מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן קלב
ב"ה יום ב' נח תר"מ לפ"ק בראטקאוויץ. יצו ד' את הברכה לכבוד ידידי. הרב המאוה"ג החריף ובקי נשמתו קב ונקי צח השכל ונקי הרעיון כש"ת מוה' יעקב שור האבד"ק ברעזדאוויץ יע"א:
ממעון הברכו' בברכת מז"ט יבורך כי נשאו ד' להיו' לרב אב"ד בעיר ברעזדאוויץ. יהא רעוא דתירום רישי' אכולא כרכא ישמח באנשי עירו וגם המה ישמחו בו. יפיצו מעינותיו חוצה ויזכה ללמוד ולאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא. ובדבר שאלתו קשה עלי מאד להשיב כעת כי אנכי יושב בכפר בלי ספרים וגם ספרי הש"ע אין עמדי. בכל זה לאשר כי מעכ"ה כ' אלי שנית בדבר הזה למען לא יחשוב ח"ו עלי למרו' עיני כבודו אשיב כיד ד' הטובה עלי ומעכת"ה ישים עין על דברי הטובים הם כי אנכי לא אוכל לומר דבר ברור בלי עיון ספר בשליח שעבר על דברי המשלח והוסיף על דמי המקח שצוה לו המשלח וכעת חוזר הקונה. אם יכול הקונה לבטל המקח ומעכ"ת פלפל בזה בחכמה. וכתב דלמ"ש הר"ש פ"ד דתרומו' מ"ד לחלק בין אם דעתו להוסיף בתרומ' דאין תרומתו תרומ' אפילו בכשיעור ובאם אמר לשליח זבין ליתכא וזבין כורא קיימ"ל דמוסיף על דבריו הוי וליתכא מיהא קני ומשני הר"ש דבתרומה איכא פסידא לבעה"ב דאם נאמר דהוי תרומה בהשיעור נמצאו חולין מדומעין עם התרומה משא"כ התם בכתובו' אם נאמר דלא קנה אלא לתך ליכא לבעה"ב שום הפסד דהוי ממש כמו שצוה בעה"ב. וע"ז כ' מעכ"ת דלפ"ז בנ"ד דליכא פסידא דמה שמוסיף השליח על דמי המקח צריך השליח לשלם מכיסו. ואם כן בנ"ד המקח קיים. ואני שמעתי ולא אבין דגם בתרומ' אם נאמר דלא הוי תרומה אלא בכשיעור והמותר חולין. ואם כן הפסיד השליח את הבעלים דמי החולין שנעשו מדומע על ידי השליח וחייב השליח לשלם לבטה"ב. ואפ"ה כ' הר"ש דזה מיקרי פסידא לבעה"ב ואין תרומתו תרומה. ואולי ס"ל למעכ"ת דהרי אנן קיימ"ל היזק שא"נ ל"ש היזק והא דחייב במדמע במזיד הוא כדי שלא יהי' כל או"א הולך וכו' וכמבואר בגיטין דף נ"ב ואם כן זה שייך דוקא במדמע בידים שזה יוכל כ"א לעשו' משא"כ היכא שעל ידי קריאת שם תרומה יותר מכשיעור נעשו החולין מדומע כאן לא שייך לומר שלא יהי' כל או"א הולך דהרי שום אדם לא יוכל לעשו' כן רק השליח דאם איש אחר קורא עליו שם תרומה יותר מכשיעור אין בדבריו כלום דבעי' שליחו' בתרומ' כמבואר ריש פ"ב דקידושין וכיון דל"ש שלא יהא כאו"א הולך פטור השליח משום היזק שא"נ ומשום הכי כ' הר"ש דהוי פסידא לבעה"ב. אלא דלפ"ז קשה דהרי גם במנסך אמרינן בגמ' גיטין שם דחייב מה"ט שלא יהא כאו"א הולך. ובש"ס סוף פ"ב דחולין מוקמינן הך מתני' באית לי' שותפו' בגו' ואם כן שום אדם אינו יכול לאסור כיון דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו רק השותף ואפ"ה חייב משום שלא יהא כאו"א הולך וע"כ צ"ל דכיון דחייבו חז"ל לשלם בהיזק שאינו ניכר משום שלא יהא כאו"א הולך לעולם חייב לשלם אף בגוונא דלא שייך האי טעמא דשלא יהא כאו"א הולך. ואם כן גם בשליח התורם ומוסיף על השיעור ג"כ חייב לשלם אף דלא שייך בזה הטעם דשלא יהא כאו"א הולך. ובזה מיושב היטב קושי' התוס' בגיטין שם דאמר מנסך קלב"מ. והקשו בתוס' דמ"מ יהי' חייב מטעם שלא יהא כאו"א הולך ע"ש. ולמ"ש ניחא דבאמת במנסך לא שייך שלא יהא כאו"א הולך דהא שום אדם אינו יכול לאסור רק השותף כיון דאין אדם איסר דבר שאינו שלו ודוקא אם באנו לפוטרו מטעם היזק שא"נ בזה י"ל כיון דחז"ל חייבו לשלם בשאר היזק שא"נ מטעם שלא כאו"א הולך א"כ לעולם חייב גם היכא דל"ש האי טעמא אבל היכא דפטרינן לי' משום קלב"מ כיון דזה הפטור לא שייך רק במנסך וכיון דבמנסך לא שייך שלא יהא כאו"א הולך מטעם שכתבתי שפיר פטור מטעם קלב"מ ודוק. עכ"פ הדבר מבואר דאף דהשליח חייב לשלם במה שהחולין נעשין מדומעים מ"מ כ' הר"ש דזה מיקרי פסידא לבעה"ב והיינו משום דלא ניחא לי' למיקם עמי' בדינא ודיינא ואם כן גם בנ"ד גם לסברת מעכ"ת דהשליח ישלם המותר מכל מקום הוי פסידא והשליחו' בטל אמנם אם לא הודיע השליח להקונה שהוא שליח רק קנה סתם . פשיטא דאין הקונה יכול לחזור בו כמבואר בסי' קפ"ב דבכה"ג דין הלוקח עם השליח כשאר כל אדם שלוקח או מוכר ואם הודיעו השליח להקונה שהוא שלוחו המשלח בודאי יכול לבטל המקח וכמ"ש הר"ן ריש פ"ב דקדושין ע"ש לענין זבנה שלא באחריו' דהמשלח יכול לומר דאינו רוצה באחריו' השליח וגם כאן יכול לומר דלא ניחא לי' לגבות מן השליח מה שעוות. ונראה דגם הקונה יכול לחזור בו כיון דבטל השליחו' אין כאן קנין כלל:
ומה שהקשה מעכ"ת בגמ' דזבחים דף ל"ד וגם מה שהקשה דדברי הרמב"ם פ"ה מא"מ סותרין למ"ש פ"ב משלוחין. לענ"ד לק"מ דהרי בגמ' זבחים שם מדמינן הך דרשה בבקר וצאן לאמור לו אל תביא אלא חטין והביא חטין ושעורין ובכה"ג פשיטא דהוי קפידא וכדאמרינן בש"ס כתובו' שם לאחד ולא לב' ומש"ה המקריב חי' עובר בעשה משא"כ בזבין ליתכא דלא אמר לו בפירוש אל תמכור אלא לתך אלא אמר סתם זבין ליתכא זה דומה למה דאמרינן בכתובו דף צ"ט באם אמר לאחד סתמא ובזבחים דף ל"ד באם אמר לו הביא חטין והביא חטין ושעורים דהוי כמוסיף על דבריו ומש"ה בזבין ליתכא וזבין כורא המקח קיים:
ובדבר העירוב דהקנה מהצוה"פ עומד תוך דבר המוקף מחיצות שהביא מעכ"ת בשם הגאון בעל מקו"ח שפסול משום דביתא כמאן דמליא דמי הנה ספר מקו"ח אין בידי פה. והטעם שכ' מעכ"ת בשמו יפה השיג מפלתו עליו אמנם לכאורה נראה להביא ראי' לפסול מהא שכתב אא"ז התב"ש בחידושיו למס' עירובין דאם הקנה מהצוה"פ רחוק ג"ט ג"ט מהכותל פסול וראייתו מדברי התוס' דף י"א דאם לא כן ל"ק קושי' התוס' שם דלמא מיירי דהקנים רחוקים ג"ט דאז אינו מועיל משום לחי. ומזה מוכיח התב"ש דגם צוה"פ אינו מועיל בכה"ג ע"ש. וא"כ הרי במבוי שהכשירו בלחי נרא' ברור דאינו מועיל אם העמיד הלחי בתוך הרה"י דהרי בעינן שיהי' נראה לבני המבוי או מבחוץ או מבפנים ואם הלחי עומד אחורי המבוי אינו מועיל מכ"ש אם עומד בתוך הבית. ואם כן אם נאמר דבצוה"פ מועיל אם הקנים שמן הצה"פ עומדים בתוך גדר המוקף עדיין קש' על התוס' דלמא מיירי בכה"ג דהקנה מן הצד עומד בתוך הגדר דאינו מועיל משום לחי רק מטעם צוה"פ ומוכח מזה דצוה"פ פסול בכה"ג וכמ"ש המקו"ח. אמנם באמת גם דברי רבינו התב"ש ז"ל תמוהי' מאד דהרי הט"ז בסי' שס"ג כ' דלחי מסיד מחוי פסול ובצוה"פ כשר סיד מחוי ואם כן גם ע"ז קשה מדברי התוס' הנ"ל וע"כ התוס' בתירוצים חד מהנ"מ כתבו דאיכא אופן דלחי לא מהני ובצוה"פ כשר ואיכא נמי עוד נ"מ ואם כן אין להתב"ש ולהמקו"ח ראי' מדברי התוס' ולאשר אין בידי ספרים לא אוכל להעלות דבר ברור בזה וכמדומה לי שהגאון בשו"ת ר"ע איגר חולק על המקו"ח. דברי ידידו הדוש"ת באהב' רבה: