אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קיז

סימן קטז

ב"ה יום ה' כ"ח שבט תרמ"א לפ"ק לבוב:

דברי שלום ואמת לכבוד ידידי הרב החריף השנון זית רענן סופר מהיר. חרד וזהיר. שושילתא דיחוסא. כש"ת מוה' משה קאווליר נ"י:

מכתביו הגיעוני. בדבר איש א' עשיר גדול וקמצן שיש לו בן ובא אליו א' ואמר לו אני יודע כי קמצן אתה אציע לפני בנך שידוך ולא אקח שכר שדכנות מצדך. והשיב לו אשר בלי שכר שדכנות יוכל לדבר מזה כי חפץ אני בזה העסק. והמחותנים התוועדו יחד. ואז בא השדכן ואמר אשר אם לא יתן לו סך ק"נ ר"כ שכר שדכנות יקלקל השידוך וראובן ענהו כי יתן לו שכר הקצוב. והשדכן לא הסכים לזה. ושמעה אשת ראובן ונשבעה כי האומנ' אין מגיע ממנה רק מאה ר"כ לפי המנהג. בכל זאת לאשר המחותן הוא ת"ח והשדכן עני תתן לו ק"נ ר"כ. והבעל שמע ושתק. ואחרי כתיבת התנאים תובע השדכן ק"נ ר"כ. וראובן משיב כי הי' אנוס להבטיחו שלא יקלקל השידוך וגם אינו מוטל עליו לקיים שבועת אשתו והאשה רוצה לקיים שבועתה והיא נו"נ בתוך הבית:

הנה מה שטוען ראובן שהי' אנוס להבטיח שכר שדכנות כי ירא שמא יקלקל השידוך. אינה טענה כמבואר בסמ"ע סו"ס רס"ד בשם הגהת מרדכי קידושין. ועי' בסמ"ע סו"ס קפ"ה. מיהו זה דוקא לענין סך מאה ר"כ המגיעים מצד מצד הדין. אמנם ההבטחה על סך חמשים ר"כ יותר דהיינו ק"נ מבואר הדבר ברמ"א סו"ס רס"ד דאף אם הבטיח לו יותר מן המגיע אין לו אלא שכרו. ועי' בש"ך שם ס"ק ט"ו ואף דיש מן הקדמונים דסוברים דמחויב ליתן להשדכן כל מה שהבטיח לו מ"מ אין יכולין להוציא ממון מספק. ואין לחייבו בנ"ד ע"פ מה דמבואר בחו"מ סי' קנ"ה סעי' ה' וסי' רמ"ז סעיף ב' וביו"ד סי' רנ"ח סעי' י"ב. דאם המקבל עני מחויב ליתן לו מדין נדר. דהתם מיירי שהבטיח לו בתורת מתנה דאז י"ל דבעני מחויב לקיים דיבורו מתורת נדר. משא"כ בנ"ד דלא הבטיחו לו בתורת מתנה וצדקה רק בתורת שכר פעולה ושדכנות. ואין זה דומה למה דמשמע בסי' פ"א ס"א בהג"ה דאם אמר לחתנו ללמוד עם בנו דאם חתנו הוא עני הוא מחויב מטעם נדר ע"ש. דמדברי הש"ך שם נראה דלאו מתורת נדר הוא רק מטעם דעני אינו מחויב ללמוד בעצמו עם בנו וחותנו מחויב לשלם לו מטעם שכירו' דנקנה בדבור בעלמא. משא"כ בעשיר דבלא"ה מחויב ללמוד עם בנו מש"ה אין לחייב חותנו מטעם שכירו'. ובחנם השיג בקצוה"ח שם על הש"ך מתשובת מיימוני. דבמרדכי פ' ז"ב משמע להדיא כד' הש"ך וכן משמע ברמ"א סי' רפ"א. וא"כ בנ"ד דמטעם שכירו' אין לחייבו רק מאה ר"כ כמ"ש הרמ"א סו"ס רס"ד. וגם לפי מה שכ' בתשו' מיימוני ס' משפטים סי' ס"ד דגם בשכר פעולה יש לחייב במקבל עני מטעם נדר מ"מ בנ"ד דהנותן טוען כי הי' אנוס להבטיח שלא יקלקל השידוך והבאתי לעיל בשם הסמ"ע סו"ס רס"ד בשם הגהת מרדכי קידושין דאין זו טענה. ובהגמ"ר שם ביאר הטעם הואיל ולא פירש שמיראה נדר חייב ליתן לו ודברים שבלב אינם דברים עכ"ל. וא"כ זה דוקא לענין הסך מאה ריינש המגיעים לו מצד הדין וכן התם בהגמ"ר שמגיע לו שכר השתדלות אצל השר. משא"כ בחמשים ריינש היתרים מצד שדכנות שהם מתנ' בעלמא ובמתנ' הביא הרמ"א סי' ר"ז ס"ד דדברים שבלב הוי דברים. ושאני התם בתשובת מיימוני דשם לא הי' אנוס כלל דמעצמו אמר לחתנו ללמוד עם בנו. וכעין זה כ' בנתה"מ סי' פ"א סק"ב. וגם לפמ"ש מעכ"ת דמש"ה אינו יכול לטעון אונס משום דהוי תליוה וזבין. א"כ לענין חמשים ר"כ יותר מכפי המגיע שכר שדכנו' י"ל דהוי תליוה ויהיב:

ומ"ש מע"כ מהא דאמרו ביו"ד סי' רמ"ח סעיף ה' דאם האש' שכרה מלמד לבנה והבעל שתק מסתמא ניחא לי' וחייב לשלם אפילו פסקה יותר מהראוי. יש לדחות דשם אין קצבה לשכירות מלמד. וגם בשדכנות במקום דליכא קצבה מחויב לשלם כל מה שפסק כמ"ש הש"ך סו"ס רס"ד. וגם בלא"ה נראה דמלמד דמי לרופא דכתב המחבר ביו"ד סי' של"ו סעי' ג' דאם התנה בשכר הרופא הרבה חייב ליתן לו עי"ש וטעם זה שייך ג"כ במלמד. ומטעם שנשבעה האשה אף דשבועה מסלק השטאה כמ"ש בקצוה"ח סי' רס"ד. מ"מ אין השבוע' אלה כלל כמ"ש בנוב"י מהד"ת חיו"ד סי' קנ"ט. ולכן נלפענ"ד דהבעל חייב לשלם להשדכן שכר מאה ריינש ולא יותר. ומ"מ נראה דנותנין לו פס"ד שהאשה תשלם לו סך חמשים ר"כ לכשתתאלמן או תתגרש וכמ"ש הרמ"א בחו"מ סו"ס צ"ו דברי ידידו הדוש"ת בלונ"ח:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה