מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן צג
ב"ה יום ד' ט"ו מרחשון תרמ"א לפ"ק לבוב שפעת ברכות ושלות השקט. לכבוד רב רחימאי חביב עלי כגופאי. הרב הגאון החריף ובקי בכל חדרי תורה. ידין ויורה כדת של תורה. תפארת ישראל. כקש"ת מוה' שלום מרדכי הכהן נ"י אבד"ק בוטשאטש יע"א:
מכתב יקראו הגיעני. ולאשר מצותו עלי חובה מהרתי לשום עין על דבריו. דמ"ש מעכת"ה דנ"ד דמי למ"ש הב"י סי' קפ"ג בשם הרשב"א בצא וקח בגדים. נראה שדבריו נכונים בזה. ולכן אינני עומד על דעתי ואינני תוקע עצמי לדבר הלכה. ולדעתי נראה שטוב לפשר בזה ובלי ספק מעכת"ה כתורה יעשה:
והנה מעכת"ה שדר לן חורפא ומתקא בדברי המג"א סי' תקפ"ו סק"ה בהא דמבואר שם דאם הישראל נתכוין לזכות בו לא יצא דהו"ל ע"א של ישראל ואין לו בטילה וכתותי מיכתת שיעורי'. וכתב הב"ח דזה דוקא בע"א של הפקר אבל אם יש לה בעלים לא מצי הישראל לזכו' בה. והמג"א שם כ' דמוכח מגמ' ע"ז דף מ"ב דאע"פ שיש לה בעלים נכרי אם הגביה ישראל מיקרי ע"א של ישראל ואין לה ביטול והטעם כיון דהישראל חייב באחריו' מיקרי שלו. והאחרונים תמהו ע"ז דהא קיימ"ל גורם לממון לאו כממון דמי וכ' מעכת"ה לתרץ דכיון דגם הנכרי מוזהר על ע"ז ואיה"נ אינו של בעלי' א"כ גם הבעלים אין להם בע"ז זכות רק גול"מ הואיל ויכול לבטלו שוב י"ל דגם הגזלן יש לו זכות וקנין מטעם גל"מ ודברים תמוהים הם. דהא ע"ז של נכרי מותר בהנא' לבעלי' כמבואר בהדיא בגמ' ע"ז דף ס"ד ע"א זילו זבוני כל מה דאית לכו פ"ש ובתוס' ד"ה מסתברא וגם סברתו אין מקום לומר כן דהרי בחמץ אמרינן ג"כ גל"מ לאו כממון דמי ואם המפקיד ישראל גם הבעלים אין להם בחמץ רק זכות גל"מ להשהותו עד אחר הפסח ואפ"ה לאו כממון דמי לגבי נפקד גם מ"ש מעכת"ה דאם קונה ע"ז לוקה. דין זה לא שמעתי מעולם ודוקא העושה פסל לוקה ולא הקונה אותו. ועיין בש"ס ע"ז דף ע"א ע"ב בהלוקח גרוטאו' מן הנכרי דאם לא הוי מקח טעות המקח קיים. ולפי המבואר בסמ"ע וש"ך סי' ר"ח במקח הנעשה באיסור שאינו תלוי בזמן וגם בדא האיסור מלבו המקח בטל. ומוכח מזה דליכא איסור כקונה ע"ז כל זמן שלא נהנה ממנה. והראי' שהביא מעכת"ה מגמ' מכות דף כ"ב אינה ראי' כלל דהתם לוקה משום שנהנה שבישל בעצי אשרה, וכ"כ להדיא בכ"מ פ"ז מהל' עכו"ם הל"א ע"ש וברמב"ם שם הלכה ב'. והראי' שהביא מעכת"ה מתוס' ע"ז דף כ"א לא הבנתי:
ואשר אנכי אחזה בישוב דברי המג"א הנ"ל. דהנה ע"ז של ישראל חמורה מע"ז של נכרי דע"א של ישראל אין לה בטלה משא"כ ע"ז של נכרי מועיל ביטול, וע"כ הטעם דע"ז של נכרי לא נאסר רק הצורה אשר עלי' ואם ביטל צורתה מותרת ומש"ה אמרינן דדמי ע"ז ביד נכרי מותרין דכיון דלא נאסרה רק הצור' והמעות אין עליהם אותה צורה. משא"כ ע"ז של ישראל נאסר גם גוף העץ והמתכות ואין להם ביטול דגם אם שברה ונעשית חתיכת עץ בעלמא גם זאת אסרה תורה ומשום הכי תופס דמיו כיון דהדמים הם חליפי העץ והמתכות וגם בע"ז של נכרי אם קנאה ישראל כיון שנעשית ע"ז של ישראל נאסר גם גוף החומר דהיינו העץ והמתכות ואין לה בטילה. והנה בכל גזלן דמחויב במ"ע דוהשיב את הגזילה ע"כ צ"ל דיש לו לגזלן איזה זכות בגוף הגזילה לענין ה שיוכל לקיים בו מצות השבה. וכעין שאמרו בגמ' בכ"ד אם אינו קונה משכון צדקה מנין. ומעתה דברי המג"א נכוני' דאם הגביה הישראל ע"ז של נכרי ע"מ לזכות בה ונעשה גזלן עלי' להתחייב באחריו' וע"כ דיש להישראל איזה קנין בהגזיל' לענין שיוכל לקיים מצות והשיב את הגזלה לדעת הרבה פוסקים דגם בגזל עכו"ם איכא מ"ע דוהשיב. ובש"ס חולין דף מ' ע"ב אמרינן כיון דקניא לי' לכפרה כדידי' דמיא וגם כאן כיון דקניא לי' ישראל לכפרה כדי לקיים מצות השבה כדידי' דמיא ויכול לאוסרו לענין זה שיאסור גם גוף המתכות והעץ ומש"ה אין לה ביטול וזה נכון מאד. ומיושב בזה דברי רש"י בחולין דף מ' ע"א ד"ה רבוצה שכתב לא מיבעיא עומדת דכשהגביה והרביצה קנאה בהגבהה ונעשית שלו. והתוס' שם הקשו ע"ז דבהגבהה לא קנה לה לענין שתחשב שלו אם אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ולפמ"ש ניחא דכיון דע"י הגבהה נעשה גזלן עלי' וחייב בהשבה וע"כ דיש לה קנין לענין לקיים מצות השבה כמ"ש וקניא לי' לכפרה וכדידי' דמיא לענין שיכול לאוסרה כדאמרינן בגמ' שם ודוק:
ובזה זכיתי להבין סברת התוס' בע"ז דף ס"ב ע"ב ד"ה יאות בשם ר"י דאם משך הנכרי ע"ז מיד ישראל ואחר כך נתן דמים הדמים מותרין דקיימ"ל משיכה בנכרי קונה והוי כמו בא עלי' ואחר כך נתן דאתננה מותר והר"ן שם הקש' ע"ז בשם הרמב"ן דבאתנן בשעה שנתן לה הטלה לית' לביאה בעולם משא"כ הכא בשעה שפורע הנכרי הדמיה עדיין איתא לע"ז בעולם ע"ש. ולפמ"ש י"ל דכיון דמשך הנכרי הע"ז ומשיכה בנכרי קונה נעשית ע"ז של נכרי ויש לה ביטול ודמי ע"ז של נכרי מותרין מש"ה כתבו התוס' שפיר דהדמי' מותרין לישראל. ודמי שפיר לבא עלי' ואח"כ נתן לה דגם כאן אותו האיסור שהי' על הע"ז בשעה שהיתה של ישראל דהיינו איסור גוף העץ והמתכות אותו האיסור ליתי' בעולם מאחר שנעשית של נכרי ע"י המשיכ' ועכשיו יש לה בטילה ודמיו מותרין. ומיושב בזה קושית דו"ז הגאון בעל ישועות יעקב דהיכא מוכח בגמרא דף ס"ד דדמי ע"ז ביד נכרי מותרין כדאמר רבה ב"א זילו זביני מה דאית לכו ותו אתגיירו דלמא אמר שימשוך הנכרי הנכרי מקודם נתינת דמים ולפמ"ש ל"ק דאם נאמר דדמי ע"ז ביד נכרי אסורין לא מועיל כלל משיכת הנכרי מקודם כיון דעדיין איתא לאיסור הע"ז בעולם וכקושית הרמב"ן. והתוס' לא כתבו להתיר רק לפי מסקנת הגמרא דדמי ע"ז ביד נכרי מותרין. דאז שפיר כתבו כיון דמשך הנכרי ופרח איסור גוף העץ והמתכות ומש"ה דמיו מותרין לישראל מטעם שכתבתי ודוק היטב כי הוא עצה עמוקה. ואם כי אין דרכי להאריך בפלפולים כתבתי כן להראות למעכת"ה כי דבריו חביבים מאד בעיני. דברי ידידו: