אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קמ

סימן קלט

ב"ה אור ליום ד' א' דחנוכה תרמ"ז לפ"ק לבוב. דברי שלום ואמת. לכבוד ידידי הרב החריף ובקי המופלג בתורה ויראה מוה' אריה ליבש הלוי הווויטץ נ"י דומ"צ בק' לאנצהוט יע"א:

מכתב שאלתו הגיעני. ויסלח נא מע"כ כי אחרתי עד עתה מלהשיבו. כי טרדותי רבו למעלה ראש לא יאומן כי יסופר. עתה באתי לעיין בדבריו. מ"ש מעכ"ת דנ"ד הוי כדיעבד משום דא"א בענין אחר כמבואר בסי' ק"ח סעיף ג' יפה כתב. מיהו נראה דזה דוקא היכא דליכא פת אחר. ולא דמי לסי' ק"ח דשם לענין אב"י דהתם אב"י הוא היתר גמור וליכא איסורא כלל רק דחז"ל גזרו לכתחיל' אטו ב"י ומש"ה בדיעבד אם כבר נאפה כיון דבזה לא גזרו אפשר דמותר גם היכא דאיכא פת אחר. משא"כ בנ"ד דמשום ריחא אתינן עלה דגם למ"ד ריחא לאו מילתא הוא דוקא בדיעבד ולא לכתחילה כמ"ש הפוסקים וכיון דלכתחילה איסורא איכא נראה ברור דלגבי ישראל הקונה הפת מיקרי לכתחיל' היכא דאפשר בפת אחר. והרי בפת שאפאה עם הצלי אסור לאוכלו בחלב כמבואר בסי' צ"ז ס"ג אף דכבר נאפה אפ"ה כיון דיכול לאכול בחלב הוי כלכתחילה. ומכ"ש היכא דאפשר בפת אחר. ובזה מיושב קושית התוס' בפסחים דף ל' ע"א ד"ה ואפילו בהא דמותר בפת שאפאה עם הצלי לאכול במלח ולא גזרינן דלמא אתי' למיכל בכותחא ע"ש. ולפמ"ש י"ל דכיון דהתם האיסור משום ריחא וליכא בי' איסורא רק לכתחילה ורק דכיון דאפשר לאוכלו בלא חלב הוי כלכתחילה כמ"ש הש"ך ס"ס צ"ז אבל אם נאמר לאסור גם במלח א"כ תו לא יהי' תקנה לפת והוי דיעבד גמור וממילא יהי' מותר גם בחלב דבדיעבד ריחא לאו מילתא הוא ומש"ה אוקמה אדינא להתירו במלח ואז תו אסור לאוכלו בחלב משום דהוי לכתחיל' כיון דיוכל לאוכלו במלח. וזה נכון מאוד בס"ד. באופן דאם אפשר בפת אחר הוי לכתחילה וכן מבואר להדיא ברמ"א סי' ק"ח ס"א גם בתנור גדול ופיו פתוח אסור כמ"ש הש"ך שם סק"ה ובשפ"ד שם סק"ו. ובזה מיושב קושית הט"ז בשם הת"ח שם סק"ד דלענין אב"י שפיר מיקרי דיעבד כיון דכבר נתבשל ובזה לא גזרו ממילא ליתא לאיסורא כלל משא"כ לענין ריחא דאין האיסור משום גזירה רק דלכתחילה אמרינן ריחא מילתא שפיר י"ל דהיכא דאפשר באחר הוי לכתחילה ודוק היטב:

מ"ש מעכ"ת רשם שו"ת חתם סופר יו"ד סי' פ"ב דגם לדעת הסוברין דחלב הוי שמן מ"מ אינו יוצא מחתיכ' לחתיכה לחתיכה בלא רוטב עי' בדגול מרבבה ר"ס צ"ב שכ' להיפך וכן מוכח להדיא מדברי הט"ז סי' פ"ז סוף סק"י מה שהניח בצ"ע רב. ולדברי הח"ס לק"מ קושית הט"ז ע"ש ודו"ק ומכ"ש בנ"ד דנאפה עם חמאה פשיטא דהוי שמן גמור גם לדברי הח"ס לכל מילי. אמנם מ"ש מעכ"ת דמאחר דבלוע בכלי אינו יוצא להמאכל רק כדי קליפה גם בשמן כמ"ש המג"א סי' תנ"א ס"ק ל"ז. וכן הכריעו האחרונים ואין בהקליפה מהפת רק כפי המדומע מהחלב מאחר דעדיין הוא היתר ואף אם יבשל הפת עם בשר בודאי יהי' ס' נגד החלב הבלוע וגם יש ספק אם מפעפע בכל בכלי. דברים הללו נכונים מאד לדינא דבר נאה ומתקבל. ויש להביא ראי' לזה מפסחים דף ע"ו ע"ב בפת שאפאה עם הצלי ובניתא דאיטויא בהדי בישרא דאסור לאכול בכותח. ומוכח בגמ' שם דמשום ריחא אסרו. ומזה הוכיחו בתוס' שם דקי"ל ריחא מילתא. והפוסקים כתבו דהוי דשיל"מ או דהוי כלכתחילה כיון דיכול לאוכלו במילחא ע"ש. ולמה לנו כל הצער הזה הא בלא"ה אסור דהתנור בולע מהבשר ומפליט בהפת ובדגים. ולפמ"ש מעכ"ת ניחא דכיון דכלי אינו מפליט רק כדי קליפה ואין בהפת ובדגים בליעה רק כדי קליפה אין לאוסרו בחלב דודאי יהי' ס' וגם ספק אם מפעפע בכל הכלי. וע"כ דליכא איסורא רק משום ריחא. וגם מ"ש מעכ"ת דהוי נ"ט בר נ"ט הוא נכון. וליתר הכשר יעשה כמ"ש מעכ"ת להרחיק הפת תפל מהפת הנילוש עם חמאה ולעשו' הבדל טיט ביניהם כעובי אצבע ולאפו' הפת עם חמאה לצד חוץ. ואז ליכא שום חשש כלל לקנו' הפת מהעכו"ם היכא דליכא פת אחר וכמ"ש. דברי ידידו הדוש"ת בלב ונפש:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה