אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קלו

סימן קלה

מכתב שאלתו הגיעני בימים הנוראים שעברו עלינו לטובה. ואאמו"ר הגאון מאור הגולה זצוקללה"ה לא הי' משיב לשואלו באותן הימים. וכן אני נוהג אחריו עתה באתי לעיין בדבר. אחד שהי' מחזיק באורנדא ושל"ח והניח ששה בנים והי' מריבה ביניהם וקצף עליהם השר וגירש אותם והשכיר האורנדא לעכו"ם על ג"ש. ואחרי עבור הג"ש רצו האחים לשכרה ולא רצה השר וכן בכל עת שכלה זמן שכירות העכו"ם. ואחרי אשר ישב שם העכו"ם י"ב שנה שכר היהודי הפסעסיע על ששה שנים. ובהקאנטראקט נכתב שלא ישכיר האורנדא לשום אחד מהאחים הנ"ל. וישב העכו"ם באורנדא עוד שני שנים. ועתה אין העכו"ם רוצה עוד לשכרה והאחים הנ"ל תובעים את הפיסעסיר לד"ת באמרם דמ"ש בהקאנטראקט שלא ישכיר להם האורנדא הי' ערמה מהפיסעסיר שביקש מהשר שיכתוב כן בהקאנטראקט כדי לדחותם מחזקתם. וגם כי עכשיו שאין העכו"ם רוצה לשכור האורנדא הי' השר משכירה להם. והפיסעסיר טוען שלא נעשה הדבר בגרמתו רק השר בעצמו אינו חפץ בהם. ואפי' אם יסכים השר להשכיר להם מאחר שכבר עברו י"ב שנה קודם ששכר הוא הפיסעסיע בטלה חזקתם ובעת ששכר הוא הפיסעסיע עם הראנדע זכה בחזקת הראנדע מן ההפקר ויכול להחזיקה לעצמו או להשכירה למי שירצ'. זהו תורף טענותיהם. והנה מכת"ה הביא בשם מסגרת השלחן סי' ק"מ אות כ"ז בשם כנה"ג דאם יצא המחזיק ונשאר הבית פנוי מכל שלא נכנס בה כותי אחר אם עברו עשר שנים אבד חזקתו. ומזה הוכיח מעכ"ה שאם נכנס בה כותי אחר לא אבד חזקתו. אמנם מצאתי בכנה"ג סי' ק"מ אות ע"ג שכתב בשם מהרשד"ם ומהרש"ך שדבריהם בתשובותיהם סותרים זא"ז דלפעמים כתבו דדוקא כשנשאר פנוי אבד חזקתו ולפעמים כתבו להיפך דגם אם דר שם כותי אחר אבד המחזיק חזקתו. גם הביא שם בשם מהריב"ל שלא שמע מעולם דדוקא אם היתה ריקנית גם מכותי אחר אבד חזקתו. וגם דעת מהרח"ש כן הוא דגם בדר שם כותי אחר אבד חזקתו ע"ש בכנה"ג שהביא מחלוקת הפוסקים בזה. והנה בספק בענין חזקה מי נקרא מוחזק בזה נחלקו רבותינו המהריב"ל והמהרי"ט חלק ב' חלק חו"מ סי' ל'. ועיקר מחלוקתם הוא אם יש על החזקה דין מקרקע או דין מטלטלין דאם הוא כקרקע מוקמינן בחזקת מ"ק משא"כ במטלטלין אמרינן הממע"ה. ודעת המהרי"ט שם דאף אם הוא כמטלטלין מ"מ כיון דהוא מטלטל דלא נייד מוקמינן בחזקת מ"ק ע"ש. ומ"מ נלענ"ד דבנ"ד הדין עם המחזיק דהיינו הפיסעטיר דהנה זה כמה שנים נסתפקתי בהא דאזלינן בכ"ד בתר חזק' אם הוא מטעם הכרעה כגון בקידושין ספק קרוב לה דמחמת חזקת פנוי' אמרינן דהחזק' מוכרעת דבודאי הי' קרוב לו או דלמא דהחזק' אינה מכרעת כלל רק דהתוה"ק גזרה דאם יהי' לנו ספק באיזהו דבר נעמיד אותה כמו שהי' מקודם. ובתשוב' הבאתי הרב' ראיות דחזק' הוא מכרעת את המעש'. ומ"מ אף שכתבו המ"ל ואא"ז הת"ש ז"ל דבספק פלוגתא דרבוותא לא אזלינן בתר חזקה היינו דבספק פלוגתא אין החזק' מכרעת דבשביל החזק' לא ישתנה הדין אבל עדיין יש לדון בספק פלוגתא מכח הסברא השני' הנ"ל דמחמת החזק' נעמיד הדבר כמו שהי' מקודם ומספק לא נוציא הדבר מכמו שהי' עד עכשיו. ובזה אמרתי לבאר דברי התוס' ב"ב דף ל"ב ע"ב ד"ה והלכתא. דלשיטת הרשב"ם שם דמספקא לי' אם הלכה כרבה או כרב יוסף מש"ה לא שייך לאוקמי בחזקת מ"ק דבספקא דדינא אין החזק' מועלת כמ"ש המ"ל והתב"ש. ולא דמי לבר שטי' דהתם הוי ספק במעשה שפיר מוקמינן בחזקת מ"ק משא"כ בספק פלוגתא אין חזקת מ"ק (ח"ב) לה מועלת דבשביל החזק' לא ישתנה הדין. אבל לענין ארעא היכא דקיימא תקום שפיר אמרינן גם בספק פלוגתא דזה אינו מטעם הכרע' רק משום דבספק אין מוציאין מיד המוחזק ומעמידין אותה כמקדם. והמעיין בדברי התוס' ב"ב שם יראה שכוונו לזה. ומעתה בנ"ד דהוא ספק פלוגתא גם אם נאמר דחזקות אלו יש להם דין קרקע אין שייך להעמיד בחזקת מ"ק ואמרינן ארעא היכא דקיימא תיקום כדאמרינן בגמ' ב"ב שם ואין מוציאין מיד הפיסעסיר:

עוד נלענ"ד דבאמת צריך להבין טעם הסוברים דדוקא אם עמד פנוי כמה שנים אבד המחזיק הראשון חזקתו ואם השכיר' לכותי אחר לא אבד חזקתו. ונרא' הטעם בזה דחששו שמא יעשה השר עם הישראל אחר ערמה להפסיד חזקת המחזיק וישכור לנכרי על איזה זמן כדי שאח"כ יוכל ישראל לשכור בהיתר. משא"כ אם עמד הבית פנוי בודאי לא יגרום השר הפסד גדול כ"כ לעצמו להפסיד שכירות עבור כמה שנים ומש"ה אמרינן דבודאי הי' להשר איזהו שנאה וטינא בלב על המחזיק הראשון או שלא שילם לו השכירות כראוי ולא נעשה שום ערמה בזה ולהכי מותר לישראל אחר לשכור העסק וא"כ בנ"ד דידענו הטעם שגירש השר את המחזיק הראשון שהי' מריבות והכאות ביניהם וקלקלו את הקרעטשמי א"כ לא נעשה שום ערמה בזה אפשר דלד"ה אבד חזקתו גם בהשכיר' לכותי. וגם בלא"ה הרי כ' הב"ח בתשו' דמדינא אין באראנדא דין חזק' רק שעשו תקנה כדי שלא יפסיד המחזיק חובותיו שיש לו על אנשי הכפרים. ובנ"ד אחרי אשר עברו י"ב שנים בודאי אין להאחים כעת עוד חובות שמה. ואף שכ' הב"ח שם דגם באין לו חובות אמרינן בזה לא פלוג זה דוקא אם הישראל האחר רוצ' לשכור תיכף אבל אחרי זמן רב כזה נרא' דלעולם לא שייך טעם הב"ח ולא שייך בזה לא פלוג. ועוד כיון דבהראנדא לא שייך דין חזק' רק מכח תקנה וכיון דאיכא מחלוקת הפוסקים אם השכיר לנכרי באותן השנים אם אבד חזקתו כמ"ש לעיל בשם כנה"ג א"כ הוי ספק בתקנ' ובכה"ג מוקמינן על ד"ת היכא דאיכא ספק בתקנ' כמ"ש הה"מ פ"ד מגזלה הלכ' ז'. ועי' בש"ע אהע"ז סי' קי"ח סעי' ו'. וגם תפיסה לא מהני בזה. ועי' באו"ת בקיצור ת"כ ס"ק ע"ז. ומ"ש מעכת"ה להחרים על הפיסעסיר אם לא נעשה בגרמתו. הנה לדעת הפוסקים דסגי בג"ש אין להחרים עליו וכבר נודע דספק שבועה אזלי' לקולא ועיין בש"ך סי' פ"ז סק"י. ולכן נלע"ד דהדין עם הפיסעסיר. דברי ידידו הדוש"ת בלונ"ח:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה