מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן קטו
כ"ב תמוז תרכ"ז לפ"ק לבוב ב"ה יום ה' כ"ב תמוז תרכ"ז לפ"ק לבוב:
חל כבוד האי גברא יקירא אספקלריא המאירה ידיד ד' וידיד הבריות תל תלפיות. הרב הגאון החסיד המפורסם. ערוגת הבושם. צדיק יעניו חכמתו תאיר פניו. קדוש ד' מכובד תפארת ישראל כקש"ת מוה' יצחק יהודה יחיאל נ"י מכון שבתו בעיר קמרנא יע"א:
מה נכבד היום בהגלות נגלות אלי מכתב קדשו כי מצאו דברי חן בעיניו. ומעכת"ה נשא ונתן בדברי כיאות אליו ובמקום גדולתו הראה ענותנותו לשאול ממני הלכה למעש'. ומר לא לגמרא דידי ולא לסברא דידי צריך. ואשרי הדור שהגדולים שומעים לקטנים. וכבר אמרו חז"ל איזהו חכם וכו' ולאשר מצוותו עלי חובה לקחתי מועד לעיין בדבריו הקדושים ובמה דסיים מר אפתח. בדבר הסוכו' שלנו שעושין כמין דלתות למעלה שקורין שלאקין אשר בתשו' פנים מאירות ח"א סי' ס"א פוסל סוכה כזו. וטעמו משום דאותן השלאקין הם סכך פסול שראבין יותר מד' ואף שאינם מונחין על רחבן רק על עוביין מ"מ הא אמרינן בש"ס נעשו כשפודין של ברזל דלעולם הוא סכך פסול בכל אופן שמונחין בין על רוחבן בין על עוביין. ודעת הפמ"א לפרש דאף שמונח על עוביו דינו כמונח על רחבו ואף דעוביו הוא פחות מג' כיון דיש ברוחבו ד' פוסל הסוכה כסכך פסול שפוסל בד' וחשבינן לי' כמונח על רוחבו והביא ראי' לפירוש זה מהא דאמרינן בש"ס שם דף י"ד לימא מסייע לי' אינה מחזקת וכו' או שנתן עלי' נסר שרחב ד"ט אע"פ שלא הכניס לתוכה אלא ג"ט פסולה ה"ד מאי לאו כגון שהפכן על צדיהן ש"מ דבעי לאפסולי כולה סוכה אע"פ שהניחן על צידיהן שרחבן ג' וסכך פסול אינו פוסל אלא בד' וע"כ מוכח דאף שמונח על צדו חשבינן לי' כמונח על רוחבו דיש בו ד' זה תורף דברי הפמ"א ומעכ"ת הק' ביקש מעמדי לעיין בזה. וכתב דמפרש"י מוכח שלא כדברי הפמ"א ובאמת ניהו דרש"י מפרש דמיירי שסיכך כולה בהם ובהכי מודה לה ראיית הפמ"א משום די"ל דלעולם כשהפכן על צדיהן ניהו דנידון כסכך פסול מ"מ לא הוי רק כסכך פסול פחות מד' והא דפסולה הסוכה הוא משום דמיירי שסיכך כולה בהם כפרש"י. מ"מ ניהו דראיית הפמ"א נדחית אבל דינו יכול להיות אמת דלעולם נדון כמונח על רוחבו. והא דהוכרח רש"י לפרש דמיירי שסיכך כולה בהם מי יתערב בלבבו לומר כי בא על כוונת רש"י ז"ל ומאן לימא לן שרצה ליישב קושי' הפמ"א. ואולי טעם אחר הי' לו לרש"י שהכריח לפרש כן. ונראה שרש"י דקדק כן מלשון הגמרא דבברייתא תניא או שנתן עלי' נסר וכו' לשון יחיד מאי לאו כגון שהפכן על צדיהן לשון רבים. ומזה הוכיח רש"י דלפי הס"ד מיירי שהיו נסרים רבים וסיכך כולה בהם. ועי' ברש"י שם ד"ה דאנחה נראה מבואר כדברי. גם י"ל דהנה הריטב"א בחדושיו הקשה אהא דתנן במתניתין ר"מ אוסר ואמאי לא תנן ר"מ פוסל דהא אפילו בדיעבד פוסל ר"מ כמבואר בש"ס. ותירץ הפנ"י דבאמת משנתינו מיירי אף באם נתן נסר אחד או שניים רחבים ד' ג"כ אוסר ר"מ ובזה לא שייך למיתני ר"מ פוסל דבאמת זימנין דאין כל הסוכה פסול' כגון שמונח מן הצד ויש הכשר הסוכ' עד הדופן אמצעי ומש"ה לא קתני ר"מ פוסל דמשמע כל הסוכה משום דבכה"ג הסוכה כשרה מלבד תחת הנסרים ומש"ה תנן ר"מ אוסר משום דלכתחילה אף בכה"ג אסור שמא ישב תחת הנסר ע"ש בפנ"י. ואם כן הכא בברייתא דקתני נתן עלי' נסר וכו' פסולה משמע דהוא מילתא דפסיקא דכל הסוכה פסיל' ומש"ה הוכרח רש"י לפרש דמיירי שסיכך כולה בהם אבל אם לא סיכך כולה בהם ניהו דעכ''פ הוי כסכך פסול בארבעה משום דנדון כמונח על רחבן כמ"ש הפנים מאירו'. מיהו לא שייך למיתני פסולה דזימנין כשרה כגון שהנסר מונח ברוח רביעית ויש הכשר סוכה לצד דופן האמצעי כמ"ש הפנ"י:
ובזה עמדתי על כוונת המהרש"א בהא דמשני הש"ס כגון דאנחה אפומא דמטללתא דעייל תלתא לגיו וכו' וכ' המהרש"א דצ"ל דמיירי בסוכה קטנ' דאין שיעור ז' לסכך כשר לחוד דאי נשאר בכשר לצד דופן אמצעית שיעור סוכה ודחי דהסוכה כשר' ע"ש. ולכאור' אין דבריו מובנים מנ"ל דמיירי בסוכה קטנה הרי הברייתא עיקרה באה להשמיענו דמשום פסל היוצא מן הסוכ' דנינן אף הטפח הרביעי כמונח בסוכה א"כ אף בסוכה גדול' יש נ"מ דנדון כסכך פסול ארבע' דאין ישנים תחתיו ולפמ"ש הפנ"י א"ש דכיון דקתני בברייתא פסולה משמע דכל הסוכה פסול' ומש"ה יפה כ' המהרש"א דע"כ מיירי בסוכה קטנ' וזה פשוט. עכ"פ ניהו דלפי פרש"י נדחית ראיית הפמ"א כמ"ש מעכ"ת הק' מ"מ דינו יכול להיות אמת:
ולפענ"ד נראה להביא ראי' לדברי הפמ"א דלעולם אף בהפכן על צידן נידון כמונח על רוחבן. דהנה לעיל בהא דפליגו רב ושמואל במחלוקת דר"מ ור"י אי מיירי בנסרים שיש בהם ד' או באין בהם ד' קאמר הש"ס מיתיבי שני נסרין אין מצטרפין ר"מ אומר וכו' בשלמא לשמואל דאמר בשאין בהם ארבעה מחלוקת אבל יש בהם ארבעה ד"ה פסול' מאי מצטרפין מצטרפין לארבעה אלא לרב דאמר בשיש בהם ארבעה מחלוקת אבל אין בהם ארבעה ד"ה כשר' ה"ד אי דאית בהו ארבעה למה להו לאצטרופי אי דלית בהו ארבעה אמאי והא קנים בעלמא נינהו ע"ש היטב בש"ס. וקש' מאי פריך הש"ס לרב דלמא לעולם מיירי בנסרים שיש בהם ארבעה ורק כשהפכן על צדיהן דדינן כשפודין של מתכת כדמסיק הש"ס וכיון דבעוביין ליכא ארבעה ומש"ה בעי צירוף. אלא ע"כ כדברי הפנים מאירות דאף בהפכן על צדיהן דינן כמונח על רוחבן וא"כ הוי כרוחב ד' ושפיר פריך הש"ס למה להו לאיצטרופי. וזה ראי' גדולה ונפלאה בעז"ה:
והנלפענ"ד בזה דהנה הרי"ף ז"ל אחר שהביא מחלוקת רב ושמואל הנ"ל כתב והילכתא כשמואל דהא ר"פ כוותי' ס"ל ועוד דסוגיא דשמעתין כוותי' אזלא. ופירשו הקדמונים דברי הרי"ף דכוונתו מהא דהפכן על צדיהן משמע דאם הם מונחים על רוחבן פשיטא דפסול והיינו כשמואל דביש בהן ארבעה פסול לד"ה ובאין בהן ארבע' פליגי ר"מ ור"י וקיימ"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י וכשר. אמנם הראב"ד בהשגותיו על הבעל המאור כ' שהוא אינו חושב ראיית הרי"ף אפילו כקש נדף דמנ"ל להרי"ף דקיימ"ל כשמואל וכר"י דילמא קיימ"ל כרב דפליגי ביש בהן ארבעה וקיימ"ל כר"מ דהלכה כר"מ בגזרותיו ומש"ה ביש בהן ארבע' פסול משום גזרת תקרה כר"מ ובאין בהם ארבעה כשר לדברי הכל ע"ש. ומ"ש הרא"ש דהכל עולה לסגנון אחד אי קיימ"ל כשמואל וכר"י או כרב וכר"מ כבר תמה עליו בספר קרבן נתנאל דיש נ"מ גדולה לענין הא דאמרינן בדף ט"ו בבטולי תקרה קא מפלגי דלשמואל ס"ל ע"כ אליבא דר"י אף בנסרים שיש בהן ד' אף דאין מסככין בהם מ"מ אם כבר מונחים על הסוכ' ומפקפק בהם מועיל משום בטולי תקרה ולרב לא אמרינן כן ע"ש. מ"כ יש נ"מ גדולה לדינא אם קיימ"ל כרב וכר"מ או כשמואל וכר"י וכבר קדמו בחדושי הריטב"א בקושיא זו ולדעתי העני' נ"ל בזה דבר חדש. דהנה המדקדק לעיל בסוגיא בפלוגתא דרב ושמואל יראה דלרב דס"ל דפלוגתא דר"מ ור"י מיירי בנסרים שיש בהם ד' טעם פלוגתתם הוא בגזירת תקרה דר"מ ס"ל גזירת תקרה ור"י ל"ל. אבל לשמואל לא אשכחן בשום דוכתא בגמ' אליבא דשמואל גזירת תקרה. ורק דאין מסככין בדבר שהוא מקום חשוב ומש"ה בנסרים שיש בהם ד' דהוא מקום חשוב לכ"ע אין מסככין ובפחות מד' פליגי ר"מ ור"י אי הוי מקום חשוב הואיל ונפיק מתורת לבוד או לא. ומה דאמרינן בגמ' אליבא דשמואל בביטול תקרה קא מפלגי יש להרי"ף והרמב"ם פירוש אחר בסוגיא שם דלא כפרש"י. ובהכי ניחא הא דכתבו כל הקדמונים דאי קיימ"ל כרב קיימ"ל כר"מ ואי קיימ"ל כשמואל קיימ"ל כר"י ובאמת טעמא בעי היאך תלוי זה בזה וכבר נתעורר בזה בחדושי הריטב"א ולפמ"ש א"ש דאי קיימ"ל כרב דפליגי ביש בהם ד' א"כ פליגי בגזירת תקרה ומש"ה הלכה כר"מ דקיימ"ל הלכה כר"מ בגזירותיו אבל אי קיימ"ל כשמואל וכבר כתבתי דלשמואל לכ"ע לא אמרינן גזרת תקרה ורק דאין מסככין בדבר חשוב ור"מ ור"י בסברא בעלמא פליגי אי פחות מד' מיקרי מקום חשוב או לא א"כ הדרינן לכללין דר"מ ור"י הלכה כר"י ואף אם ימצא באיזהו מקומן להקדמונים שלא כדברי מ"מ אנכי ליישב דברי הרי"ף באתי ולשיטת הרי"ף נראין דברי ברורים ונכוני' ופשטת הסוגיא בדף י"ד ע"א מוכחת כן. והנה בהא דהפכן על צדיהן ר"ח ורבה ב"ר הונא אמרי כשרה ופרש"י בד"ה כשרה דטעמא משום גזרת תקרה וכה"ג לא עבדי אינשי תקרה ע"ש. וא"כ יש מקום לומר דפלוגתת הש"ס בהפכן על צידיהן אי כשר או לא תלוי בפלוגתת רב ושמואל דאם נימא כרב דטעם הפסול בנסרים שיש בהן ד' הוא משום גזירת תקרה ומשום דזה דומה לתקרת הבית ויאמר מה לי לסכך באילו או לישב תחת תקרת בית וא"כ כשהפכן על צדיהן מהראוי להכשיר דאין זה דומה לתקרת הבית דכה"ג לא עבדי אינשי תקרה כפרש"י ולא שייך בזה גזירת תקרה וס"ל לר"ח ולרבה ב"ר הונא דכשר. משא"כ לשמואל דס"ל דטעם דאסור לסכך בנסרים שיש בהן ד' הוא משום דהוא מקום חשוב וכמ"ש לעיל א"כ כיון דלא מטעם גזירה הוא רק דרבנן אסרו לסכך בדבר חשוב א"כ אין שום חילוק בין מונחים על רוחבן או על צידן דסוף סוף זה הנסר הוא דבר חשוב וחסור לסכך בו וכמ"ש רש"י כיון דיש שם פסול עליהן נעשו כשפודין של מתכות הפסולין לסכך בכל ענין שהופכן. ומעתה יפה כתב הרי"ף דסוגיא דשמעתין אזלא כשמואל דכיון דקיימ"ל דהופכן על צדיהן פסולין דנעשו כשפודין של מחכות. א"כ ע"כ מוכת דטעם הפסול בנסרים שיש בהן ד' הוא משום דבר חשוב וכשמואל. ומיושב היטב קושית הראב"ד דילמא אזלא הסוגיא כרב כרב אליבא דר"מ. ולפמ"ש ניחא דניהו דלרב אליבא דר"מ ג"כ פסול בנסרים שיש בהן ד' אבל כיון דלרב הטעם הוא משום גזרת תקרה א"כ כשר כשהופכן על צידיהן דבכה"ג לא עבדי אינש' תקרה וכפרש"י וכיון דקיימ"ל דפסול כשהפכן על צידיהן א"כ ע"כ קיימ"ל כשמואל. ומעתה נדחית ג"כ מה שהבאתי ראי' לדברי הפנים מאירות מהא דפריך הש"ס לרב דפליגי בנסרים שיש בהן ד' א"כ מאי מצטרפין והקשיתי לעיל דלמא מיירי בהפכן על צידן שאין בהן ד' ומצטרפין לד' ולפמ"ש א"ש דכיון דרב ס"ל טעם הפסול בנסרים שיש בהן ד' משום גזירת תקר' א"כ כשהפכן על צידן כשר וכמו שכתבתי ודוק היטב:
ומעתה נבא לענין דינא כי באמת יפלא הדבר על אחרוני זמנינו שהביאו דברי הפמ"א הנ"ל להלכ' מבלי חולק ואיך לא הרגישו כי במג"א סי' תרל"ב סוף סק"א מבואר להיפך דאף שהפכן על צידן פסול מ"מ לא הוי רק כסכך פסול פחות מד' וכן כתב במחצית השקל סי' תרל"ב שם בפשיטות. גם הפמ"א בתשו' שם לא החליט הדבר לפסול וסיים בצ"ע וכתב שומר נפשו ירחק מסוכה זו ע"ש שנראה שמסתפק בדבר. עוד נראה דאף לפי סברת הפמ"א דאם הפכן על צידן אז אף שאין בעוביין ארבעה חשיב מונח על רוחבן מ"מ כשר בשלאקין הנפתחים דהרי מבואר בש"ע סי' תרל"א סעיף ט' דבית המקורה בנסרים אף שיש בהם ארבע' מ"מ די בזה שיסיר כל המסמרים לשם עשיית הסוכה ואף שהמחבר שם הביא דעת הרמב"ם בשם יש מי שאומר החולק על זה כבר נודע מ"ש הסמ"ע בחו"מ בכמה דוכתי דבכל מקום שהביא המחבר הדיעה השני' בשם יש מי שאומר דעתו לפסוק כדיעה הראשונ' ועי' בט"ז סק"ח ובמג"א ס"ק ז' שכתבו בטעם הדבר דאילו לא היתה כצ"ל ובט"ז שם יש ט"ס) כאן תקרה מתחל' ועכשיו היא בא לסכך בהם לשם סוכה פסול משום גזירת תקרה שלא ישב תחת קורות ביתו ויאמר מה לי זה מה לי חדש אבל השתא דזו תקרה היתה ובא לידי מעשה לעשות לשם סוכה תו ליכא למיגזר משום תקרת ביתו ע"ש והוא נובע מסוגיית הגמרא דף ט"ו לפי פירוש רוב הקדמונים דלשמואל דקיימ"ל כוותי' צ"ל אליבא דר' יהודא דדי במפקפק אף בנסרים שיש בהם ד' והיינו משום בטולי תקרה וכסברא הנ"ל. וא"כ גם בשלאקין שלנו יש לומר כן כיון דעד השתא כל ימות השנה היתה הסוכה מסוככת בהם ועכשיו הוא פותח אותם ומגביהם להניחן על עוביין כדי לשבת בסוכה של מצוה א"כ הרי חזינן דיודע הוא שאסור לישב תחת התקרה דהרי חזינן דעושה מעשה הפקפוק לשם סוכה א"כ לא שייך בזה גזירת תקרה ואף אם הי' עובי השלאקין כשמונחין על צידן ג"כ רחב ד' ג"כ יש להכשיר מה"ט ופשיטא דלא גרע פתיחת השלאקין ממה ששנינו מפקפק דהיינו נענוע בעלמא או הסרת המסמרים המבואר בש"ע דכשר לדיעה הראשונ' והכי קיימ"ל ועיי' סי' תרכ"ו ס"ג ובמג"א שם סק"ו ויש להאריך הרבה בזה. עוד נלפענ"ד דאף לדעת הפנים מאירות דמחמיר היינו דוקא אם שני השלאקין המה פתוחים ותלוים באמצע הסוכ' דאז יש עליו דין סכך פסול אף דאין בעוביו ד' משום דנעשו כשפודין של מתכות וס"ל להפמ"א דחשבינן לסכך פסול המונח בעובי כאילו מונח על רוחבו. אבל אם השלאקין נפתחים לצדדי הסוכ' כאשר נעשין רוב הסוכו' בזה אף הפמ"א מודה דכשר. והטעם כיון דסכך פסול מן הצד נדון כדופן עקומה. א"כ במקום שכלו עובי השלאקין אמרינן ששם כלתה הדופן העקומ' וא"כ הרי אין כאן סכך פסול לומר עליו דחשבינן להסכך הפסול כאילו מונח על רוחבו משום דאין זה סכך כלל רק סוף הדופן דאמרינן דופן עקומה ועי' במג"א סי' תרל"ב ס"ק א' ועי' בס' שערי תשוב' סי' תרכ"ו וזה ברור מאד. אמנם באמת כבר כתבתי דגם הפמ"א לא החליט דינו בבירור ובמ"א ובמחצית השקל מבואר להדיא להיפך לכן נלפענ"ד דאף אם השלאקין נפתחין לאמצע הסוכ' כשר לישב בה בלי שום חשש כלל. ובפרט שפשטת לשון הגמרא ורש"י ז"ל אין מורין כדברי הפמ"א:
עוד ביקש מר ממני לעיין בדבר הפוטיריוואוי אשר נותנין בבתים אם יש בזה חשש חציצה אף דמין במינו אינו חוצץ ה"מ מקצתו או רובו אבל כולו חוצץ אף במין במינו והביא ראי' מהא דאמרינן ביבמות דף ע"ח גבי נכרית מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה אף דרובו שאינו מקפיד אינו חוצץ מה"ת אבל כולו חוצץ אף דהתם הוי מין במינו. ואח"כ דחה מעכת"ה דבר זה. הדבר ברור כשמש דהדין עם מעכת"ה. דודאי בטבילה דבעינן שיבואו המים בכל איברי הגוף בזה אין שום חילוק לענין החציצה אם היא מינו או אינו מינו כיון דסוף סוף לא באו שם המים. ואמרינן בש"ס קרצה שפתותי' לא עלתה לה טבילה ולפירוש הר"ש והרא"ש הטעם משום דלא באו המים במקום השפתיים. וכן אמרו נימא אחת קשורה חוצצת משום דמיהדק הקשר. וכן אם אוחז באדם וכו' ומטבילן מבואר במשנה פ"ח דמקואות דטמא אף דכל הני הם מין במינו ואפ"ה חוצץ. וכן אמרו בריש פ"ג דחגיג' לענין טבילת כלי בתוך כלי דכבידו של כלי חוצץ הרי להדיא דלענין חציצה בטבילה אין חילוק בין מינו לאינו מינו והעיקר תלוי אם הוא רובו המקפיד דאז חוצץ מדאורייתא משא"כ במיעוטו או רובו שאינו מקפיד דאז הדבר החוצץ בטל לגבי הגוף מה"ת ואינו חוצץ ועל זה אמרו בש"ס יבמות שם דה"מ רובו אבל כולו אפילו אינו מקפיד חוצץ מה"ת והיינו ל"ש מינו ל"ש אינו מינו וכמו שהוכחתי אבל במידי דתלוי בחציצה ואמרו במין במינו אינו חוצץ פשיטא דגם בכולו אינו חוצץ. ועי' בש"ס יומא דף נ"ח גבי הניח מזרק מלא לתוך מזרק ריקן דמין במינו אינו חוצץ אף דהתם הוי החציצה בכולו דהא כל המזרק מונח במזרק האחר וז"פ מאד: