אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן צד

סימן צג

ב"ה יום ה' כ"ז מרחשון תר"מ לפ"ק לבוב. חדות ימים ושנות עולמים לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי משנתו קב ונקי זקן שקנה חכמה לו דעת ותבונה כש"ת מוה' יעקב אליעזר זוסיא נ"י האבד"ק דיניוויץ יע"א:

מכתבו ושאלתו הגיעני. בדבר החפירה בקצה אחד מהעיר אשר חשש מעכ"ת לדעת הט"ז בסימן שס"ג דמאחר דבימות החורף נתמלא החפירה שלג וכפור נתבטלה המחיצ' כמו במלא עפר או צרורו'. ומעכ"ת רצה לחדש דגם לדעת הסוברים דבעי' ביטול לעולם היינו דוקא בדבר העתיד ליטלו בידי אדם אבל דבר שלא ינטל לעולם בידי אדם רק שיתבטל ממילא ביד"ש לכ"ע הוי ביטול. והביא ראי' מהא דתבן וביטלו מועיל אף דבסוף ירקב ויהי' כלה ואבד וע"כ דמה שיתקלקל בידי שמים אינו מזיק זת"ד. ולענ"ד אין זה ראי' כלל דהתם בתבן אף שיתקלקל ויפסיד מיהו האדם מבטלו לעולם וחז"ל הקפידו שיתבטל הדבר בדעת האדם משא"כ בקרח וכפור אין האדם מבטלו כלל דיודע שיפשר וחם השמש ונמס. ולולא דברי הט"ז הי' מקום לומר להיפך דגם לדעת הסוברים דסגי בביטול לשבעה מ"מ אין הקרח מתבטל דהרי רש"י בסוכה דף ד' ע"א כתב תבן וביטלו בפיו לשבעה תבן ואין עתיד לפנותו ולא יצטרך לפנותו כל ימי החג ומיהו לא ביטלו ממש בפיו עכ"ל וכן הוא בסי' תרל"ג סק"ד בט"ז ע"ש. הרי מבואר להדיא דגם ביטול במחשבה אינו מועיל רק בעי ביטול בפירוש בפיו וע' בריטב"א סוכה שם ולשיטת רש"י עכצ"ל הא דאמרינן בעירובין דף ע"ט ע"א דבשבת אפי' ארנקי מבטל אינש הוא משום דאסור ליטלו כשבת הוי כביטלו בפירוש בפיו. ומש"ה לפי מה דמשמע מדברי הט"ז סי' שס"ג סק"כ דאסור ליקח הקרח בשבת ומדמי לה לארנקי ולתבן המוקצה שפיר כ' דהקרח בטל מסתמא כיון דאסור ליטלו הוי כביטלו בפירוש בפיו ובטל לדעת הסוברים דסגי בביטל ליומו. משא"כ לפי מה שהעלה האהעו"ז וסייעתו דמותר ליקח הקרח בשבת וא"כ דמי לתבן שאינו מוקצה ובזה בעינ' דוקא ביטל בפירוש בפיו וכמ"ש רש"י. ופשיטא דאין שום אדם מבטל הקרח בפיו וגם אם יבטלנו בפירוש אינו כלום דאינו שלו ואין ברשותו לבטלו ובכה"ג לכ"ע אין הקרח מבטל המחיצה:

עוד כתב מעכ"ת דגם אם נאמר דהקרח אינו מבטל המחיצ' מ"מ כיון דעיקר מחיצת החפירה משום גוד אסיק מחיצה וכיון דעל ידי הקרח אין מחיצת החפיר' ניכרת פו ל"א ג"א כמבואר סי' שמ"ה סט"ז וסי' שע"ד סעיף ד' ולפענ"ד זה אינו דהא דמחיצה עשרה בגובה או בעומק מהני אין הטעם משום ג"א ומעולם לא אמרה תורה דבעי' שיהיו המחיצו' עולות מד לרקיע וע"י גוד אסיק הוי כעלו לרקיע נהרי מחיצה עשרה הלמ"מ הן בגובה הן בעומק ואין אנו צריכין להעלותם יותר פ"י גוד אסיק. וראייתו מסי' שמ"ה וסימן שע"ד אינן כלום דהתם אין הגג מוקף מחיצו' כלל ואנו רוצין לעשותו רה"י ע"י מחיצו' הבית וצריכין להעלותן למעלה מן הגג וזה א"א רק על ידי גוד אסיק וכיון שאין מחיצו' הבית ניכרות למעל' ל"א ג"א משא"כ במקום דמוקף מחיצו' על ידי גדר או על ידי חריץ אין אנו צריכין כלל בזה לומר גוד אסיק ושפיר מועלת מחיצת החפירה אף שהוא מכוסה בשלג וכפור ואינה ניכרת. ומה שהביא מע"כ ראי' מסי' שע"ב סי"ז דאם נתן נסר רחב ד' על החריץ יכולין לערב אחד אף דלא מבטל להנסר וע"כ הטעם משום דהנסר מבטל את מחיצת החריץ הואיל ואין החריץ ניכר ול"ל גוד אסיק במחכ"ת זה שגגה דא"כ לשמואל דס"ל בעירובין דף פ"ט דגם במחיצות שאינן ניכרו' אמרינן גוד אסיק קשיא לי' מתניתין דנסר בדף ע"ח ע"ב אמנם באמת אין הטעם כלל דע"י הנסר ל"א ג"א רק דכיון דהנסר רחב ד' ונוח להלוך הוי כפתח וגם אם יש מחיצה גמורה בין החצירו' ופתח באמצע ג"כ יכולין לערב אחד אף דודאי אין הפתח מבטל המחיצ' שבצדו:

וראיתי לרש"י בשבת דף ו' ע"ב ד"ה קמ"ל וכן גדר דאמרינן מד' צדדין גוד אסיק וכו' ומזה משמע קצת כמ"ש מעכ"ת דהטעם דגדר מועיל הוא משום גוד אסיק אמנם הא ליתא דהמעיין ברש"י שם דף ו' ע"א ד"ה גדר יראה דהתם מיירי דהגדר גבוה י' ורחב ד' ואנו דנין לענין שיהי' על גבו רה"י וכיון דע"ג הגדר ליכא שום מחיצה כלל ע"כ לא הוי רה"י רק משום גוד אסיק וכן פירש להדיא אא"ז הח"ץ ז"ל בתשו' סי' ה' דברי הגמ' שם אבל מקום המוקף מחיצו' בגובה או בעומק הוי רה"י בלא ג"א. אמנם מדברי התוס' עירובין דף י' ע"ב ד"ה ואצבעים בשם הריצב"א משמע כדברי מעכ"ת דהרי דעתו שם דלא אמרינן אתי אוירא דהאי גיסא ומבטל לי' אלא באויר שאנו חושבין אותו כסתום ובמקיפין בחבלים אוירא דלמעלה מעשר חשיב כסתום ע"ש. ומשמע מזה דהוי כסתום ע"י גוד אסיק ועדיין צ"ע בזה. אמנם בר מן דין דברי מעכ"ת תמוהים דא"כ גם במלא קש אמאי לא נתבטל החריץ הרי אין המחיצו' ניכרות ול"ל גוד אסיק ולענין דינא נלענ"ד דבימות הקיץ כבר חלקו כל האחרוני' על הט"ז. ובזמן הקרש המחמיר תע"ב והמיקל יש לו על מי לסמוך כמבואר בשו"ת שב יעקב בשם הרבה גאונים:

עוד יש מצד א' של העיר גדרי בתי נכרים מענפי עץ. וע"ז כ' מעכ"ת דדרך הערלים בימות חורף לסתור גדרים הללו להסקה. א"כ זה גרע מאשפה של יחיד דחיישינן שמא תנטל האשפה וכאן הוי קרוב לודאי שתנטל. קשה הא (אמרינן) שעושין לחי מסיד מחוי והרי סופו להתבטל והרי עושין לחיין מבהמה אף דסופה להנטל ועי' סוכה דף כ"ג ע"א. והיותר קשה מה שהקשו בתוס' עירובין דף מ"ג ע"ב ד"ה אלימא ילך עד מקום שהמחיצה מגעת ואח"כ יעשה היקף אחר ע"ש. והרי התם עושה המחיצ' בפירוש ע"מ ליקח האנשים תיכף משם לעשות בהם היקף אחר ואפ"ה הוי מחיצה. אמנם ביאור הדבר דודאי א"א לומר דמחיצה אשר סופה להנטל גם עכשיו בעוד שהיא עומדת אינה מחיצה דזה דבר בטל כדמוכח מכל הראיו' שהבאתי. והא דחיישינן בגמ' באשפה של יחיד שמא תנטל אשפה הוא גזירה בעלמא דגזרו חז"ל שמא יטלטל במבוי או ישפוך לתוך האשפה השופכין מרה"י גם לאחר שתנטל האשפה וכ"כ להדיא רש"י בעירובין דף צ"ט ע"ב ד"ה ולא. ולכן לא שייך גזירה זו רק אם רוצה להתיר על סמך האשפה עולמית משא"כ בעושה לחי או מחיצה כדי להתיר לפי שעה בזה אין מקום לגזור שמא יטלטל גם אח"כ דהרי עושה לחי או מחיצה כדי להתיר וע"כ דהוא יודע דאסור לטלטל מבלעדם וכשינטל אחר כך המחיצה וילכו הבהמה והאנשים לא יטלטל עוד כיון דהוא יודע דאסור לטלטל רק ע"י היתר אותה מחיצה מחיצה משא"כ באשפה העשוי' מכבר ולא נעשית להתיר טלטול שפיר יש לחוש דילמא לא אסיק אדעתי' דהאשפה הי' גורם היתר הטילטול ויטלטל גם כן לאחר שנטל האשפה וזה ברור לענ"ד. וכעין סברא זו איתא בגמ' סוכה דף ט"ו ע"א וברש"י שם בד"ה בבטולי ע"ש. ובנ"ד יש מקום לומר מאחר דבלא"ה יש לאסור הטלטול בימו' החורף משום דהחפירה יתמלא משלג וכפור וכמ"ש לעיל א"כ יכולין לסמוך בימות הקיץ גם מצד השני על הגדרים מבתי הנכרים ותו אין לחוש שמא יטלטל גם בימו' החורף בעת אשר ינטלו הגדרים להסקה מאחר דבימו' החורף בלא"ה אסור לטלטל כיון שנתבטל מחיצת החפירה ע"י הכפור והקרח כנלע"ד בזה:

ומצד השלישי של העיר בתוך העיר באמצעיתה יש הרים ושבילים ודרכים לראשי ההרים מתלקט עשרה מתוך ד'. ומעכ"ת חשש למ"ש המג"א בסי' שס"ג ס"ק ל' וסק"י בשם התוס' דמחיצה שאינה עשוי' בידי אדם אפי' רבנן מודי דאתי רבים ומבטלי מחיצה והאריך לחלוק על המג"א שם שכ' דזה דוקא אם הי' בוקעין כו' הנה גוף דברי התוס' לא ראיתי לאחד מן הקדמונים ולרבותינו בעלי הש"ע הב"י ורמ"א שהביאו דיעה זו גם לא זכיתי להבין דבריהם הקדושי' דלפ"ז קשה הא דאמרינן בעירובין דף כ"ב ע"ב כל המתלקט ורבים בוקעין בו חייבין עליו משום רה"ר או לא אליבא דרבנן לא תיבעי לך ע"ש היטב ולשיטת התוס' הנ"ל גם לרבנן מצי למיבעיא אימור דאמרי רבנן לא אתי רבים ומבטלי מחיצתא דוקא בפסי ביראות דהוי מחיצה העשוי' ביד"א מה שאין כן בתל המתלקט דהוי מחיצה העשוי' ביד"ש. וגם אם נדחוק לומר דאיבעיא של הגמ' בתל המתלקט היינו בתל הנעשה ביד"א. מ"מ עדיין קשה מהא דשבילי בית גילגול דודאי הוי בידי שמים דהרי קאמרינן התם דהיו בימי יהושע ומנא ידעינן אלא ע"כ דניכר דהוי מימות הבריאה וא"כ מאי פריך בגמרא שם אילימא רבנן הא גם לרבנן איצטרך לאשמועינן דגם במחיצ' העשוי' ביד"ש לא אתי רבים ומבטלי מחיצה. ועוד תימה גדול' דבגמרא שם משמע דהך דשבילי בית גלגול אתיא גם כרבנן אלא דלרבנן היא פשוט ולא איצטרך לאשמועינן אבל עכ"פ גם רבנן מודו דשבילי בית גילגול הוי רה"י לשבת ואמאי הא במחיצה העשוי' ביד"ש מודו רבנן דאתי רבים ומבטלי מחיצה וגם מעלו' ומורדו' שבא"י משמע ודאי דהוי ביד"ש ולרבנן גם בח"ל פטור כמ"ש התוס' שם ד"ה דלמא הרי דגם במחיצ' ביד"ש אין דריסת הרגל מבטלת המחיצה. הן אמת דלפי מ"ש בשו"ת כנס"י דהתוס' קאי דוקא על קרפוף יותר מב"ס לק"מ מה שהקשיתי. אבל לפי הבנת המג"א בדברי התוס' וגם בשו"ת ח"ס סי' פ"ט דחה דברי הכנס"י ולדבריהם כל הקושיו' הנ"ל קמו כמו נד:

עכ"פ כבר כתבתי דמסתימת הפוסקים לא משמע לחלק בין מחיצה עשוי' ביד"א או ביד"ש גם המג"א ס"ס שס"ג כ"כ עי' חידושי הריטב"א עירובין שם שכ' בשם הרמב"ן תירוץ אחר על קושי' התוס' ולא הביא כלל תירוץ התוס' ועי' תשו' אא"ז הח"צ ז"ל סי' ל"ז בשם הרשב"א. מיהו גם לשיטת התוס' הנ"ל יש מקום להתיר בנ"ד דז"ל התוס' שם דמחיצה שאינה עשוי' ביד"א לא חשיבא מחיצה כולי האי ואפי' רבנן מודו דאתו רבים ומבטלי מחיצה עכ"ל. מדבריהם משמע דמחיצה בידי שמים מודו רבנן לר"י אבל עכ"פ לא גרע מחיצ' בי"ש לרבנן מן מחיצה ביד"א לר"י וא"כ לפי מה דאמרינן בגמ' שם דף כ"ב ע"א דהיכא דאיכא שני מחיצו' מעליות' לר"י או שם ארבע מחיצו' לא אתי רבים ומבטלי מחיצה וא"כ בנ"ד אם נאמר דהשלש מחיצו' אחרות המקיפו' את העיר הם כהלכתן והרי גם במחיצה הרביעית אף שיש שבילים ודרכים ורבים בוקעין שם מ"מ עדיין נשאר מחיצת ההר משני צידי השבילים במקום שאין רבים מהלכין ואיכא שני מחיצו' גמורות וגם שם ד' מחיצו' ובכה"ג גם ר"י מודה דלא אתי רבים ומבטלי מחיצה וה"ה לרבנן במחיצ' ביד"ש. וע"כ לא כתבו התוס' התם רק לענין א"י או בבל דבקיעת הרבים מבטלת כל היקף מסביב וליכא שום מחיצה מעליותא. וכן מה שהקש' רמג"א סי' שס"ג סק"ל במבוי שצדו אחד ים וכן מה שהקש' בסק"מ בתל המתלקט דאם הרבים בוקעין בכל התל דבטלה כל מחיצה הרביעית לגמרי על ידי בקיעות רבים וכיון דליכא שם ארבע מחיצו' אמרינן אתי רבים ומבטלי מחיצה העשוי' בידי שמים לדעת התוס' הנ"ל. משא"כ בנ"ד דאיכא שם ד' מחיצו' כמ"ש. נראה ברור דבזה מודו התוס' דאין בקיעת רבים מבטלת מחיצה אף אם עשוי' בידי שמים ומטעם שכתבתי. ולכן מאחר דמסתימת הפוסקים לא משמע כדעת התוס' ולפי שיטת המג"א גם התוס' לא כתבו רק בס"ר בוקעין בו ולפמ"ש גם התוס' מודו בנידון דידן דאיכא שם ד' מחיצו'. מכל הלין טעמי נראה ברור דיכולין לסמוך על מחיצות ההר בלי ספק:

ובדבר המחיצה הרביעית עיין בתשו' ח"ס ס"ס פ"ח אשר כתב כי יש להתיר קצת על ידי דלת בלא צוה"פ ומיירי התם אף ביותר מעשר. ואם כי לבי נוקפי בהיתר זה מכל מקום המקיל בשעת הדחק לא הפסיד המחמיר תע"ב. ולגודל חולשת כוחי ורב טרדותי לא אוכל להאריך יותר. דברי ידידו הדוש"ת בלב ונפש אוהבו נאמנו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה