מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן קכט
לכבוד ידיד נפשי הרב החריף השנון זית רענן המופלג בתורה ויראה בהר ד' יראה. המפואר לתהלה מאד נעלה כש"ת מוה' יצחק קלונימוס נ"י מכתב יקרתו עם הסך ריינש מעות אה"ק הגיעני לנכון במועדו. ולרב טרדותי העצומו' לא יכולתי להשיב עד כה ואחר עד עתה. והנה את אשר כ' מעכ"ת בישוב קושי' העולם. שני התירוצים טובים המה מאוד. אמנם באמת אנכי לא ידעתי התחלת הקושיא. דהרי הש"ס בב"מ בא להוכיח ממשנה זאת דלא כרב הונא דצריך לישבע שבועה שאינה ברשותו. וקאמר אהייא אילימא אסיפא ומעתה ל"ק על רב הונא ותיפוק לי' דשבועה גבי מלוה הוא אלא ארישא ולזה קשה שפיר על רב הונא. והנה כבר נודע דמה שחידש ר"ה דצריך לישבע שאינה ברשותו היינו דוקא אם השומר משלם דמי הפקדון. דסד"א כיון דמשלם השומר כבר נפטר. ולזה חידש ר"ה דאפ"ה צריך לישבע שאינה ברשותו. אבל אם השומר רוצה ליפטר עצמו מתשלומין בטענת גניבה וכדומה פשיטא דצריך השומר לישבע שאינה רשותו ועי' בש"ס ב"מ דף ו' ע"א וכן מבואר להדיא בש"ך סי' רצ"ד ס"ק ב' וסי' ע"ב ס"ק נ"ה דאם השומר פטור מתשלומין צריך לישבע שבועה שאינה ברשותו מה"ת. ומעתה אם נימא דמיירי דהמלוה חזר והפקידו אצל הלוה. ומשום דהלוה לא הוי רק ש"ח דפטור מגניבה והמלוה הוא ש"ש מש"ה חייב המלוה א"כ היאך נוכל לומר ישבע מי שהפקדון אצלו דהיינו הלוה דאם ישבע המלוה שמא יוציא הוא את הפקדון. איך יוציא הלוה את הפקדון הא כיון דפטור על דמי המשכון מטעם דלא הוי עליו רק ש"ח א"כ מה"ת צריך לשבע הלוה שאינו ברשותו וכ"ש דקש' טפי לדברי הכל אף בלא סברת ר"ה וזה פשוט:
ומעתה אפשר קצת לומר דלמאי דמשני רב אשי דזה נשבע וזה נשבע והכי קאמר מי נשבע תחילה ע"ש בב"מ א"כ שפיר י"ל הפירוש במתניתין מי נשבע דקאי אסיפא וכדס"ד דהש"ס כפשטא דמתניתין דעל הסיפא קאמר מי נשבע ול"ק קושית הש"ס תיפוק לי דשבועה גבי מלוה הוא. משום די"ל דמיירי דחזר המלוה והפקידו ללוה ופטור הלוה עצמו בטענת גניבה משום דלא הוי רק ש"ח ושניהם צריכים לישבע הלוה ישבע שנאבדה ואינה ברשותו שבועת התור' והמלוה ישבע שבועת מודה במקצת. ומי נשבע תחילה המלוה שמא יוציא הלה את הפקדון. ומיושב בזה קושית התוס' בשבועו' דף מ"א ע"ב ד"ה הכי קאמר ודוק היטב: