מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן קל
מכתב יקרתו הגיעני ושמחתי להתבשר משלומו כי טוב. ובדבר שאלתו שבאו שני אנשים אראנדאריס לפניו וקובל אחד על חבירו באשר שהוא מוזיל הפרייז של היי"ש ולכך הערלים של כפר שלו הולכים לחבירו והוא אינו יכול למכור בזול כמו חבירו מחמת שחבירו אינו נותן ראטע רק. מאה וחמשים ריינש כסף לשנה והוא נותן חמשה מאות ר"כ והנה והנה מעכ"ת עורר בזה מהא דתנן סוף פ"ד דב"מ ולא יפחות את השער וחכ"א זכור לטוב וא"כ מזה ראי' לכאורה דאינו יכול למחו' בחבירו שרוצה להוזיל המקח. אמנם מעכ"ת דחה זה משום דבש"ס קאמר טעמא דחכמים משום דקא מרווח להרעא ופירש"י ואוצרי פירות יראו שהוזלו וימכרו בזול וזה לא שייך בנ"ד שגוף היי"ש לא הוקר רק מחמת הראטע שהוא נותן יותר מחבירו אינו יכול להוזיל כמוהו. ועוד דהתם טעמא דחכמים מפני שיכול לומר כמו שאני מוזיל המקח מכור גם עתה בזול אבל כאן שהוא אינו יכול להוזיל מחמת הראטי שלו שהוא גדולה יותר מודים חכמים דיכול למחות בו. זהו תורף דברי מעכ"ת. ולבבי לא כן ידמה ולדעתי העני' נראה פשוט דבנ"ד לכ"ע אינו יכול למחות בחבירו שרוצה להוזיל המקח דע"כ לא פליגי ר"י וחכמים אלא כששני הסוחרי' הם במקום אחד ממש דע"י שזה מוזיל השער בודאי לא יקנו הקונים אצל חבירו כיון שזה מוזיל השער לכולם ביחד ומש"ה אוסר ר' יהודה ואף חכמים לא פליגי עליו רק משום דקא מרווח לתרעא או משום דאומר לו מכור גם אתה בזול וכמ"ש מעכ"ת. אבל בנ"ד שזה יושב במקומו בכפר שלו ומוזיל היי"ש להערלים היושבים שמה ובשלו הוא עושה ורק שעל ידי זה ששמעו הערלים מכפר השני שזה מוזיל הי"ש מניחי' מקומם והולכים לכפר שני לקנות זה גרע מגרמא בנזקין ומותר לדברי הכל והרי אפילו בגורם היזק לממון חבירו קיימ"ל כר' יוסי זה עושה בתוך שלו וזה עושה בתוך שלו ומכ"ש במניעת הריווח ודוקא אם שני הסוחרים הם זה אצל זה דאז הקונים הבאים לקנות לרחוב הזה דעתם לקנות מאחד משני הסוחרי' האלו ומש"ה אם אחד מהם עושה תחבולה למשוך הקונים אליו בזה יש מקום לומר דלוקח הקונים של חבירו בידים ממש ויש מקום לאסור אבל בנ"ד בזה שמוזיל היי"ש עבור הערלים מכפר שלו בדין הוא עושה ואם מחמת זה הערלים מכפר השני ימשכו וינהרו אליו דבר זה לא עשה הוא בידים. ועי' בש"ס בבא בתרא דף כ"ו ע"א דכי הוי נפצי כיתנא הוי אזיל רקתא ומזקא אינשא דזיקא הוא דקא ממטי לי' ולא חשיב כעושה היזק לחבירו כיון דההיזק לא בא רק בגרמת הרוח המסייעו והוא עושה בתוך שלו. ואף למה דמסקינין שם דאסור משום דדמי לזורה ורוח מסייעתו היינו דוקא ברוח מצוי' והרוח מצוי איכא כעת תיכף בעת שמנפצין הפשתן דאז ההיזק תיכף וברי הזיקא וע' בתוס' שם ד"ה זיקא משא"כ בנ"ד דאין ברי הזיקא דהערלים ירחיקו ללכת מכפר לכפר וגם אין ההיזק בא תיכף בשעה שזה מוכר בזול. ויש להביא ראי' לזה דהרי אפילו לרב הונא בב"ב דף כ"ב דס"ל דחיישינן לפסוק חיותא וקאמר האי בר מבואה דאוקי ריחייא ואתא בר מבואה חברי' וקא מוקי גבי' דינא הוא דמעכב עליו דא"ל קא פסקית לי חיותא. משמע דוקא היכא דמוקי הרחיים גבי' בסמוך לו. ועי' בח"מ סי' קנ"ו ס"ה בהג"ה שם מבואר דאף לדעת החולקי' על הרמב"ם וס"ל דהא דכופים בני מבואות זה את זה וכו' איירי במבוי מפולש והטעם דמעכבין הוא בשיש שם אומן אחר ומשום פיסוק חיותא וכמבואר בסמ"ע שם באורך מ"מ אינו יכול לעכב עלי' רק שלא יעסוק באומנותו במבוי שלו אבל אם עוסק במבוי אחר אינו יכול למחו' בו כיון שהוא נותן מס. ומכ"ש בנ"ד שהוא בכפר אחר לגמרי ונותן מס. הדבר פשוט לפענ"ד שאינו יכול למחו' בו. ועוד דאם לא כן לקתה מד"ה דבשביל שאיש אחד נותן ראטע גדולה יכוף את כל שכניו למכור יי"ש ביוקר ואלו השכנים יכופו גם כן את הסמוכים להם שגם הם ימכרו יי"ש ביוקר משום דאל"כ ילכו הערלים השוכנים בכפרים הסמוכים להם אצל כפר אחד הקרוב וכן לעולם יחזרו ויכופו אלו הסמוכים אל שכניהם ודבר זה לא ניתן להאמר כלל ועי' בסמ"ע סי' שפ"ו ס"ק י' מבואר להדי' דאם אין הישראל השני עושה שום פעולה והשתדלות שיבא הנכרי (ח"ב) לד אליו רק הנכרי בא מעצמו והוא מכר לו בזול אין עונשין לישראל השני על זה ומשמע מדבריו שם דאף רשע לא מיקרי ואף לדעת המורה שהביא הסמ"ע שם דסובר דאסור לחבירו למכו' בזול היינו דוקא התם שכבר נגמר העסק בין הנכרי ובין ישראל הראשון ביוקר וע"י שמכר לו השני נתבטל המקח ודמי קצת לדין מערופיא אבל בנ"ד שהנכרי אינו הולך כלל למקום היוקר שרי לכ"ע:
ומ"ש מעכ"ת דשאני הכא שחבירו אינו יכול להוזיל כמוהו משום שמשלם ראטע גדולה ובכה"ג מודים חכמים לר' יהודה דאסור כיון דאינו יכול לומר מכור גם אתה בזול אם כי דבר חכמה אמר מ"מ נראה לפע"ד להביא ראי' להיפך דהרי הטור בסי' קנ"ו הביא דעת הר"י הלוי דהא דבר מתא אבר מתא אחריתא מצי מעכב היינו דוקא אם אין בני עיר אחרת מוכרין יותר בזול אבל אם בני עיר אחרת מוכרין בזול אין יכולין לעכב עליהם דלא עשו חז"ל תקנה למוכרין כדי להפסיד ללוקחין עש"ה. וניהו דהתם ע"כ מיירי בלוקחין ישראל כמבואר בב"י שם אבל עכ"פ תקשי דהא ע"כ מיירי הר"י הלוי באילן פורעין מס עם בני העיר כמבואר בש"ס דאי שייך בכרגא דהכא לא מצי מעכב וא"כ לדברי מעכ"ת היאך רשאין בני עיר האחרת למכור בזול הרי בכה"ג מודי חכמים לר' יהודה דלא יפחות את השער משום דלא מצי אמר לי' מכור גם אתה בזול כיון דבני העיר פורעין מס ובני העיר האחרת אין פורעין מס וע"כ דליתא להך סברא: