אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קיד

סימן קיג

ב"ה יום ב' ה' תמוז תרכ"ז לפ"ק לבוב:

אל כבוד האי גברא רבא ויקירא. אספקלריא המאירה. ידיד ד' וידיד הבריות תל תלפיות הרב הגאון אור יקרות וקיפאון תפארת ישראל והדרו נזרו ופארו. צדיק יסוד עולם לפניו נגלו כל תעלומות גלוי ונעלם החסיד והעניו כקש"ת מוה' יצחק אייזיק נ"י אוה למושב לו עיר קמארנא יע"א:

מכתב קדשו הגיעני בשבוע העברה. ולרב טרדותי אחרתי עד עתה מלהשיבו. ואת אשר כתב מעכתה"ק כי הוא שולח אלי סופר אחד לנסותו אם הוא בקי באומנותו לא ראיתי את האיש הזה ולא בא אלי. אמנם ראיתי מכתב מאת הסופר הזה כתוב בו כי הוא עושה מלאכת השינין ע"י שנוטל שני עצים פשוטים ועליהם דבק שעוה ונותן על זה שין של עופרת ואח"כ מושך על זה עור הבתים ודוחק ע"ז בהפרעס עד שנמצא השינין בולטים בעור הבתים ולדעתי העני' יש לדון בזה הרבה. אמת הדבר דבש"ס גיטין מבואר להדיא דאם נותן דבר בולט מאחורי הטס ועל ידי זה האותיות בולטות בצד השני זה מיקרי חק ירכות וכשר ע"ש דף כ' והכי קיי"ל באהע"ז סי' קכ"ה ס"ד. וא"כ בנ"ד שעל ידי השין של עופרת נדחק העור לצד השני מהראוי להכשיר. ואם לא הי' נותן שעוה על העצים הי' כשר אמנם מאחר שנותן שעוה וכוונת נתינת השעוה הוא משום שבעור הבתים והפרעס שנותן על העצים נדחק השעוה שבסביבות השינין למטה ובמקום השין של עופרת שאינו מניח לדחוק נשאר צורת השין וממילא הוי חק תוכות ממש. וראיתי בתשובת רבינו מנחם עזרי' מפאנו סי' ל"ח באמצע התשובה ששמע כי (ח"ב) למד מקצת חכמי הארצות לא יחפצו לעשות השין של תפילין בדפוס משום דהוי חק תוכות. והרמ"ע ז"ל דחה דבריהם דאטו בשין של תפילין כתיבה כתיב בי' ומנא לן לפסול בזה משום חק תוכות. והנה דבר גדול דיבר האדון דבשין של תפילין כשר חק תוכות משום דלא כתיב בי' כתיבה. אמנם לפענ"ד נראה להביא ראי' להיפוך מהא שכתב הכ"מ בפ"ט מכלי המקדש דבציץ הי' כותב ממש עליו קודש לד' משום דכתיב ויכתבו עליו וגם הי' חורץ התיבות האלה מאחורי הציץ כדי שיהי' בולטים בפני הציץ משום דכתיב ופתחת עליו דהיינו חריצה ולא כתיבה ע"ש היטב. והרי בש"ס גיטין שם מבואר להדיא דבציץ פסול חק תוכות אף דבזה לא כתיב כתיבה דמה שנאמר ויכתבו עליו היינו כתיבה ממש בדיו כמ"ש הכ"מ ובחקיקה נאמר ויפתחו עליו ואפ"ה פסול בחקיקה חק תוכות. וא"כ גם גבי שין של תפילין פסול חק תוכות אף דלא נאמר בזה כתיבה. ובאמת הדבר מבואר להדיא בב"י סי' ל"ב בשם הרבינו יונה והרשב"א והארחת חיים דבשין של תפילין פסול חק תוכות ותמהני על הרמ"ע מפאנו שכתב היפך ולא הביא דבריהם. אמנם מ"ש הרמ"ע שם דדפוס מיקרי חק ירכות זה יש לו מקום ועי' בב"י ובד"מ שם ועי' במג"א סי' ל"ב ס"ק נ"ז שפקפק קצת בזה. אבל זה דוקא בדפוס לחוד בלא שעוה דאז שפיר כיון שהאותיות הבולטות בהדפוס דוחקת מאחורי הנייר את האותיות לצד השני זה מיקרי חק ירכות וכשר וכמו שהבאתי מש"ס גיטין ומש"ע אהע"ז סי' קכ"ה משא"כ בנ"ד שנותן את השעוה על העצים כדי שהעור אשר סביב השין ידחוק את השעוה למטה וישאר השין בולט וזה הוי חק תוכות גמור. וראיתי להסופר שכתב במכתבו שהוא עושה השינין כמלאכת הציץ שבבגדי כהונה ואח"כ ביאר אופן המלאכה כמובא למעלה. ובאמת לא ידעתי מניין ידע הסופר הזה מלאכת הציץ. וכמדומה שלמד כן מדברי הרמב"ם פ"ט מכלי המקדש שכתב חופר את האותיות מאחריו והוא מדובק על השעוה עד שבולט. ועלה בדעת הסופר הזה שכוונתו שנותן עצים מדובק בשעוה מאחורי הטס של זהב ואח"כ נותן על העצים אותיות בולטת קודש לד' ודוחק מאחורי הטס עד שיהיו האותיות בולטות בפני הטס. אבל זה טעות גמור דמלבד שלשון הרמב"ם ז"ל אינו סובל כלל פירוש זה אף גם הרי הרמב"ם ז"ל לא ניחא לי' כלל שיעשו האותיות בדפוס כמ"ש הכ"מ שם דפתוחי חותם אינו הכאה בדפוס. דדפוס מיקרי חק תוכות כמ"ש האחרונים ודעת המתירין לעשות שין של תפילין בדפוס הוא מפני שסמכו על דעת הראב"ד שם. ומכ"ש אם ידחקו על השעוה דזה גרע טפי וכמ"ש למעלה. ומ"ש הרמב"ם והוא מדובק על השעוה כוונתו לפי שהרמב"ם סובר שחופר מאחורי הטס בקורנס עד שדוחק את האותיות לצד השני וא"כ יש לחוש שע"י דחיקת הקורנס ישבר הטס או תלך הבליטה יותר מאורך האותיות או תלך הבליטה על כל רוחב הטס ולא יהי' מוקף גויל ולזה כתב שישים הטס מדובק על השעוה ובזה יהיו האותיות כסדרן מכוונות ועי' בפרי חדש הלכות גיטין סי' קכ"ה שביאר כן להדיא כוונת הרמב"ם. וזה מבואר מאוד בהשגת הראב"ד שם שמאחר שהוא סובר שדוחק מאחורי הטס בדפוס וממילא יבואו האותיות מכוונות ולזה כתב ומודבק בשעוה שאמר אינו כלום. ומשמע להדיא שלא כדברי הסופר דלפי טעותו גם להראב"ד אמאי לא יעשה בשעוה. גם בלא"ה פירושו זר מאד והדבר ברור כי רבינו הרמב"ם ז"ל לא נתכוין לזה כלל:

ואילמלא דמסתפינא אמינא מלתא חדתא בכוונת הרמב"ם ז"ל. דלכאורה צריך להבין דמאחר שנותן פתיל תכלת למטה מן הציץ ניהו דודאי גוף הפתיל תכלת אינו חוצץ דמצוותו בכך ועדיף טפי ממה שאמרו מין במינו אינו חוצץ אבל עכ"פ הפתיל תכלת מגביה את הציץ מעל המצח ואף שלא כנגד הפתיל סמוך לפתיל אין הציץ מדובק מדובק לגמרי על המצח משום שהפתיל מגביהו מעל מצחו. ועוד שהרי האותיות מאחורי הציץ המה שוקעות וא"כ הרי יש אויר חוצץ בין האותיות ובין המצח. ובש"ס זבחים דף י"ט הוא איבעיא דלא איפשטא אם אויר חוצץ בבגדי כהונה או לא וא"כ קשה אמאי לא פשטינן מן הציץ דהי' אויר מפסיק וכמ"ש ולזה כתב הרמב"ם שהי' מדבקו מאחוריו בשעוה וכיון שהשעוה מדובק להציץ ובטל לגבי' ציץ וחשוב כגופו א"כ לא הוי חציצה ועי' בתוס' יומא דף מ"ד ד"ה בכל יום שכתבו שהי' נרתיק מדובק במחתה שלא יכוה ולא הי' חוצץ משום שהי' קבוע ע"ש שכתבו כן בשם הירישלמי ובהדיא אמרינן בש"ס סוכה דף ל"ז שאני התם כיון דחברי' כגופו דמי כן יש מקום קצת לומר בכוונת הרמב"ם. אבל האמת הברור בכוונתו הוא כמ"ש ראשונה וכמ"ש בפר"ח הלכות גיטין וז"ב ופשוט. וכאשר שאלתי לסיפרי עירנו פה היאך הם עושין השין של תפילין אמרו כי הם לוקחין שני שינין אחד צורת שין בולטת ואחת שוקעת ונותנין עור הבית באמצע ודוחקין בהפרעס עד שנראה השין בולטת בעור הבית. ובחמת כי גם על זה יש לפקפק מנא לן כי השין הבולטת דוחקת יריכי האותיות מאחורי הבית עד שתראה בולט מצד השני ואז כשר דהוי חק יריכות ואמאי לא נחוש דילמא השין השוקעת דוחקת בפני הבית סביב השין ועי"ז תבוא השין בולטת והוי חק תוכות ממש ופסול ושמתי אל לבי לעיין בדבר הזה כי מנהגן של ישראל תורה היא ובלי ספק לא עשו הסופרים כן מדעת עצמן כי אם ע"פ התורה אשר יורו להם גדולי הדור ומצאתי בעז"ה לפרש שיהיו דברי חכמים קיימים. דהנה לכאורה נסתפקתי הך פסולא דחק תוכות אם הוא פסול גמור כמו כתיבת נכרי ועבד וכדומה או אם נימא דחק תוכות איננו פסול כלל רק דכלפי שאמרה תורה וכתב ובעי' שיעשה מעשה בכתיבת האות. והיכא שחקק סביבות האות עד שנשאר האות בולט א"כ לא עשה מעשה בגוף האות והוי כלא עשה כלום לא מעשה המכשיר ולא מעשה הפוסל ומש"ה הסת"ם נכתבו ע"י חק תוכות פסול משום דבעינן שיעשה מעשה ובכתיבת חק תוכות לא הוי שום מעשה כלל אבל עכ"פ גם מעשה הפוסל לא מיקרי. והנה לפענ"ד נראה ברור כסברא השני' דחק תוכות לא מיקרי מעשה הפוסל ורק דלא הוי מעשה כלל וראי' לזה מהא דכתבו הפוסקים דהא דמ"ם פתוחה שנסתמה לא מהני לגרור ולעשותה פתוחה היינו דוקא אם ע"י הגרירה לחוד נגמר כל האות וא"צ שום תיקון עוד ונגמר האות ע"י חק תוכות. אבל אם אחר הגרירה גומר כתיבת האות כשר ודקדקו כן מלשון הרא"ש בתשובה שכתב דמש"ה אין מועיל גרירה לעשותה פתוחה כיון שאינו עושה מעשה בגוף האות הנשאר משמע שאם נעשה חק תוכות באמצע כתיבת האות ועושה אח"כ מעשה בכתיבת גוף האות כשר כן כתבו רוב הפוסקים והכי קי"ל ודלא כרד"ך ועי' במג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ג. ואם נימא דחק תוכות הוא פסול גמור א"כ אין מקום לחילוק זה דמה חלוק יש בין אם נעשה מעשה הפוסל באמצע כתיבת האות או בגמר כתיבת האות. אמנם אם נאמר דחק תוכות אינו פסול רק דחשיב כאילו לא עשה שום מעשה לא להכשיר ולא לפסול דברי הפוסקים הנ"ל נכונים מאד דאם נגמר המ"ם פתוחה ובסוף הכתיבה נסתמה א"כ כבר נגמר האות בפסול ואף דגרר אח"כ לעשותה פתוחה הוי חק תוכות וחק תוכות לא הוי מעשה המכשיר אבל אם נסתמה קודם גמר הכתיבה א"כ ניהו דמה שגורר באמצע הכתיבה לא הוי מעשה להכשיר משום דהוי חק תוכות אבל מה שגומר אח"כ כתיבת האות זהו ודאי מיקרי מעשה גמור ומועיל להכשיר. ובזה עמדתי על כוונת הב"ש סי' קכ"ה ס"ק ה' שרצה ללמוד מדברי התה"ד שכתב שאם הי' באמצע הכתיבה חק תוכות ונגמר אח"כ האות ע"י כתיבה כשר דה"ה אם כתב פסול מקצת האות וגמר הכשר הגט כשר ויש לדחות עכ"ל הב"ש. ולפמ"ש כוונת הב"ש הוא דכתיבת פסול הוא פסול גמור בגט אם כן אין שום חילוק בין אם התחיל הפסול וגמר הפסול דכיון שנכתב מקצת האות בפסול פסול מה לי תחילתו או סופו משא"כ בחק תוכות דאינו פסול רק דלא חשיב מעשה כלל בזה שפיר יש לחלק דאם בשעת גמר כתיבת האות נעשה חק תוכות אז פסול דקודם שנגמר לא הי' שם אות עליו וחק תוכות לא חשיב מעשה להכשיר האות. משא"כ אם הי' חק תוכות באמצע כתיבת האות מהו דהחק תוכות אינו מועיל להכשיר משום דלא הוי מעשה המועיל וכמ"ש אבל מ"מ מועיל מה שגמר כתיבת אות בהכשר ובזה מיושב קושית הפר"ח סי' קכ"ה שם על התה''ד מ"ש מאם כתב מקצת האות שלא לשמה וגמר לשמה דפסול ע"ש ולפמ"ש לק"מ דשאני שלא לשמה דהוי פסול גמור ודוק היטב. והארכתי בזה בפלפול עצים ליישב קושית הפרי מגדים או"ס סי' ל"ב בא"א ס"ק כ"ג ואכ"מ להאריך. ואחרי אשר זבנינו לזה ממילא כדין עושין הסופרים במה שנותנין העור בין שני שינין אחת בולטת ואחת שוקעת ומשום דודאי בליטת השין בהבית נגמרה ע"י שני השינין דבאחת לבד לח היו יכולין לעשותה א"כ ניהו דמעשה השין השוקעת הוי חק תוכות ואינו מועיל להכשיר אבל כיון דלח הוי ג"כ מעשה הפוסל וכמ"ש והוי כלא עשה מעשה כלל וא"כ מועיל מעשה השין בולטת מאחורי הבית דזה היי חק ירכות כמבואר בש"ס גיטין ומועיל שפיר להכשיר ובזה יש להכשיר ג"כ מעשה הסופר הזה בדיבוק שעוה כיון דגם השין בולטת מועיל לעשיית השין בהבית ידוק היטב:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה