מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן צח
ב"ה יום ד' כ' טבת תרל"ט לפ"ק לבוב. שלום וברכה וכל טוב לכבוד ידידי הרב החריף המופלג בתורה ויראה. יקר רוח איש תבונה. כש"ת מוה' מרדכי צבי לאנדמאן נ"י מו"צ בק' מראמפאלע יע"א:
מכתבו עם הסך כ"ד ריינש מעות א"י הגיעני וישיג ע"ז קבלות מערי הקודש כחפצו. ובדבר שאלתו באחד שצוה להמשרתת שתכין לו סעודה למ"ש והמשרתת לקחה בע"ש שלש' עופו' שהביאה לעתות ערב מביה"ש ושהתה בפתיחת העופו' והשרי' עד ליל ש"ק. ומלחה והדיחה אותם בלילה. ונסתפק מעכ"ת אם מותרי' העופו' באכילה כמו"ש:
הנה מבואר בש"ע סי' שי"ח במבשל בשבת במזיד דאסור לו לעולם ולאחרים מותר למו"ש. והמג"א שם כ' דגם למי שנתבשל בשבילו אסור לעולם. וע"ש ברמ"א שכתב דה"ה בעשה אחד משאר מלאכו'. ונראה דזה דוקא אם נעשה בשבת איסור תורה אבל באיסור דרבנן מותר במ"ש גם לו וכ"ש למי שנעשה בשבילו. והטעם בזה דהרי גוף הדבר הוא מחלוקת ר"מ ור"י בגמ' חולין וגיטין וכ"ד. והרבה פוסקים פסקו כר"מ כמ"ש הטור שם. אלא דהב"י הכריע כדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש לפסוק כר"י. ומדברי הרמב"ם גופי' מוכח שלא פסק כר"י רק באיסור תורה דוקא. דהרי בפ"ו משבת הלכ' כ"ג פסק כר"י במבשל בשבת במזיד דאסור לו לעולם וכ' שם וכן כל כיוצא בזה. ובפכ"ג משבת הלכה ח' כ' המטביל כלים בשבת וכו' במזיד לא ישתמש בהן עד למ"ש. משמע דבמ"ש מותר גם למטביל עצמו. וע"כ דמחלק בזה בין איסור תורה לדרבנן. וכן משמע מדברי המחבר בסי' של"ט סעיף ד' וכן נראה מדברי הש"ע סי' רנ"ד דאם עבר ושהה או שכח קדירה ע"ג כירה בשבת או הדביק פת ולא קרמו פני' מבע"י דלכל היותר ליכא איסורא רק בכדי שיעשו. ולא אישתמיט חד מן הפוסקים לומר דאסור לו לעולם. ולכן ברור לפענ"ד דמ"ש הרמ"א בסי' שי"ח דה"ה באחד משאר מלאכו' זה דוקא דומיא דמבשל דהוי איסור דאוריי' אבל באיסור דרבנן מותר גם לו למ"ש וכמ"ש:
אחר שכתבתי כל זה ראיתי במג"א סי' של"ט סק"ז דאם הפריש תרומה בשבת דינו כמבשל בשבת ר"ן ורמב"ם עסי' שי"ח עכ"ל וכ"כ עוד בסי' שכ"ג סקי"א לענין מטביל כלים בשבת ובסי' ת"ה סקי"ד. ונראה דכוונת המג"א הוא דגם באיסור דרבנן אסור במזיד בו ביום בין לו בין לאחרים. אבל לענין לאסור לו עולמית מזה לא מיירי כלל. וראי' לזה דהרי המג"א הוכיח דינו דמטביל בשבת מדברי הרמב"ם. וכבר הבאתי בשם הרמב"ם דמטביל בשבת מותר לו למ"ש. וגם מדברי הר"ן שהביא המג"א בסי' של"ט לענין הפריש תרומ' בשבת. הרי הר"ן כ' סוף פ"ה דביצה דאם הפריש תרומה דינו כמבשל בשבת דבשוגג יאכל במזיד לא יאכל ע"ש. והיינו ממש לישנא דר"מ גבי מבשל בשבת דהיינו דבמזיד לא יאכל בו ביום אבל למו"ש מותר גם לו. ועי' בפרמ"ג בא"א סי' של"ט ס"ק ז' ודבריו צ"ע. וע' בספר מחצית השקל שהביא בשם שו"ת פ"מ להתיר באיסור דרבנן למ"ש גם לו. והנה בגוף איסור מליחת בשר לקדירה בשבת אם באנו לדון בזה משום דמתקן הבשר שיהי' ראוי לבשול פשיטא דאין זה רק איסור דרבנן דהרי בממעט ענבי ההדס שיהי' כשר למצוה אינו רק תקון דרבנן ועי' ברש"י סוכה דף ל"ג ע"א ד"ה עבר. ועי' בפני יהושיע שם. וכן המפריש תרומות ומטביל כלים טמאים אינו רק איסור דרבנן אף דמתקן. ואם באנו לאסור מטעם מעבד ג"כ אינו רק מדרבנן דאין עיבוד באוכלין ועי' במג"א סי' שכ"א ס"ק ז'. ובמליחה כי האי שמולחה לקדירה ולא לאורחא גם הרשב"א מודה שאינו רק מדרבנן ועי' בש"ס שבת דף ע"ה ע"ב. ולכן נלפענ"ד דמותרים העופו' למ"ש גם למי שנעשה בשבילו: