מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן קלג
ד"ה יום א' ה' אלול תרמ"ט לבוב. שלום וברכה וכל טוב. לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי המפורסים ערוגת הבושם. מוכתר בנימוסים. כש"ת מוה' שלמה מעהר נ"י האבד"ק בראיללוב יע"א:
מכתב שאלתו בדבר העגונה הגיעני. ובלשון השאל' לא נתברר כמה שהה ביבשה אחרי שהעלוהו מן המים עד שהכירוהו. דאם נשתהה מעט יותר מן שעה אחת, ביבשה וגם בספק אשתהה אין מעידין עלי' כמבואר בש"ע סעיף כ"ו בהג"ה שם. ועיין בחלקת מחוקק ס"ק נ"ה שהחמיר מאוד בזה בתשוב'. וגם לדעת החולקין על הרי"ף וסוברים דבשני עדים לח חיישינן לבדדמי מ"מ באשתהי כיון שנשתהה וא"א להכירו גם בשני עדים לא מהני. ועי' בב"ש סוף סק"צ שנסתפק בזה. ומדברי הנוב"י בתשוב' סי' מ"ג שהביא מעכ"ת אין ראי' כלל דשם מיירי שראוהו לאלתר כמבואר בתשוב' שם. ולאשר מצוה עלינו לטרוח לחפש היתר לתק"ע מוכרח אנכי להאריך קצת:
דהנה כבר העיר הנוב"י מהד"ק סי' כ"ח על שינוי לשון הגמ' ביבמו'. דבדף קט"ו שם קאמר דאמרי אסקינהו קמן וראנוהו לאלתר וכו'. ובדף קכ"א ע"א קאמר דחזייא בשעתי' אמאי קאמר התם לאלתר והכא בשעתי'. ועי' בשו"ת הריב"ש סי' ש"פ שנתעורר בזה ג"כ. וגם יש להתעורר אמאי קאמר התם אסקינהו קמן ובדף קכ"א לא קאמר אסקינהו קמן:
והנלע"ד בזה דהנה בנטבע שנמצא מבואר בפוסקים דיש לחוש לבדדמי. והיינו דאיכא שני חששו' בזה חדא דאולי עדיין חי הוא ונדמה שמת ויש לו רפואה עדיין וכמו דאמרי' בגמ' לגבי מלחמה זימנין דמחי לי' בגירא או ברומחא וסברה ודאי מת ואיכא דעביד סמתרא וחי' ובגמ' מים כמלחמה דמיא ומשמע מזה דגם במים איכא הך חששא. וכ"כ בנוב"י שם סי' כ"ח ד"ה דרך. עוד חשש יש בנטבע הנמצא אף בודאי מת ומכירין אותו בט"ע דהמים משנים צורת הפנים או משום דראה הטביעה אומר בדדמי כי הוא זה או משום דאשתהי אחר עלייתו מן המים ומיתפח תפח ונשתנה צורתו לצורת בעלה של זאת. ולענין חשש הראשון שמא עדיין חי הוא ונתעלף ודומה למת לזה מהני אם אומר העד קברתיו דאז ידעינן בבירור שמת. ובב"י סי' י"ז הביא תשו' הר"ן דקברתיו לאו דוקא דה"ה אם אמר אני נגעתיו לאחר שמת או שזזתיו ממקום למקום וכדאמרינן בפ' האשה שלום כגון דאמרי אסקנוהו קמן וחזינהו לאלתר עכ"ל. מזה משמע ומבואר דהא דאמרו אסקינהו קמן הוי כמו קברתיו. ולפי"ז הכל נכון בס"ד. דהרי הא דמבעיא לן בגמ' דף קט"ו שם ע"א במלחמה מאי. דעת הרמב"ם ורוב הפוסקים והכי קיי"ל בש"ע סי' י"ז סעיף ל"ב ובב"ש שם ס"ק ק' דהאיבעיא קאי דוקא אם לא אמר קברתיו ואז יש לחוש לבדדמי דהיינו דמחי לי' בגירא או ברומחא וכו'. ונדמה לו שמת ובעי למפשט ממים דכמלחמה דמי דהיינו דגם במים יש לחוש שמא נתעלף וסבור שמת כמ"ש לעיל בשם שו"ת נוב"י ומאה נשים כע"א דמיין ומוכח מזה דע"א במלחמה נאמן. וע"ז דחי בגמ' שם דמיירי דאמרו אסקינהו קמן דזה הוי כמו קברתיו כמ"ש בשו"ת הר"ן שהבאתי וליכא למיחש שמא נדמה לו שמת דבקברתיו לא שייך הך בדדמי כמבואר בפוסקים. וגם החשש השני שכתבתי לעיל שמא נתפח מחמת המים ונשתנה צורתו לצורת הבעל לזה אמר דחזינהו לאלתר וקאמרי סימנים דשפיר ניכר מחמת הטב"ע והסימנים כמ"ש בתוס' שם. וכיון דע"כ צריך לאוקמי דמיירי דאמרי אסקינהו קמן דזה מועיל כמו קברתיו כמ"ש הר"ן כדי להנצל מחשש הראשון שמא נדמה לו כמת אם כן ע"כ היו העדים שם בשעה שהעלוהו מן המים. ואם כן ממילא ראו איתו לאלתר ומש"ה לא קאמר החם דחזי' בשעתי' כיון דבאמת בלא"ה ע"כ צ"ל דראו אותו תיכף כשהעלוהו מן המים כדקאמר אסקינהו קמן. ומש"ה תופס בגמרא לישנא דלאלתר. משא"כ בדף קכ"א דהעלוהו בתר ה' ימים דע"כ מיירי דנתברר לנו על ידי עדים וסימנים שבגופו דהנטבע הזה נפל למים חמשה ימים קודם שהעלוהו דאם לא כן ליכא למיפשט דריב"ב לקולא פליג. ועי' בנוב"י סימן כ"ח ד"ה ועוד. ואם כן אין כאן שום ספק מחמת החשש הראשון שמא נדמה לו שמת דהרי כיון ששהה זה במים חמש' ימים ודאי מת הוא וא"צ לומר גם כן קברתיו ולא אסקינהו קמן דהוי כמו קברתיו. ולא מיירי כלל דהעד הי' לאלתר בשעה שהעלוהו מן המים ולזה קאמר וה"מ דחזי' בשעתי'. והיינו דאף דלאלתר לא בעי בזה ולא קברתיו כיון דהכא ליכא חשש הראשון שמא חי הוא כמ"ש מיהו עכ"פ בעינן דחזי' בשעתי' כדי להנצל מחשש השני שמא מתפח תפח דבשעה הראשונ' לא תפח עדיין כמ"ש הרמב"ם וש"ע. ועיין בב"ש ס"ק פ' ודוק היטב:
ומעתה נבוא לענין דינא. כבר כתבתי דלא נתבאר בדברי מעכ"ת אם ראוהו לאלתר בשעה שהעלוהו מן המים ואם הוא ספק אשתהי כתב המהרח"ש בק"ע דבנטבע במשאל"ס ושה' עד שתצא נפשו מותר ע"י טב"ע בספק אשתהי פ"ש בדף נ"א. וגם יש לסמוך ע"ד ר"ת דאם כל גופו שלם מעידין על ידי טב"ע גם באשתהי ועיין בב"ש ס"ק פ"ו. וגם יש פוסקים דידע הטביעה לא הוי כראה. ולכן יש מקים להתיר בספק אשתהי אבל בודאי אשתהי דבזה אמרינן בגמרא מתפח תפח דהיינו שנשתנה, וא"א להכירו ואם כן גם שני עדים לא מהני גם לדעת החולקים על הרי"ף כמו שנסתפק בב"ש סוף ס"ק צ' בזה. ומיראי הוראה אנכי להתיר וד' יצילנו משגיאות ויראני מתורתו נפלאות אמן:
דברי ידידו.