מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן קכז
ב"ה יום ג' כ"ז שבט תרל"ה לפ"ק לבוב. לכבוד ידידי הרב החריף ובקי המופלג בתורה ויראה. בהר ד' יראה. המפורסם לתהלה. כקש"ת מוה' משה נ"י מו"צ בעיר בוברקא יע"א:
מכתב שאלתו הגיעני באחד שהעלה אונטאבאלאציע מחצי ביתו על שם אשתו ואח"כ נפטרה האש'. וע"פ דתה"ק בעלה יורשה וכעת בעלה רוצה לישא אחרת ולמכור הבית. ואין שום אדם רוצה לקנות הבית גם אשה לא תרצה הנשא עד שיהי' לו צעססיע מן בן האשה כי בדיניהם הבן הוא היורש ולא הבעל. והקונה ירא פן יוציא הבן בדיניהם חצי הבית והבן אינו רוצה ליתן הצעסיע הנ"ל. ונסתפק מעכ"ת אם הב"ד יכולין לכוף את הבן ע"פ דתה"ק ליתן הכתב בנימוסיהם. הנה כבר נשאלה שאלה כזו מאת הרב בעל פני משה בנברשת ח"ב סי' ט"ו לענין אם הבת מחויבת ליתן פטורים כנ"ל לאחי' כי בדיניהם בת יורשת כמו הבן. והביא שם שנחלקו בזה רבותינו הגאוני' מוה' יחיאל באסאן והמהרי"ט דדעת מהר"י באסאן דאין הבת חייבת ליתן שטר סילוק מהירושה בדיניהם וצריך הבן לפייס את אחותו שתתן לו פטורים. והמהרי"ט חולק עליו וסובר דהבת מחויבת ליתן שטר סילוק מהירוש' חנם אין כסף מדין השבת אבדה. וכפי הנראה דעת הפני משה שם נוטה לדעת מהר"י באסאן וגם המכתב מאליהו סי' ט"ו סובר כן דאין לכוף את הבת ליתן פטורים:
וראיתי למעכ"ת שהביא ראי' לנ"ד מסי' ס' סעיף ט' בראובן שעשה שטר על שם שמעון אם מחויב ליתן שמעון שטר מכר מהשטר הזה לראובן דכתב שם הש"ך בשם מהרש"ל דאם אין שמעון נותן טעם לדבריו מחויב ליתן לראובן שטר ע"ש. ובנ"ד פשיטא דלא שייך זילותא דלא ליפשו שטרי עלי' דהרי נותן השטר מחמת שאינו יורש ואין לו חלק כלל בזה וכיון דליכא טעם מחויב הבן ליתן שטר סילוק על חלק ירושתו. יפה כתב. ותיתי לי אשר אשתקד בלמדי בחו"מ סי' ס' אמרתי אשר מדברי המהרש"ל והש"ך יש ראי' לדעת המהרי"ט שהובא בפני משה דהבת מחויבת ליתן שטר סילוק מהירוש'. אמנם מה שהקש' מעכ"ת מדברי ריא"ז בש"ג ס"פ מי שהי' נשוי בהנהו תרי שטרי דאתו לקמי' דרב יוסף חד הוי כתב בי' בחמשה בניסן וחד הוי כתב בי' בניסן סתמא וכו' מה תקנתא לכתוב הרשאה זה לזה וכ' ע"ז בש"ג בשם ריא"ז ונראה לי שאין זה יכול לכוף את חבירו שיכתוב הרשא' אם לא ירצה. ומזה הוכיח מעכ"ת דאין כופין לכתוב שטר לטובת חברו. לפענ"ד יש לדחו' ראי' זו דהרי מבואר בסי' ס' הנ"ל דאם יש לו טעם משום זילותא וכיוצא פשיטא דאין כופין אותו ליתן שטר. וא"כ לפי מה דאיתא ב"ב פ"ג ובש"ע סי' ל"ז בראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריו' אינו מעיד לו עלי' מפני שמעמידה בפני בע"ח ע"ש היטב. וא"כ גם כאן חושש בעל השטר מן ה' בניסן שמא יש למוכר בע"ח מוקדם ולכך רוצה שיעמוד השדה ביד הלוקח מאייר ואילך כדי שיגבה הבע"ח מהלוקח הזה ולא ממנו. משא"כ אם יגבה בעל השטר של ניסן סתמא את השדה מהלוקח מאייר ואילך אם יבא אחר כך בע"ח מוקדם של המוכר יוכל לגבות ממנו מן בעהש"ט מה' בניסן ולא יוכל לומר לו הנחתי לך מקום לגבות ממנו מבעהש"ט של ניסן סתמא כיון דכבר הוא מוחזק בשדה א"כ יובל לטעון ששטרו הי' בא' בניסן ואחריותו קודם מן בעל ה' בניסן. דהרי כל הטעם דהורע כח בעהש"ט מניסן סתמא הוא משום יד בעהש"ט על התחתונ' ובכה"ג מועיל תפיסה כמ"ש בסי' מ"ב סעיף ח' ואף דמבואר שם דאינו מועיל תפיסה רק במטלטלי ולא במקרקע. זה דוקא בתופס מן בעל הקרקע דאז אמרינן קרקע בחזקת בעלי' עומדת ואינה מועיל תפיסה משא"כ כאן שאנו דנין בין לוקח ללוקח ואין זה מוחזק בקרקע יותר מזה. עוד יש נ"מ אם ישתדף שדהו של בעל ה' בניסן דיוכל לחזור על הלוקח מאייר ואילך מחמת אחריותו משא"כ אם יגבה בעל השטר של ניסן סתמא מהלוקח באייר אז אם ישתדף שדהו של בעל ה' בניסן לא יוכל לחזור על בעל השטר מניסן סתמא משום דאם יהי' מוחזק יוכל לטעון שהשטר הוא מאחד בניסן ושטרו קודם. וכיון דיכול להיו' לו הפסד שפיר יש לו טענה דלא ירצה לכתוב לו הרשאה ומש"ה כ' הש"ג דאין כופין אותו לכתוב הרשאה אם לא ירצה. אמנם אמנם גם בלא"ה אין מדברי הריא"ז ראי' כלל דהרי עיקר טעם הסוברים דכופין אותו לכתוב שטר הוא משום דכופין על מדת סדום. וא"כ לפמ"ש בנמוקי יוסף ב"ק פ"ב גבי זה נהנה וזה לא חסר דלענין להשתמש בשל חבירו לא אמרינן כופין על מדת סדום יע"ש. וא"כ היאך יכוף את בעל השטר מן ה' בניסן למסור זכותו לאחר מטעם כופין על מדת סדום. דהרי הוא בעצמו אינו יודע מתי נמסר השטר לחבירו ואפשר שחבירו לקח באחד בניסן ויכול הוא לחזור על הלוקח באייר ואיך יכוף אותו ליתן זכות שלו לחברו. משא"כ בסי' ס' וגם בנ"ד דאין לו שום זכות כלל שפיר י"ל דכופין אותו לכתוב שטר מטעם דכופין על מדת סדום מ"מ אלו בא מעשה לפני הייתי מיראי הוראה לכוף נגד דעת מהר"י באסאן וסייעתו. אבל בנ"ד דהדו"ד המה באב נגד בנו דחייב לכבדו עכ"פ של אב ואף דאין כופין על מצוה זו שמתן שכרה בצדה מ"מ אם רצו הב"ד כופין כמ"ש התוס' ב"ב דף ח' בשם ריצב"א וכן פסק הרמ"א בחו"מ סי' צ"ז סעיף ט"ז והש"ך ריש סי' ק"מ. ומכ"ש שאין הב"ד כופין את האב לשלם לבנו תביעותיו פד שיקיים מצות כיבוד אב ויתן לו כתב בדיניהם על הבית כנלפענ"ד: