אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן צה

סימן צד

עתה באתי לשום עין ולב בדבר שאלתו בא' שהלך מביתו בכסלו תרל"ח מכפר אשר בין מאגרוב ובין ראווע ושם הכפר פאריסקא ואח"כ בא מכתב מהרב דק' פמארין לק' ראווע שבא לשם איש אחד שבוע א' קודם ר"ח אדר שני ואמר שהוא ר' משה מראווע ויש לו שבעה בנים ה' מאשתו הראשונה ושנים מאשתו השני' ואחות בק"ק פאטיק ונמצא בכתביו מכתב בקשה על פאס על שם משה איכל מכפר פאגארזעליסקא ונפטר והלך לעולמו ושל"ח ואח"כ בא עוד גב"ע מפמארין שהעיד אחד שאמר לו ששמו משה מק' ראווע ויש לו שבעה בנים ה' מאשתו הראשונה ושנים מאשתו השני' ויש לו אחות בק' פאטיק והוא בא מק' פאטיק וכבר עברו י"ד שבועו' מאז נסע מביתו ושלח לביתו שבעה רייניש. עוד העיד א' שאמר לו שהוא מראווע ושאל אותו אם מן העיר ראווע והשיב לו מכפר הסמוך לראווע וג"כ אמר לו ככל הנ"ל גם העידו עדים כי בעת הטהרה ראו שינוי בהנפטר ברגל א' אגודל באצבע שהי' נראה חסר מעט וגם הצפורן הי' משונה כי הי' קטן ושחור וחד ואינם זוכרים באיזה רגל וצורת פניו הי' דומה למה שנכתב בהביטטע עכ"ד הגב"ע. וגם נשלח משם בחזרה העטרה מהטלית. והכירה האשה בטב"ע וגם אמרה כי מרגל א' נפל חצי גליד התחתון של אגודל מחמת צינה ואינה זוכרת מאיזה רגל. ומעכת"ה האריך בשריותא דאשתו ובקש ממני כי אחוה דעי אף אני וד' בחסדו הגדול יסמכני בימין צדקו להורות הלכה לאמתה של תורה אמן:

והנה הרמ"א סעי' י"ח הכריע דאם יש אומדנות המוכיחו' יש להתיר בשמו ושם אביו לחוד גם בלא הזכיר שם עירו וע"ז כ' מעכת"ה דמאחר שכתבו הש"ג והמהרמ"ל בת' סי' י"ז דשמו ושם עירו עדיף משמו ושם אביו א"כ כל שכן דבשמו ושם עירו סגי אם יש אומדנות והוכחות וכיון דבנ"ד יש הרבה הוכחות דזה הנפטר הוא בעל האשה יש להתיר בשמו ושם עירו אף דליכא שם אביו ויפה כתב. ולענ"ד נראה להביא ראי' לזה דשמו ושם עירו עדיף משמו ושם אביו דהרי בגט בגט קיי"ל דבעינן מוכח מתוכו דהיינו שיתברר מתוך הגט מי הוא המגרש והמתגרשת ואם לא נכתב שם עירו בגט דעת הרבה פוסקים דפסול ולדעת הש"ג הגט בטל כמ"ש הב"ש בשמם סי' קכ"ח ס"ק ה'. הרי דשמו ושם אביו לחוד לא מהני לדעת הרבה פוסקים ואם לא כתב שם אבי המגרש או המתגרשת כשר לד"ה כמבואר סי' קכ"ט ס"ט ועיין בב"ש שם ס"ק י"ז וסגי בשמו ושם עירו לחוד ומבואר מזה דשמו ושם עירו עדיף משם אביו. וא"כ יש להתיר בנ"ד דאיכא שמו ושם עירו בצירוף האומדנות והוכחות מכ"ש משמו ושם אביו דמועיל לפי הכרעת רמ"א וכמ"ש מעכ"ת. הן אמת שגם הפוסקים המתירים בשמו ושם עירו כתבו דצריך חיפוש באותה העיר אם לא נחסר משם עוד אחד ששמו כך וכבר כ' הב"י בת' והח"מ בס"ק מ"ז שהחיפוש בזה קשה מאד דאין אנו יודעין מאיזה זמן לחפש ושמא זה כמה שנים הלך אחד מאותה העיר ששמו כך ואותו האיש מת ולא בעלה של זאת. מיהו בנ"ד אין לחוש לזה מאחר שהעידו שאמר שזה י"ד שבועות נסע מביתו ע"כ אין צריך לחפש רק אם לא נחסר אחד משם ששמו משה באותם שבועו' הארבעה עשר קודם כ"ג אדר תרל"ח וזה החיפוש והבדיקה הוא קלה מאוד. ויש לסמוך ע"ז להתיר כמ"ש ועוד דהרי הב"ש בס"ק נ"ח הביא בשם מהרשד"ם דשמו ושם משפחתו מהני ועיינתי בשו"ת מהרשד"ם חלק אה"ע סי' ל"ה שכ' וז"ל ונ"ד הוא עדיף משהזכיר שם אביו כיון שהזכיר שם משפחתו עכ"ל ע"ש. ויפלא בעיני על הנ"ב מהד"ק ס"ס מ"ב שנסתפק אם כינוי המשפחה הוי כמו שם אביו כיון שכל המשפחה נקרא' בשם זה ע"ש דהרי מבואר להדיא במהרשד"ם וב"ש דמהני וח"כ בנ"ד שנמצא אצל הנפטר בקשה אל האמט עבור פחה בשם משה איכל ובמכתב בקשה כזה לא שייך חשש שאלה דאין בזה שום צורך לאיש אחר א"כ הרי ידענו ששמו הי' משה ושם משפחתו איכל והוי כשמו ושם אביו ושם עירו ג"כ איכא כיון שנכתב שם הכפר שמה והוי שמו ושם אביו ושם עירו ומותר לד"ה. ומטעם זה נסתר ג"כ החשש שחשש מעכת"ה מאחר דאיכא עוד עיר אחת ששמה ראווע במדינת פולין ולפמ"ש יש הוכחה מהמכתב בקשה על הפאס דהוא ממדינתינו דבמדינה אחרת כותבין מכתב בקשה כזאת בלשון אחר וגם האמט נקרא בלשון אחר. ועוד דלפמ"ש לעיל דשם משפחתו הוי כמו שם אביו ואם הזכיר שמו ושם אביו לחוד בלא שם עירו סגי היכא דאיכא אומדנות והוכחות שזה הוא כמ"ש הרמ"א סוף סי"ח וכיון דבנ"ד איכא הוכחות הרבה לא בעינן כלל שם עירו א"כ מה לנו בזה מה שיש עוד עיר ששמה ראווע הרי אם לא הזכיר שם העיר גם כן מועיל בשמו ושם משפחתו דהוי כמו שם אביו:

וראיתי למעכת"ה שהביא בשם הנ"ב מה"ת סי' נ"ה דשמו ושם עירו ואיכא ג"כ סימן אמצעי מועיל גם בלא העיד על שם אביו ע"ש שכ"כ מסברא דנפשי'. ולדעתי העני' הדבר מוכרח מדברי הש"ע סי"ט שהעתיק לשון הרמב"ם ישראל שאמר מת איש יהודי כך וכך צורתו וכך היו סימניו אין אומרים מאומד הדעת פלוני הוא עד שיעיד על שמו ושם עירו ע"ש. ולכאורה קשה שהרי הפוסקים הוכיחו מלשון הרמב"ם והש"ע סי"ח דבעינן דוקא שמו ושם אביו ושם עירו ומה שאמר כשתלך למקום פלוני הוי כהזכיר שם עירו וכמ"ש המהרי"ק בת' סי' קע"ז וכ"כ הב"ש ס"ק נ"ז וא"כ אמאי כ' בסי"ט דסגי בשמו ושם עירו ולא הזכיר כלל שם אביו ומזה מוכח כסברת הנ"ב דאם יש סימן אמצעי סגי בשמו ושם עירו וכיון דהזכיר וכך היו סימניו דהיינו סימן אמצעי כמ"ש הב"ש ס"ק ס"א ובכה"ג סגי בשמו ושם עירו לחוד וכמ"ש הנ"ב. ומיושב בזה מ"ש הב"י על הטור דסיים על דברי הרמב"ם משום דקיי"ל סי' לאו דאורייתא והקשה הב"י דלמא מיירי הרמב"ם בסי' גרועים ביותר דלכ"ע אינו מועיל ולפמ"ש ניחא דבסימן גרוע אינו מועיל אף אם הזכיר (ח"ב) כו שמו ושם עירו עד שיזכיר גם כן שם אביו וע"כ דהרמב"ם מיירי בסי' אמצעי ואפ"ה אין סומכין על הסי' לחוד אם לא שיזכיר שמו ושם עירו וע"כ משום דסי' לאו דאורייתא ומיושבים היטב דברי הטור בס"ד. ובטעם הדבר דאם יש סי' אמצעי סגי בשמו ושם עירו לחוד נראה ע"פ מ"ש הפ"י בגיטין דף כ"ז ע"ב דאף בהוחזקו וגם שכיחי שיירתא ליכא חששא דאורייתא כ"א מדרבנן ע"ש וכבר נודע דעת הפוסקים דבא"דר סומכין על ס"א. ובזה נסתר ג"כ מה שחשש מעכת"ה לעיר אחרת שג"כ שמה ראווע דניהו דהוחזקו שתי עיירות ששמן ראווא מ"מ ליכא רק חשש דרבנן כמ"ש הפ"י ושפיר מועיל בזה הס"א שבגוף מה שנחסר מעט מן אצבע אגודל. עוד יש לסמוך בנ"ד על מה שהכירה האשה העטרה מהטלית בטב"ע וכבר נודע מ"ש מהרי"ט בת' דציצית לא מושלי אינשי ואף שכ' הב"ש בס"ק ס"ט בשם הב"י דלדידן דקיי"ל סימנים דרבנן גם בכלים דלא מושלי חיישינן לשאלה כבר הארכתי בזה הרבה בת' להוכיח כדעת המהר"ם השואל בנ"ב מהד"ק סי' נ"א דהב"י מיירי דוקא בס"מ ביותר אבל בטב"ע בבגדיו לכ"ע לא חיישינן לשאלה בכלים דלא מושלי אינשי ועיין בפ"י בב"מ דף כ"ז ע"ב שכ' ג"כ כעין סברא זו. מכל הלין טעמי נלענ"ד דאשת הנפטר משה מכפר פארוסקא מותרת להנשא וליתר שאת יחקר אם לא נחסרו בהכפרים הסמוכים לראווא בכסלו שנת תרל"ח עוד א' ששמו משה ויש לו שבעה בנים משתי נשים כמבואר בהשאלה והי' לו חסרון מעט באצבע אגודל והחיפוש הזה הוא חומרה יתירה ומ"מ לכתחלה יש לברר הדבר ואז מותרת אשתו להנשא לדעתי העני' אם גם מעכת"ה יסכים לזה:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה