מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן צט
ב"ה יום ב' י' שבט תרל"ט לפ"ק לבוב. יצו ד' את הברכה לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף המפורסם כש"ת מוה' אברהם אפאגי אבד"ק בארדוזען יע"א:
מכתב שאלתו הגיעני. ולאשר השאלה ארוכה מאד לא העתקתי אותה לגודל הטרדה. ובגוף הדבר איני רואה שום מקום לפוטרם מהקנס מאחר שהכלה חתמה על התנאים. ומה שהביא מע"כ בשם הב"ש דבטוענת מאיס עלי אין אין עלי' שום כסי'. לא הביא סיום דברי הב"ש שכ' כשאומרת עכשיו טענה מבוררת וכאן בנ"ד לא אמרה שום טעם אמאי מאיס עלי'. וגם אם יש לה טעם מבורר שמחמתו מאיס בעיני' מ"מ כיון שלא נשתנה שום דבר ממה שהי' החתן בעת התנאים אין טענתה טענה כיון דיודעת החסרון ואעפ"כ נשתדכה לו פשיטא דחייבת בקנס דהרי אם קלקל המשודך מעשיו דיכולה לבטל השידוך כתב הב"ש ס"ק י"ב דאף שבתחילה היו ג"כ מעשיו מקולקלים והיא ידעה מזה אלא שאח"כ החזיק בדבר הרבה ע"ש משמע להדיא דאף במום גדול כזה כל שלא נתקלקל החתן יותר ממה שהי' בשעת ההתקשרו' מחוייבת לקיים התנאים ולפ"ז מ"ש הב"ש סוף ס"ק ט"ז דאם יש לה טענה מבוררת למה מאיס עלי' אין כופין אותה מיירי דבשעת התנאים לא ידעה מזה הטענה או דנולד אח"כ דבר שעי"ז מאיס יותר בעיני'. משא"כ בנ"ד שאין לה שום טענה וראתה אותו בשעת התנאים ולא נשתנה אח"כ החתן בשום דבר פשיטא דהשידוך בתוקפו. ולא עוד אלא דבנ"ד נראה דגם על האב יש חיוב הקנס דהרי בגוף הדין שכ' הרמ"א בסי' נ' סעי' ו' דאם אין הבת רוצה האב פטור מהקנס מטעם אונס כ' הב"ש בשם הרשב"א וא"ת הו"ל להאב להתנו' שאם תסרב הבת יהי' פטור. לא הוא דאונסא דלא שכיח הוא דכל הבנות מתרצות למה שירצה האב עכ"ל. וא"כ בנ"ד דידע האב קודם התנאים שבתו ממאנת בהשידוך וע"י פיתויים רבים הסכימה לזה. א"כ הי' לו להאב לחוש שמא תחזור אחר כך ותעמוד בדברי' שאמרה קודם התנאים שאינה חפיצה בהחתן והו"ל להתנו' וא"כ אין להאב טענת אונס כלל. ומה שאומרת הכלה שחתמה על התנאים כדי לעשות נ"ר לאבי'. ומע"כ דימה זה להא דאמרינן נחת רוח עשיתי לבעלי. זה דבר שאין לו שחר מלבד דלא מצינו טענה זו רק באשה לבעלה. רק דגם שם לא שייך זה רק בנצ"ב שהם של הבעל ולא בנכסי מלוג שהם שלה. ועי' בב"י אהע"ז ס"ס צ' בשם תשובת הרמב"ן דאם שיעבדה את עצמה לא אמרינן נ"ר עשיתי לבעלי והיינו ממש בנ"ד ששיעבדה עצמה להנישא לו. ועוד דאם קיבלה מעות אמרינן אגב זוזי גמרה ומקנה ובנ"ד בודאי קבלה מתנה בשעת התנאים. ומאחר שהוכחתי שהחיוב גם על הבת לקיים השידוך מאחר שחתמה על התנאים א"כ אף שלא נכתב החרם בהתנאים מ"מ בלא"ה איכא ע"ז ח' הקהלו' כמ"ש הב"ש ובשו"ת נו"ב בכ"ד. וא"כ על הב"ד לכופה לקיים השידוך עד שיפייסו החתן כד"ת ועי' בשו"ת חתם סופר סי' קנ"ד. דברי ידידו: