אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קד

סימן קג

ב"ה יום ג' ח' תמוז תרל"ז לפ"ק לבוב:

שפעת ברכות והצלחות לכבוד ידידי. רב רחימאי חביב עלי כגופאי. הרב המאוה"ג החריף ובקי המפורסם ערוגת הבושם. חסיד ועניו יראתו על פניו כקש"ת מוה' יחיאל מנחם מענש נ"י מו"ץ בק' בעלזא יע"א:

יקרת מכתבו הגיעני. נתתי שמחה בלבי להתבשר משלומו הטוב. ובדבר שאלתו באחד שקידש אשה ואמר בשעת הקדושין הרי את מקו' לי בטבעת זה ובחופה זו כדת משה וישראל. ומפני שהי' חופת נדה ונוהגין לקדש עוד הפעם בימי טהרתה ואמר ג"כ בלשון הזה שהי' סבור שצריך לומר כן ונסתפק מעכת"ה אם צריך לקדש עוד הפעם או לא. והביא דברי הרשב"א בתשו' ח"א סי' אלף רל"ג דלדעת הסוברים דמקדש במחובר אינו מועיל אם קידש אותה בעיר כיון דבכלל העיר הוא הקרקע והחלוש וקידשה בזה ובזה אינה נותנת דעתה על הבתים בלבד שדינם כתלוש רק על הבתים והקרקע ואינה מקודשת כיון שאין מקדשין בקרקע ואף דקי"ל מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה דהתם טעמא הוא משום דאמדינן דעתה דרצונה בהפרוטה שהוא בעין ולא על המלוה שאינה בעין וממילא נתקדשה בפרוטה בלבד. אבל במקדש בשני דברים שהם בעין ודעתה אתרוויי' בראוי להתקדש ובשאינו ראוי אינה מקודשת כ"כ הרשב"א ומזה למד מעכת"ה לנ"ד שקידשה בשני דברים בכסף ובחופה וכיון דאין קדושי חופה מועילים לדעת רוב הפוסקים גם קדושי כסף אינו מועיל כיון שנתקדשה בראוי ובשאינו ראוי ויפה העיר. ויש להביא ראי' לדבריו מהא שכתב הב"ש בסי' ל"א סק"ה בשם המרדכי דאין מקדשין במטבע ובמרדכי פ"א דקדושין כתב הטעם משום דדעתא אצורתא וצורת' עבידא דבטלה והרי שם גוף המתכות יש לו שיווי בעצמותו מלבד הצורה ואפ"ה כיון דדעתה גם אצורתא ורצונה להתקדש בשניהם אינו מועיל ומוכח מזה דאם קידש בראוי ושאינו ראוי אינה מקודשת. ואף דרוב הפוסקים חולקים על המרדכי היינו משום דס"ל דדוקא גבי קנין חליפין שייך לומר דלא קנה משום דדעתי' אצורתא והוי כמו דבר שאינו מסויים או אין גופו ממון דלא מהני בחליפין כמ"ש הקדמונים פ"ד דב"מ וזה לא שייך גבי קדושין דקדושין לא מיפסלי משום הני טעמי. אבל על כ"פ מוכח מדברי המרדכי דאם קידש בראוי ובשאינו ראוי לא מהני. מיהו בכל זה אף לסברא זו הדבר תלוי במחלוקת הקדמונים שנחלקו אי קי"ל כר"ש או כרבנן באומר שבועה לא לך ולא לך דלדעת הפוסקים כר"ש דעד שיאמר שבועה לכל אחד אבל וי"ו אינה מחלקת והוי כללא יש מקום לדברי מעכת"ה דהוי כמו קידשה בראוי ושאינו ראוי כיון דמה שקידשה בכסף ובחופה חדא קידושין הוו ומש"ה אפשר לדמותו לדברי הרשב"א דאם קידשה בעיר כיון דבכלל העיר הוא ג"כ הקרקע דאינו מועיל קדושין במחובר לדעת הבהע"ט וכיון דקדשה בפעם אחת בראוי ושאינו ראוי אינה מקודשת. משא"כ לדעת הפוסקים כרבנן דויו מחלקת וא"כ בנ"ד הם שני עניני קדושין כל חד לחודי' קדושי כסף לחוד וקדשה עוד הפעם בחופה. א"כ פשיטא דמקודשת גמורה הוא מכח קדושי כסף ואין שני הקדושין תלוין זה בזה ולא דמי כלל לדינו של הרשב"א דהוי חדא קדושין ראוי ושאינו ראוי ותלאן זה בזה משא"כ בנ"ד דכל חדא וחדא קדושין בפני עצמן הם. וזה פשוט ומבואר. ועי' בב"ש סי' ל"א ס"ק י"ב שהביא מחלוקת הקדמונים בזה. וגם בריטב"א בנדרים פ"ט שהביא הרבה קדמונים שפסקו דלא כר"ש:

ורבינו הרמב"ם ז"ל יצא לדון בדבר החדש ודעתו דאם אמר קונם שאיני נהנה לזה ולזה וכו' הותר הראשון הותרו כולן הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורים. ועי' בלח"מ פ"ד מנדרים הלכה י"א דהרמב"ם מפרש הא דאמרינן בנדרים דף כ"ז כגון שתלאן זה בזה דכיון שאמר פלוני ופלוני ופלוני זה הוי תלאן זה בזה. וכן הי' גרסתו בגמ' שם וגם הרא"ש בפירושו לנדרים פ"ט גרס כן ע"ש בלח"מ. ולפענ"ד נראה לפרש בזה דברי הרמב"ם פ"ה מאישות הלכה כ"ו כ"ז שהביא דין המשנה דהתקדשי לי בתמרה וכתב כל החלוקי דינים בזה והוסיף דאם ליכא שוה פרוטה מקודשת מספק שמא שוה פרוטה במדי. והנה דין זה דחיישינן שמא שוה פרוטה במדי כבר כתבו הרמב"ם בפ"ד מאישות הלכה י"ט ולאיזה צורך חזר וכתבו כאן וכבר נודע דרכו של רבינו הגדול מבלי להוסיף על דברי הגמ' כל היכא דאפשר. ולפמ"ש אפשר לומר דקשיא לי' לרבינו ז"ל בהא דתנן בזו ובזו ובזו אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת ואמאי הא כיון דלדעתו בפ"ד מנדרים אם הוסיף ויו בכל דבור מיקרי תלאן כולן בראשון ואם הותר הראשון הותרו כולם ואם כן גם כאן נאמר דאם אין בראשונה שו"פ כיון דנתבטלו קדושי התמרה ראשונה לא מהני מה שהוסיף ונתן לה אח"כ דלא הי' דעתו שיחולו הקדושין כי אם בפרוטה הראשונה ואם אין בראשונה שו"פ ובטלו הקדושין מחמת הראשונה. גם אח"כ לא יועיל וכמו דאמרינן בקונם שאיני נהנה לזה ולזה ולזה דאם הותר הראשון הותרו כולם. אמנם נראה דהנה הר"ן פ"ק דקדושין בסוגיא דהתקדשי לחציי כתב דבחצי' שפחה וחצי' ב"ח שנתקדשה ונשתחררה ואח"כ בעל לא שייך לומר אדם יודע שאין קדושי' כלום וגמר ובעל לשם קדושין דכיון דמספקא לן אי גמרי קדושי ראשון אי פקעי ומי איכא מידי דאנן לא ידעינן ואיהו ידע ע"ש. וא"כ גם אנו נאמר דבקדושין לא שייך לומר דדעת המקדש הי' שיתבטלו קדושי התמרות האחרונות מחמת בטול הראשונה ומשום דהוי תלאן בראשונה דהרי באמת קדושי התמרה הראשונה חלה מספק שמא שו"פ במדי. וא"כ איך נאמר דאין המקדש רוצה שתקדש במה שהוסיף תמרות אח"כ משום שנתבטלה קדושי התמרה הראשונה כיון דמקודשת מספק מחמת התמרה הראשונה ומי איכא מידי דאנן לא ידעינן ואיהו ידע ולהכי הוצרך הרמב"ם להוסיף לפי שטתו ואמר דאם אין בהם שו"פ מקודשת מספק. ובזה אמרתי ליישב קושיית המהרש"ל שם בקדושין דף מ"ו ע"א בהא דפריך שם אלא אסיפא ואפילו בקמייתא והא מלוה הוא. ומשמע דלמ"ד המקדש במלוה מקודשת ניחא. ואמאי הא גם לדידי' קשה ל"ל שו"פ בקמייתא ליצטרפי כולהו כיון דמקדש במלוה מקודשת מה חילוק יש בין אוכלת למנחת. אמנם לפמ"ש נכון דהנה הדבר ברור דאף אם נאמר המקדש במלוה מקודשת מ"מ לא שייך בזה שמא שו"פ במדי. ואם היתה אוכלת ראשונה ראשונ' אם אין בהם שו"פ לא הוי אפילו ספק מקודשת. ומשום דאף אם אמת דהתמרות שו"פ במדי כיון שאכלה אותם כאן במקום דלית בהו שו"פ ואין עלי' תורת מלוה כלל במקום הזה ואף אם יבואו למדי תהי' פטורה מלשלם ומעתה אתיא משנתינו כמין חומר דבמנחת אף אם אין בראשונ' שו"פ כולן מצטרפות ואף דתלאן בראשונה דכיון דעכ"פ מקודשת מספק מחמת הראשונה שמא שו"פ במדי ובכה"ג לא נתבטלו הקדושין מחמת שתלאן בראשונה משא"כ בהיתה אוכלת בענין שיהי' בקמייתא שו"פ דאל"כ אף דמתניתין אתיא כר"ש דהוי כללא מ"מ כיון שתלאן בראשונה לדעת הרמב"ם אם אין בראשונה שו"פ כל הקדושין בטלין דכאן לא שייך לומר דמקודשת בתמרה הראשונה מספק שמא שו"פ במדי דכיון דמיירי באוכלת והוי מלוה ובמלוה לא שייך שמא שו"פ במדי כיון דההלואה היתה במקום דאין בו שו"פ ממילא אין עלי' תורת מלוה כלל וכמ"ש. וא"כ למ"ד המקדש במלוה מקודשת משנתינו מתפרשת היטב. ומש"ה הוצרך להקשות והא מלוה הוא וא"כ אף אם יש בראשונה שו"פ אינו מועיל ומיושב היטב קושית מהרש"ל ודוק כי חריף הוא. ומעתה בנ"ד לא מיבעיא לדעת הפוסקים כרבנן דפרטא הוי פשיטא דמקודשת גמורה הוא כמ"ש לעיל אלא אף לדעת הרמב"ם דפסק בקדושין כר"ש מ"מ כיון דלדעתו הוי כתלאן בראשון וכאן הי' בראשון קדושי כסף המועילים. לא נתבטלו מחמת שהוסיף אח"כ לומר ובחופה ויש להאריך בזה הרבה ואכ"מ ומ"ש מעכת"ה דהרשב"א לא מיירי רק בקנין אחד דאי מקצתו אינו חל בטל כולו ומש"ה אם קידש בתורת כסף בראוי ואינו ראוי נתבטל כל הקנין. משא"כ בנ"ד דיש שני קנינים נפרדי' קנין כסף וקנין חופה אף דנתבטל הקנין האחד מ"מ מועיל הקנין השני סברא זו נסוגה מאד ויציבא מלתא. ויש לי להביא הרבה ראיות לזה. גם כל פלפולו של משכת"ה הוטב בעיני מאד וכל כי הני מילי מעליותא ליהאמרו משמי'. ופי' בשו"ת מהרי"ק שורש י"א דהיכא דהוי קנין גמור לא אמרינן שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר וכו' ודוקא במתנת שכ"מ אמרינן כן ע"ש היטב ולכן נלפענ"ד דקדושין גמורים הם:

דברי ידידו הדוש"ת בלונ"ח:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה