מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן צב
ב"ה יום ה' ל"ו למב"י תרל"ה לפ"ק לבוב. הנני נותן את בריתי שלום. לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי. ידין ויורה כדת של תורה. כש"ת מוה' מתתי' ראבין נ"י אבד"ק דאלינא יע"א:
מכתב שאלתו הגיעני באשה שילדה בת שמונה חדשים אחר מיתת בעלה. ולא שמה הדר בפי הולד ושכרה מניקת. כי גם כאשר נולד לה הבן השלישי בחיי בעלה והניקתו ששה חדשים נפלה אח"כ בחולי כבד והרופאי' שפטו אז כי היא מחמת חולשת כחה וההנקה גרם לה החולי (ח"ב) כה וגזרו עלי' שלא תינק יותר ושכרה מניקת וחזרה לאיתנה וגם כעת בעוד היתה מעוברת בזאת הילדה אשר הולידה אחרי מות בעלה בדקה אותה מיילדת בקיאה מחמת איזה סיבה. ואמרה שאין לה חלב בדדי' כלל. וגם אחרי ילדה הבת הזאת הי' לה בלוט שטורץ וכאשר באו אלי' הרופאים אמרו שאין לה חלב בדדי'. והנה האשה הזאת יושבת גלמודה היא וארבעה ילדי'. והיא נושאת ונותנת בחנות לפרנס ילדי' ולהדריכם בדרך האמת לתורה וד"א וכבר עבר עלי' שנה תמימה אחרי לידת הבת ונזדמן לפניה איש אחד הגון ונכון לפי כבודה לישא אותה ואינו רוצה להמתין עוד שנה. והאש' הזאת מבקשת להנשא לאיש הזה. והיא מרת נפש. וביקש מעכת"ה אשר אנכי הצעיר אוציא משפטה לאור אי מותרת היא להנשא לו קודם כ"ד חודש. ומעכ"ת פתח בהתירא תחילה כאשר יבואר בעז"ה:
ושורש דבריו דבנ"ד לא משעבדא להניק מחמת שאמרו הרופאים בעת שנולד לה הבן השלישי שמחמת חולשת כחה לא תניק בנה. וגם בעת הלידה האחרונה אמרו שאין לה חלב בדדי'. ורצה לדמות זה לצימוק דדים שהתיר הרא"ש.. ואני שמעתי ולא אבין דמה שאמרו בחיי בעלה דמחמת חולשת כחה לא תניק בנה. אין מזה ראי' שלא תוכל להניק לעולם דאולי אז היתה חולשת המזג או מחמת החולאת ועתה נתחזקה יותר. ומ"ש מעכ"ת דמה לי בילד הזה שנולד אחר מיתת בעלה או שנולד בחיי הבעל כיון שראינו שלא יכלה להניק בחיי בעלה ושכרה מניקת. בשו"ת נו"ב מהד"ת סי' ל"ה מבואר להיפוך דאין לשפוט מלידה אחת על לידה אחרת ובעי' דוקא שיהי' לנו ברור שלעולם לא תוכל להניק עוד או שנתחזקה ג' פעמים שלא יכלה להניק או שהרופאים אמרו שתשאר כך לעולם כל ימיה בצימוק. והנו"ב שם דקדק כן מלשון הרא"ש פ' אע"פ במ"ש שדרי' צמקו ואינה רגילה להניק לעולם דתיבת לעולם שכתב הרא"ש מוכח דבעינן בירור שלא יעלה לה תרופה כל ימי'. ומעתה אפשר לומר דבנ"ד גם לדעת הר"ש הזקן דמתיר בגרושה משום דלא משעבדא להניק שאני התם דאותו הולד שאנו דנין עלי' מטעם מניקת אינה מחויבת להניקו בגרושה. משא"כ כאן אף דהבן השלישי לא היתה מחויבת להניק משום שהיתה אז חולנית אבל הולד האחרון אפשר שחזרה לבריאותה ומשעבדא להניקו. וגם בלא"ה כ' בנו"ב מהד"ק סי' י"ד דהר"ש הזקן לא התיר מטעם שאינה משועבדת להניק רק בגרושה משום שהאב ימסמס לי' בביעי וחלב אבל לא באלמנה כיון דל"ל אב להולד אסורה היא משום מניקת אף באינה משועבדת להניק. וכ"כ הב"ש ס"ק ל"ז. סוף דבר דמה שלא היתה יכולה להניק הבן השלישי מחמת חולי' בזה אין שום מקום להתירה. ומה שאמרו הרופאים עכשיו שאין לה חלב להניק הולד האחרון. הנה אף אם נאמין להרופאים בזה ונאמר דזה חשוב כצימוק דדים. תמה אנכי על מעכת"ה היאך אפשר להתיר משום זה הא בעינן דוקא שצמקו דדי' בחיי בעלה. וראי' לזה דהרי הרא"ש בתשו' הביא בשם הגאונים דאם נתנה הולד למניקת ג"ח בחיי הבעל מותרת להנשא וכתב הרא"ש דטעם הדבר משום דבגמ' איתא מניקת שמת בעלה משמע דבשעת מיתת הבעל היתה מניקת דאז מיקריא מניקת חבירו אבל אם פסקה מלהניק בחיי הבעל תו לא מקריא מניקת חבירו אבל לא ידעתי הטעם למה הצריכו דוקא ג"ח בחיי בעלה ואפשר שהי' ידוע להם שבתוך ג"ח אפשר שיחזור החלב להאש' אבל כשפסקה ג"ח מלהניק אפשר שצמקו דדי' וכו' עכ"ל הרא"ש ואם נאמר דגם שצמקו דדי' לאחר מיתת הבעל ג"כ מותרת לינשא אם כן עדיין קשה על הגאונים ומה הצריכו דוקא ג"ח בחיי בעלה הלא גם אם לא מלאו לה ג"ח רק חודש או שני חדשים לאחר מיתת הבעל ג"כ תהא מותרת להנשא מטעם צימוק דדים וע"כ דאינה מותרת רק בצמקו בחיי בעלה וכ"כ עוד הרא"ש להדיא בתשו' האחרונ' שהביא הב"י סי' י"ג. ומה שכתבת שמעכשיו צמקו דדי' שאינה מניקה אותו אפ"ה אסרו חכמים דחששו וכו' ע"ש. וכן מוכח ג"כ מדברי הריב"ש שהביא הב"י שם. וגם פשטת לשון הש"ע כגון שיש לה צימוק דדים או שפסק חלבה בחיי בעלה. משמע דתיבת בחיי בעלה קאי ג"כ על צימוק דדים וכ"כ בנו"ב מהד"ת סי' ל"ה דבעי' דוקא צימוק דדים בחיי בעלה. ובנ"ד שלא נולד הולד רק שמונה חדשים אחר מיתת הבעל ואז אמרו הרופאים שאין לה חלב להניק א"כ לא הי' הצימוק רק אחר מיתת בעלה ובזה אסור' לדברי הכל. גם מה שפשה מע"כ סניף להתיר מטעם שלא התחילה להניק כלל. דמבואר בכמה מקומו' שרבים מקילים בדבר האמת אגיד ולא אבוש כי אנכי לא ראיתי סברת המתיר במת הבעל והניחה מעוברת וילדה ולא התחילה להניק. ומעולם לא שמעתי מי שיתיר בזה דא"כ כל הנשים יעשו כן דלא יתחילו להניק וא"כ איכא סכנת הולד. ודוקא בילדה בחיי הבעל ולא הניקה מעולם יש איזה דיעה המתרת ולא קיימ"ל הכי אבל בילדה לאחר מיתת הבעל אסורה לד"ה אף בלא התחילה להניק והוא הלכה פסוקה ברמ"א סעיף י"ג ובמחבר סעי' י"ד. ומ"ש המחבר בלשון יש מי שאומר קאי על סוף דבריו מ"ש דה"ה לגרושה אבל באלמנה כזה אסורה לד"ה. ועי' בח"מ ס"ק ט"ז ובב"ש ס"ק כ"ז וס"ק ל"ו. ולכן אינני מוצא מקום להתירה קודם כ"ד חודש. דברי ידידו: