אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קטז

סימן קטו

ב"ה יום ו' ך' מרחשון תרל"ז לבוב. הנני נותן את בריתי שלום. לכבוד הרב המאוה"ג החו"ב חכם וסופר אשכול הכופר כש"ת מוה' אברהם אבא נ"י אבד"ק אוסטרהא יע"א:

נדרשתי מאת הרבנים הגאונים ב"ד דק' יאס לחוות דעתי העני' ע"פ דתה"ק בדבר הגט הניתן בק' אוסטרהא ולפי הגב"ע אשר נשלח אלי. האשה המתגרשת יצאה מדעתה אחר החתונה וגם עכשיו עדיין היא בשטותה גם העיד ע"א אשר דבר עמה תיכף אחרי קבלת הגט ודברה דברי הבל כאחד השוטים. והנה בש"ע סי' קי"ט נחלקו הפוסקים ביודעת לשמור גיטה וא"י לשמור עצמה דאז אסור לגרשה משום גרירה אם עבר וגרשה דדעת הרמב"ם והתוס' דבדיעבד מגורשת וכן הכריע המחבר שם. אבל הרמ"א שם הביא דעת הר"ש בן אברהם והמהרי"ו דאפילו בדיעבד אינה מגורשת ומחלוקתם תלוי בביאור ובגרסת ד' הירושלמי פ' חרש. ואם היא עתים חלומה ועתים שוטה דא"י לשמור גיטה ועבר וגרשה בעת חלימותה מסתבר דזה תלוי במחלוקת הנ"ל דבתרוייהו מה"ת מותר לגרשה אי משום דיודעת לשמו' גיטה או אף באינה יודעת לשמור גיטה מ"מ כיון דגירשה בעת חלימתה שפיר מגורשת היא מה"ת כיון דמשלאה ואינה חוזרת ורק מדרבנן אסור לגרשה משום חשש גרירה בעת שתחזור לשטותה. ואם גרשה בדיעבד נפלנו ברברבתא מחלוקת הקדמונים הנ"ל וכ"נ מדברי הב"ש ולהכי בס"ק י' שקאי על דברי המחבר דס"ל מטעם גרירה אין הגט נפסל בדיעבד כתב דבעתים חלומה ועתים שוטה אף שא"י לשמור גיטה מגורשת בדיעבד. משא"כ בס"ק י"ב דקאי לדעת הרמ"א כ' דגם בעתים חלומה ועתים שוטה אף בדיעבד אינו מועיל. ומעתה בנ"ד לפי מ"ש הפוסקים דבספק איסור דחדר"ג המיקל לא לא הפסיד. א"כ לגבי הבעל הי' אפשר לומר דאם נשא אשה אחרת אין מוחין בידו. דבספק חרגמ"ה שפיר יכול לסמוך על דעת הרמב"ם ותוס' דבדיעבד מגורשת. אבל הא ליתא דע"כ לא התירו הפוסקים בספק חדר"ג רק אם הספק הוא בהתקנה אם תקן גם בזה כגון במקום מצוה או בארוסה וכדומה. משא"כ כאן דגוף הספק הוא על הגירושין. וכיון דאין הגט מועיל לגבי דידה מספק ועדיין אגידה ביה ממילא אסור לו לישא אחרת. והכי דייק לישנא דהד"מ שהביא הב"ש בסי' ל"א ס"ק כ"א דהיכא דאיכא פלוגתא בתקנתא המיקל לא הפסיד משמע דוקא אם הספק הוא בהתקנה לא היכא דאיכא ספק על הגט. ועוד דהרי באמת מראין הדברים שגם בעת קבלת הגט היתה שוטה וכמו שאוכיח לקמן בעז"ה. וגם אם נאמר שיש ספק בזה מ"מ הוה ס"ס לאיסורא שמא היתה שוטה בשעת הגירושין וכיון דאין לה דעת כלל וא"י לשמור את גיטה גם מה"ת אינה מגורשת לכ"ע. ואף אם היתה אז חלומה שמא הלכה כהרמ"א דגם מחמת חשש גרירה נפסל הגט בדיעבד. והיכי דה"ל שני ספיקות לחומרא גם בדרבנן אסור וזה ברור:

אמנם מלבד כל זה מראין הדברים ששקר בימין המגרש ויש כמה הוכחות שהיתה שוטה בשעת הגירושין שאם הי' לה קצת דעת לא היתה מקבלת הגט ג' חדשי' אחר הנשואין מבלי שאלת אביה וקרוביה ומבלי להחזיר לה נדונייתא וכל המגיע לה והרי בהא דאמרו בב"ב דף קנ"ה ע"ב התם שטותא יתירתא חזא ביה דהוה קא משחרר לעבדי' והקשו לדעת הפוסקים דלא מקרי שוטה רק בהני ד' דברים המבוארי' בפ"ק דחגיגה הא חזינן דרבא אחזקי' לשוטה בשביל ששיחרר עבדו ותרצו דכיון דהפסיד בחנם בשיחרור העבדים אף הוא בכלל מאבד מה שנותנין לו דמבואר פ"ק דחגיגה דהוה כשוט' לכל דבר. וא"כ גם כאן כיון דע"י קבלת הגט הפסידה ממון הרבה היא בכלל מאבד מה שנותנין לו. ובנ"ד גרע טפי כיון שהיתה עד עתה בחזקת שוטה וגם אחר הגירושין עדיין בשטותה עומדת בהוכחה כל דהיא סגי דגם בשעת קבלת הגט היתה שוטה. ועי' בש"ס יבמות דף פ' ע"א דכיון דתחילתו וסופו לקוי לא חיישינן שמא הבריא בנתיים וכו' לכולא גופא לא חיישינן וחסרון הדעת ר"ל פשיטא דמקרי חסרון דכולא גופא כמו חסרון שאינו ראוי להוליד דאמרינן ביבמות שם דמקרי חסרון מכולא גופא. והרי הדברים ק"ו דשם אמרינן גם לקולא דבודאי לא הבריא בנתים ומש"ה יבמתו ואשתו פטורים מן החליצ' ומן היבום וכ"ש כאן דאמרינן כן לחומרא וממילא גם אם נאמר דאיסור דחדר"ג היא רק דרבנן מ"מ זה לא הוה ספק כלל שמא היתה בריאה בעת קבלת הגט מדחזינן דלא חיישינן להכי כלל אף באיסור תור' ולא חולץ ולא חולצן לאשתו לר"ע דקי"ל כותיה. וזה ברור מאד בס"ד:

עוד נלפע"ד דאף אם היתה האש' עתים חלומה ועתים שוטה ואנו מסופקין מה היתה בשעת קבלת הגט דבזה לא שייך הסברא הנ"ל דכיון דתחילתו וסופו לקוי לא חיישינן שמא הבריא בנתים דהרי חזינן דדרכה בכך להיות בריא' בנתים. מ"מ אם יש ספק על שעת קבלת הגט אם היתה בריאה או שוטה הגט בטל מה"ת. וראי' לזה מהא דאמרינן בש"ס כתובות דף כ' ע"א דבר שטיא זבין נכסי אתו בי תרי אמרו כשהוא שוטה זבין ואתו בי תרי אמרו כשהוא חלים זבין אמר ר"א אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ארעא בחזקת בר שטיא. וכתבו בתוס' שם דהכא לא שייך לומר אם שכיב מרע היא כו' דכיון דהיא עתים חלים ועתים שוטה אין ראי' ממה שהוא עכשיו ע"ש בתוספות. ומעתה כמו דבעתים חלים ועתים שוטה מוקמינן ארעא בחזקתיה כיון שיש ספק על שעת המכיר' אם הי' אז חלים או שוטה ה"נ כאן מוקמינן אותה בחזקת א"א והבא עליה בחטאת קאי וגם אם יביא הבעל עדים שדברו עמה בשעת קבלת הגט והיתה חלומה. (ח"ב) לא מלבד מה שיש לדון בזה מחמת אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד כיון שהיא שוטה כשלא בפני' דמי ובממון בודאי בעינן קבלת עדות בפני בע"ד. והכא מפסדת על ידי הגט זכות ממון שיש לה על בעלה שאר וכסות וכדומה. גם בלא"ה לא יועילו העדים בזה דהנה בש"ע חו"מ סי' רל"ה סעיף ס"א אמרינן מי שהוא עת שוטה ועת שפוי וכו' וצריכין העדים לחקור הדבר היטב שמא בסוף שפויתו או בתחילת שטותו עשה מה שעשה. והסמ"ע שם ביאר הדברים דבעת שבא לסוף שפויתו ונכנס לתחלת שטותו אין עליו דין בן דעת ומעשיו בטלים. ולעדים הי' נרא' להם כאלו הוא בן דעת כיון שעדיין היא בתחילת שטותו. וא"כ בנ"ד כיון שתיכף אחר הגירושין כששאלו אותה למה קבלה הגט השיבה דברי שטות והבל. וא"כ אף אם יעידו שני עדי' שהיתה חלומה בעת קבלת הגט מ"מ יש לחוש שמא היתה עומדת בתחילת שטותה ונדמה להעדים כאלו היא בת דעת והדברים מוכיחין כן דהרי חזינן דתיכף אחר קבלת הגט היתה שוטה גמורה א"כ אפשר דבעת שקבלה הגט היתה בתחילת שטותה ומוקמינן אותה בחזקת א"א. ומכ"ש בעדי' כאלו בודאי הם קלי הדעת דעכ"פ עברו על איסור חז"ל דלכתחילה ודאי אסור לגרש ע"ח ועתים שוטה לכ"ע משום גרירה. א"כ עדים קלי הדעת כאלו בודאי לא דקדקו אם היא בתחילת שטותה ובש"ע אמרו שצריכין העדים לחקור היטב בזה. מכל הלין מילין מעליותא דכתיבנא בס"ד הדבר ברור דמכיון דבעת שטותה אין יכולה לשמור גיטה הגט בטל מה"ת והאשה שינדל בת מוה' ג"א היא בחזקת אשת איש כדמעיקרא ואם יעבור הבעל לישא אשה אחרת בלי היתר מאה רבנים ראוי למותחו על העמוד כי פרץ גדר של חכמים וע"ז נאמר כל הפורץ גדר ישכנו הנחש חויא דרבנן דלית לי' אסותא. והחיוב מוטל על מעכת"ה לעשות כל טצדקי למונעו לעבור על חדר"ג ויסלח נא מעכת"ה כי הרהבתי בנפשי עוז להורות בזה בלתי ידיעתו כי החיוב מוטל על כל איש לגדור פרצת ישראל ואשרי למעכת"ה אם ימנע את הבעל לעשו' נבלה בישראל ויעמוד לימין תוה"ק דכתיב בה אמת. דברי ידידו הדוש"ת באהבה:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה