מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן קי
ב"ה יום ב' כ"ה טבת תרמ"ה לפ"ק לבוב. דברי שלום ואמת לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי המ' ערוגת הבושם החכם השלם כש"ת מוה' יעקב שור נ"י האבד"ק ברעזדאוויץ יע"א:
מכתב שאלתו הגיעני באחד שקידש אשה בטבעת שהי' מכבר של הכלה ולפני שלשה שנים. נתנתו במתנה לגיסה לגיסה לקדש בו אחותה ולפני שנה ראתה הכלה הטבעת אצל אחותה ואמרה לה זה הטבעת שלי ואמרה קח לך ועתה נתנה הכלה הטבעת לאחי' במתנה ואתי' להמקדש וקידשה בו ומעכת"ה פקפק בהקדושין משום דהקדושין הם של הבעל ול"ה רשות לאחותה להחזיר הטבעת בלי רשות בעלה והביא ראי' לזה מדברי הרמ"א סי' נ' ס"א והב"ש שם סק"א בשם מהרמ"ם ואני שמעתי ולא אבין דהתם מיירי לאחר שנתפרד הזוג ע"י מיתה או גירושין דבזה אמרינן אדעתא דהכי לא יהיב לה ושמא יאמרו אין קדושין תופסין באחותה לא חיישינן אחר הנשואין כמבואר שם אבל אשה היושבת תחת בעלה ודאי דהקדושין הם שלה דאם לא כן במה נתקדשה והוי כמתנה ע"מ להחזיר דאינה מקודשת ועיין בח"ס סי' קט"ו ד"ה והנה. ועוד דהרי עיקר טעמו של הרמ"ם משום דלא נתן לקדושין רק פרוטה והמותר הוי כמו דבר שעשוי להתנאות ע"ש בב"ש וא"כ בנ"ד אם נאמר דבשעה שנתקדשה אחותה לא ניתן לשם קדושין רק פרוטה א"כ גם בקדושין של עכשיו שאנו דנין עליהם ג"כ נאמר כן שהכפרי לא קידש רק בפרוטה והרי זכות פרוטה בודאי יש לו בהטבעת דכיון שאחות הכלה עכ"פ הי' לה זכות פרוטה דבודאי לא הדר גם לדעת הרמ"ם ואותה הפרוטה היתה יכולה ליתן במתנה להכלה מיהו עדיין יש לעיין בזה דלכאורה קשה על מהרמ"מ והב"ש מהא דמבואר בכ"ד דהאשה יכולה לומר דאין רצונה להתקדש רק בכל החפץ ועיין בסי' כ"ח סי והרי לדעתם לעולם אינה מקדשה רק בפרוטה גם אם החפץ שוה הרבה וע"כ צ"ל כיון דמה שהחפץ שוה יותר מפרוטה עכ"פ הוא מתנה בידה כדבר העשוי להתנאות שפיר רצונה להתקדש באופן זה דשוה פרוטה בהחפץ הוא לקדושין והמותר למתנה ומש"ה אם נחסר מהפקדון אינה מקודשת כמבואר סי' כ"ח שם ומעתה בשלמא הקדושין שנתקדשה אחותה שפיר אמרינן דפרוטה הי' לקדושין והשאר למתנה כמו בכל קדושין שבעולם לדעת הרמ"מ. מה שא"כ בקדושין שאנו דנין עליהם כיון שהמותר מפרוטה אינו של המקדש כיון שאחותה לא היתה יכולה ליתן המותר במתנה להכלה וצריכה להחזיר המותר לגיסה ובכה"ג אינה מקודשת כיון שאין רצונה להתקדש רק בכל החפץ. אלא דלפ"ז דברי מהרמ"ם תמוהים דלו יהי' כדבריו דמה ששוה יותר מפרוטה הוי כאילו נתן לה במתנה בדבר העשוי להתנאות מ"מ הא דצריכה להחזיר מתנה כזאת הוא משום אומדנא דלא הקנה לה אלא למיקם קמי' כמבואר סי' צ"ט וזה דוקא במתנה בעלמא דיהיב לה מדעתו לחוד משא"כ בקדושין כיון שאין רצונה להתקדש רק בכל החפץ דהיינו שהמותר מפרוטה יהי' מתנה בידה א"כ הרי תלוי בדעת שניהם ועיין בש"ע סי' מ"ב דקדושין דמי למכר ולא למתנה ובמכר ל"מ אומדנא כמ"ש התוס' כתובות מ"ז ב' ותו אינה צריכה להחזיר גם מה ששוה יותר מפרוטה וצע"ג בזה. מיהו בנ"ד בלא"ה מקודשת לדברי הכל כיון שנוהגין לכסות פני הכלה כמבואר בסי' ל"א ואז דעתה להתקדש בכ"ד א"כ שפיר מקודשת כיון דגם לדעת המהרמ"מ עכ"פ ש"פ היא של המקדש כמ"ש לעיל ועיין בנו"ב מה"ת סי' ע"ז מיהו מ"ש מעכת"ה דהוי נתינה בטעות יש לזה מקום דאילו ידעה אחותה שהטבעת היא מדינא שלה לא היתה נותנתו להכלה וזה מחלוקת הפוסקי' בחו"מ סי' ר"ז ס"י ואם יכולין לקדש שנית בלא ברכה נכון הדבר לפענ"ד: