' ניכר בפ"ע דבכה"ג אמרינן ברירה וא"כ גם בלח בלח נוכל לומר בכל פעם שטועם שכולו היתר דאף דלח בלח יש בינה מ"מ אמרינן בדרבנן יש ברירה דמה שטועם עכשיו הוא היתר ודמי ליבש ביבש ובטל ברוב גם לדעת הטור ס"ס תמ"ז וזה דבר יקר מאוד בס"ד. ואין זה דומה למה שנחלקו השאגת ארי' והמק"ח ריש סי' תמ"ח בדין עכו"ם וישראל שהי' להם חמץ בשותפו' דהתם קודם שחלקו השותפין הי' הכל אסור כדין תערובו' חד בחד. ואחר שחלקו אז א"א להתיר כי אם חלק הנכרי מטעם יש ברירה ולא חלק הישראל כמ"ש החק יעקב המק"ח שם. משא"כ בנ"ד דכבר קודם שחלקו הי' הכל מותר משום דנתבטל חלק ר' יצחק המועט בחלק ר' שמעלקא הנמכר לנכרי דהוא הרוב וכיון שכבר נתבטל מקודם קודם שחלקו פשיטא דתו אין חוזר ונאסר. עוד הארכתי בזה עפ"י דברי הטו"ז ביו"ד סי' ס"א בהא דעשו את שאינו זוכה כזוכה ואין הפנאי מסכים עמדי להאריך עוד ולענין דינא גם דעתי מסכמת להתיר למכור לנכרי כל החמץ שהי' בהאוראנדע בימי הפסח. דברי ש"ב וידידו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה