מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן קמא
ב"ה יום ב' מנחם תרל"ד לפ"ק לבוב. לכבוד ידידי. הרב המאה"ג החריף ובקי המפורסים לתהלה הותיק וחסיד וירא ד' כש"ת מוה' אלטר מרדכי יעקב פארלע אבד"ק בעלז במדינת רוסיא:
מכתבו הגיעני היום. וחשתי ולא התמהמהתי לעיין בדבריו לגודל הנחיצ'. באשה אחת שמת בעל' בלא בנים וכמו שנה אחת קודם מיתתו לא דרה עמו כלל והית' בעיר אחרת עד שמת בעל'. ויש לבעלה אח מומר שהמיר קודם נשואי אחיו המת. והתחילו הקרובים לדבר עם המומר שיחלוץ לה ולא רצה כלל. ואחר רוב היגיעות וגם אחרי שפסקו לו ממון ורוב ההשתדלות נתרצ' כעת לחלוץ לה. אבל לא עברו רק ארבע' שבועות אחרי מיתת הבעל. ויש חשש גדול שלא יחזור המומר אח"כ ולא ירצ' לחלוץ וגם נשמע שרצונו להרחיק נדוד ואולי לא יתודע מקומו אי'. ושאל מעכ"ת אם יש מקום להתיר לחלוץ קודם ג"ח במקום עיגון גדול כזה. והנה מקור הדברים הוא בש"ע סי' קס"ד ס"א שהמחבר שם סתם כדעת הרמב"ם והטור שאם עברה וחלצה תוך ג"ח ולא נמצאת מעוברת מותרת לשוק. אבל הרמ"א שם נרא' דחושש לדברי הגהמ"ר סוף גיטין דאם חלצה תוך ג"ח הוי חליצ' פסולה וצריכ' חליצה אחרת מכל האחין. ומדברי התוס' ר"פ החולץ ד"ה ונמצאת. נרא' דס"ל כדעת הרמב"ם והטור שהקשו אמתניתין דהחולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת אם אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובתי' כיון דמתניתין ע"כ מיירי בחלצה תוך ג"ח כמו שהוכיחו שם א"כ בלא"ה אינה חליצ' כיון דאינו עולה ליבום אינה עולה לחליצ' כדאמרינן לקמן דף מ"א ע"ב. ותירצו דבדיעבד אם חלצה אפי' מדרבנן א"צ חליצ' אחרת דאמרינן לקמן יבמה שחלצו לה אחין בתוך ג' צריכ' להמתין ג"ח משמע דא"צ חליצ' אחרת ע"ש. והנה אליבא דר' יוחנן לא היו צריכין להביא ראיות מרחוק ומשמעות בעלמא דהא ר"י בהדיא קאמר דאף בחולץ למעוברת והפילה א"צ חליצ' אחרת ומכ"ש בחולץ תוך ג"ח ולא הית' מעוברת כלל. וע"כ דהתוס' אזלו הכא אליבא דר"ל דקי"ל כותי' דחליצת מעוברת לא הוי חליצ' דמ"מ בחוץ תוך ג"ח ולא נמצאת מעוברת מודה ר"ל דדיעבד חליצת' כשרה. וזה ממש כשיטת הרמב"ם והטור הנ"ל. אמנם אחר העיון יש לדחות ראי' זו. דלכאור' יש לדקדק בהא דאמרינן לקמן דף מ"א דמש"ה לא תחלוץ בתוך ג' משום דאינו עולה ליבום ופריך מהא דהספיקות חולצות ולא מתייבמת ומשני הכי השתא התם אם יבא אליהו ויאמר דהא קדיש בת חליצ' ויבום הוא הכא אם יבא אליהו ויאמר דהיא לא מיעברא מי יבמינין לה הא קטנה דלאו בת איעבורי הוא ואפ"ה צריכ' להמתין ג"ח. ויש להבין דניהו דאם יאמר אליהו דלא מיעברא אפ"ה אינו עולה ליבום משום דתקנת חכמים הוא דלעולם צריכ' להמתין ג"ח אף בודאי אינ' מעוברת כמו קטנה מ"מ עדיין בת יבום הוא אם יבא אליהו ויאמר דהיא מעוברת ולבסוף תפיל דכיון דהש"ס בדף מ"א שם אזלא אליבא דר"י דביאת מעוברת שמה ביאה א"כ אילו ידעינן דתפיל לבסוף שפיר הויא בת ביאה ועולה ליבום וממילא עולה ג"כ לחליצ' וא"כ אמאי לא תחלוץ בתוך ג"ח משום דאינו עולה ליבום הרי שפיר עולה ליבום כמ"ש ובזה ליכא שום תקנת חכמים דדוקא באינה מעוברת איכא תק"ח דלעולם צריכה להמתין ג"ח כמו בארוסה וקטנה. אבל במעוברת והפילה שפיר עולה ליבום וחליצה אליבא דר' יוחנן. אבל הדבר נכון דהאיך שייך לומר דתחלוץ תוך ג"ח משום דהוי בת יבום שמא יבא אליהו ויאמר דהיא מעוברת ולבסוף תפיל כיון דבאמת היא אינה מעוברת כלל. והרי אליהו יאמר האמת וכיון דחיישינן שמא לא נתעברה כלל אם כן ממילא גם אליהו יאמר כן כמו שהוא האמת וכיון דלא נתעברה אינה עולה ליבום כמו קטנה דצריכה להמתין ג"ח אף דלא נתעברה כלל וא"כ אינה עולה ליבום ולא לחליצה. ומעתה יש מקום לומר דלר"י עדיף טפי בחולץ למעובר' והפילה מחולץ תוך ג"ח ואינה מעוברת כלל דאם היתה מעובר' והפילה שפיר ס"ל לר"י דאינה צריכה חליצה אחר' משום דשפיר מיקרי עולה ליבום אם יבא אליהו ויאמר דהיא מעובר' ולבסוף תפיל כיון דהאמת כן היא דהפילה לבסוף ושפיר מיקרי עולה ליבום לר"י דביאת מעוברת שמה ביאה ועולה ג"כ לחליצ' ומש"ה ס"ל לר' יוחנן דאינה צריכ' חליצה אחרת. משא"כ בחולץ תוך ג"ח ואח"כ נמצא שלא היתה מעוברת דבזה לא שייך אם יבא אליהו ויאמר דתפיל לבסוף כיון דבאמת לא נתעברה כלל ואליהו בודאי יאמר האמת ובודאי יאמר דאיננה מעוברת כמו שהוא האמת ובכה"ג לא סלקא ליבום תוך ג"ח כמו קטנה דצריכה להמתין ג"ח אף דלא נתעברה כדקאמר בש"ס דף מ"א וכיון דאינה עולה ליבום לא סלקא ג"כ לחליצה וא"כ אפשר דבזה מודה ר' יוחנן דהחולץ תוך ג"ח צריכה חליצה אחרת אחר ג"ח ולזה הוצרך התוס' להוכיח מהא דיבמה שחלצו לה אחין תוך ג"ח וכו' אבל לעולם לפי מה דקי"ל כר"ל דחליצת מעוברת לא שמה חליצה וצריכה חליצה אחרת אפשר דגם בחולץ תוך ג"ח ג"כ צריך אח"כ חליצה אחרת. אמנם באמת הא ליתא דאף אם נאמר דהתוס' אזלי אליבא דר' יוחנן מ"מ אותה ראי' שהביאו מהא דיבמה שחלצו לה אחין תוך ג' וכו' ראי' זו יש להביא גם לדידן דקי"ל כר"ל וגם ממתניתין יש להוכיח כן מדאסור בקרובותי' כמו שהקשו בתוס' שם. וא"כ שפיר מוכח מדברי התוס' דבחולץ תוך ג"ח א"צ חליצה אחרת וכדעת הרמב"ם והטור. וגם הט"ז סי' קמ"ד הביא בשם רש"י ותוס' דא"צ חליצה אחרת והכריע כן להלכה שלא כדעת הגהמ"ר:
ומלבד כל זה נלפענ"ד ברור דאף לדעת הגהמ"ר סוף גיטין דבחולץ תוך ג"ח צריכה חליצה מן האחין היינו היינו דוקא בשאפשר לה לחלוץ שנית אבל אם אי אפשר לחלוץ עוד הפעם מותרת היא לשוק ע"י חליצה הראשונה דעיקר ראיית הגהמ"ר הוא מהירושלמי והילך לשון הירושלמי ר"פ החולץ חלץ בתוך ג"ח מהו שתהא צריכה לאחר ג"ח נשמעינה מן הדא קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה כשרה ר' מנא וכו' דר' מאיר הוא דר"מ אמר אין חולצין ואין מיבמין את הקטנה שמא תמצא איילונית כמה דאת אמר תמן אע"פ שחלצה חולצת ה"נ אע"פ שחלצה חולצת עכ"ל הירושלמי. וכוונתו דס"ל להירושלמי דהא דאין חולצין לקטנה הוה משום שמא תמצא אילונית ולא חזיא ליבום ומש"ה אינ' עולה גם לחליצ' וכעין דאמרינן בש"ס דילן אליבא דר"י דמש"ה לא תחלוץ בתוך ג' שמא היא מעוברת ולא חזיא ליבום ולהכי אינה עולה גם לחליצ' ואם כן שפיר פשט ב ירושלמי דכי היכי דבקטנה עיקר הטעם דלא תחלוץ הוא שמא תמצא אילונית ואם עברה וחלצה בקטנותה אף דאח"כ נתברר דלא היתה אילונית כיון דבשעת מעשה הית' החליצ' בפסול צריכ' כ' חליצה שנית ה"ה בחלצה תוך ג"ח דהחליצ' הית' בפסול שמא היא מעוברת ולא חזיא ליבום אף דנתברר אח"כ דלא היתה מעוברת צריכ' חליצה שנית. ומזה הוציא הגהמ''ר דאם חלצה בתוך ג"ח צריכה חליצה שנית. ומעתה כיון דהירוש' למד מחלצ' בקטנותה לחלצה תוך ג"ח. והרי בחלצ' בקטנות' תנן במתניתין דתחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצת' כשרה לפי גרסת הירושלמי במשנה דפרק מצות חליצה. ה"ה בחלצה תוך ג"ח אף דצריכה חליצה אחרת אחר ג"ח אם א"א לחלוץ שנית חליצתה הראשונה כשרה. וע"כ דהא דכתב הרמ"א בסי' קס"ד דאם חלצה איך ג"ח צריכה חליצה אחרת מכל האחין היינו דוקא לכתחילה היכא דאפשר דאם לא כן מותרת בחליצ' הראשונ'. ועי' בט"ז סי' קס"ד שם דכתב גם כן דגם לדעת הגהמ"ר כשרה החליצה בדיעבד ומכ"ש בנ"ד דרבו דעת הסוברים דיבם מומר אינו זוקק כלל לחליצה נלפענ"ד ברור דיחלוץ המומר תוך ג"ח. ולאחר שיעברו הג"ח אם נמצא המותר בעיר וירצה לחלוך שנית מה טוב ואם לא מותרת חליצה הראשונה שחלצה תוך ג"ח: