מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן צא
ב"ה יום א' ד' אייר תרל"ה לפ"ק לבוב. שלום וברכה וכל טוב לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי המפורסם. ערוגת הבושם. ירא ד' מרבים. כש"ת מוה' אברהם יעקב איסרלס נ"י אבד"ק טורקא יע"ח:
מכתב שאלתו הגיעני. ששלחו חבורת אנשים איש אחד לקנות העיר מהשר ונתנו בידו עשרים אלף ריינש על דראהן. והקונה השליח עשה עם השר פונקטאציעס על מקח הנ"ל וכתב בהתנאים אשר אם ירצה נכבד אחד להיות שותף מחויב הקונה לקבלו לשותף. והתפשרו הקונים עם הנכבד הנ"ל ועם עוד איש אחד שיהיו שותפים בהמקח שוה בשוה. ועתה תובע ראובן משמעון שמגיע לו חלק בהקנין כי מתחלה כשלוו הסך עשרים אלף רייניש למסור ביד השליח הקונה הבטיח לו שמעון שיהי' שותף והמעות שילוו יהא נחשב גם עליו וישלם עיסקא עבור חלקו. וגם אח"כ כאשר בא הקונה עם הפונקטאציע נתן ראובן כמה מאות ריינש לשמעון עבור חלקו שיהי' לו עמו ועשו קנין האנדשלאק. ושמעון השיב שמה שטען ראובן שמתחלה כשנסעו לסאמבור ללוות המעות דברו ביניהם שילוו גם עבורו. זה להד"מ אך אחר כך כשבא הקונה עם הפונקטאציעס לקח ממנו איזה מאות ריינש בשביל החלק שיהי' לו אך לא הי' ביניהם קנין סטימתא וגם לא דיבר עמו שיהי' עמו שותף שוה בשוה. ואחר שנתפשרו עם הנכבד ועוד איש אחר ליתן להם מחצית הקנין קודם שנסעו ליקח קאנטראקט מהאדון שמע משאר השותפים שדוחים לראובן ואינם רוצים ליתן מחלקם חלק לראובן כי לא דברו עמו בזה ואמר שמעון תיכף לראובן שיחזור לו המעות שקיבל כי אין רצונו לקבלו לשותף כי מתחלה הי' סבור שיהי' לו חלק גדול אמנם אחרי שנתנו מחצית המקח להנכבד ולא נשאר לשמעון רק עשרה פראצענט אין רצונו לקבל את ראובן לשותף. וראובן לא רצה לקבל המעות בחזרה ואמר שעומד במקח שעשו ביניהם זהו תורף השאלה:
הנה בחו"מ סי' קע"ו סעיף ג' יש ג' דיעות דעת הרמב"ם דאם שני חייטים או אורגים התנו שכל שיקח זה וזה במלאכתו יהי' ביניהם בשוה אין כאן שותפות כלל שאין אדם מקנה דשלב"ל. ודעת הראב"ד והרא"ש דמועיל קנין בזה משום משום דהוי כמו פועלים ועבדים דניהו דלא חל הקנין על מה שיעשו וירויחו אח"כ משום דהוי דשלב"ל מ"מ חל הקנין על גופם דהוא בעולם. ודעת המרדכי דאפילו קנין אינו צריך ומתקיים השותפו' בדבור בעלמא משום דגמרי ומקני אהדדי וע"ז סיים הרמ"א דזה דוקא בעוסקי' שניהם בשותפו' וכו' ע"ש. וא"כ בנ"ד לדעת הרמב"ם וסייעתו אף אם נאמר דהמעות שנתן ראובן לשמעון הוי קנין גמור מטעם כסף וגם שהי' האנדשלאק דהוי כמו קנין סטימתא מ"מ אינו מועיל דהוי דשלב"ל. ואף דבשעה שקיבל שמעון המעות מראובן ועשה עמו האנדשלאק כבר בא השליח עם הפינקטאציע בחת"י האדון. וא"כ ע"כ בודאי יהי' מוכרח האדון לחתום הקאנטראקט דבדיניהם יחחייב ליתן כפליים מהדראהן אם יחזור מהמקח. מ"מ כל זמן שלא זכה שמעון בהקרקע אף דבודאי יזכה אחר כך מיקרי דשלב"ל אף דעבידי דאתי דלא עדיף מן מה שתלד פרתי מכור לך דאף שהיתה פרתו מעוברת הוי דשלב"ל וע' בסי' ר"ט. וראי' גדולה לזה מהא דאמרינן בש"ס בכ"ד אימור דשמעת לי' לר"מ דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם כגון פירות דקל דעבידי דאתי. והקשו בתוס' ב"ב דף ע"ט ע"ב ד"ה אימור דמהיכא שמעינן לי' לר"מ דאדם מקנה דשב"ל מדתני' האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאשתחרר לאחר שתשתחררי והתם לא עבידי דאתי דמי יודע דהרב ישחררם. ותירץ הרמב"ן דמיירי בחצי עבד וחב"ח או בחצי שפחה וחב"ח ונהגו בה מנהג הפקר שכופין את הרב לשחרר וא"כ שפיר מיקרי עבידי דאתי ע"ש. וא"כ מוכח להדיא דלרבנן דפליגי על ר"מ אף היכא דע"י כפיית האדון בודאי ישחררם מ"מ כל זמן שלא נשתחררו הוי דשלב"ל. וא"כ גם כאן אף דע"י הפינקטאציעס יכולין לכוף את השר בדיניהם לחתום הקאנטראקט מ"מ כל זמן שלא זכה שמעון בהקרקע הוי דשלב"ל. וממילא דלדעת הרמב"ם הנ"ל אין כאן שותפו' כלל:
מיהו עדיין יש לעיין בזה דגוף הדבר אם מועיל קנין סטימתא בדשלב"ל הוא מחלוקת הקדמונים דהב"י ביו"ד סי' רס"ד הביא בשם הגה"מ פ' ר"א דמילה דמי שהבטיח לחבירו להיו' בעל בריתו או למול את בנו צריך לקיים לו ואע"ג דאין אדם מקנה דשלב"ל מ"מ הואיל ומנהג בני אדם שנודרים ביניהם זה לזה ומקיימים גם כאן צריך לקיים וראי' מדאמרי' בב"מ האי סיטומתא קניא. ומיהו רבינו יחיאל הי' אומר דאם הוא מתנה בעודה מעוברת אינו כלום דהוי דשלב"ל לא דמי לסטומתא דהתם בא לעולם ומועיל בה קנין הילכך מועיל המנהג להחשיבו כקנין גמור אבל דבר שאין מועיל בו קנין כמו בדשלב"ל לא מצינו שיועיל בו המנהג להחשיבו כקנין גמור ע"ש. משמע דלדעת מהר"ם שהביא בראשונה מועיל קנין סטימתא אף בדשלב"ל. וא"כ אפשר דע"כ לא קאמר הרמב"ם דאין קנין מועיל להיות שותף רק בשאר קנינים דאינו מועיל לדבר שלב"ל. משא"כ בסטומתא דמועיל לדעת מהר"ם לדשלב"ל גם כן מועיל לענין שותפו' מ"מ נלפענ"ד מאחר דשמעון מכחיש ואומר שלא הי' קנין סטימתא כלל רק מעות א"כ פטור שמעון אף משבועה משום דאף אם יודה הוי ספק דשמא העיקר כרבינו יחיאל דקנין סטימתא אינו מועיל לדשלב"ל וכבר נודע דספק שבוע' להקל. ומצאתי ביש"ש פ' החובל סי' ס' דאף לדעת הסוברי' דסטימתא מועיל לדשלב"ל מ"מ ע"י מקרה ואמתלא קצת יכול לחזור מאחר שאינו קנין גמור רק מחמת מנהג והמנהג הוא לבטל הקנין ע"י אמתלא ע"ש. וא"כ בנ"ד יש לו לשמעון אמתלא טובה דמתחילה כשקיבל את ראובן לשותף אז הי' סבור שיהי' לו חלק גדול בהשותפו' אבל אח"כ כשהתפשרו עם הנכבד ועוד איש אחד ליתן להם מחצית המקח ולא נשאר לשמעון רק פשרה פראצענט אין רצונו לקבל את ראובן לשותף על החלק המועט שנשאר לו. וניהו דבקנין גמור אין זו טענה מאחר שלא התנה בפירוש והוי דברים שבלב. מ"מ בנ"ד דהקנין בלא"ה בטל משום דהוי דשלב"ל וכמ"ש. ואנו באים לחייב את שמעון מחמת קנין סטימתא. ובזה מועיל גם אמתלא בעלמא לבטל המקח כמ"ש היש"ש. וגם בלא"ה הרי דעת הב"ח שהביא הש"ך בסי' ר"ח דאין קנין סטימתא מועיל בקרקע:
ולכאורה אפשר לומר בזה דבר חדש. דהנה סברת הב"ח דלא מהני סטימתא בקרקע נלפענ"ד משום דלא עדיף קנין סטימתא דאינו אלא מנהג בעלמא מקנין כסף שהוא מה"ת. והרי גם בכסף אינו מועיל במקום שנהגו לכתוב שטר כמבואר בש"ס קדושין דף כ"ז ובש"ע סי' ק"ץ סעיף ז'. ומש"ה גם סטימתא לא מהני רק במטלטלי דלאו בני שטרא נינהו אבל בקרקע לא קנה עד שיכתוב את השטר משום דלא סמכא דעתי'. וא"כ לפי מה דקיימ"ל בסי' קצ"ח סעיף ט' בהג"ה דשכירות קרקע מועיל בכסף לחוד משום שלא נהגו לכתוב שטר על שכירו' ושפיר סמכא דעת השוכר מאחר שאינו רק על זמן קצוב ולזמן קצוב שפיר סמכא דעתי' ועי' בסמ"ע שם ס"ק כ' וסי' קצ"ד ס"ק ה'. וא"כ אפשר דבנ"ד שעיקר עשיית השותפו' על ידי הכסף והסטימתא אשר בין ראובן לשמעון לא הי' רק לזמן מועט עד שיחתום שר העיר הקאנטראקט ויעלה בערכאו' דאז הי' מחויב שמעון ליתן לראובן הקונה כתב כדין על חלק השותפו' שלו. וא"כ דלא הי' רק לזמן שפיר סמכא דעתי' דראובן בקנין הסטימתא לבד אף בלא שטר כמו בשכירו'. מ"מ מחמת הטעמים דלעיל נלפענ"ד ברור דלדעת הרמב"ם אין כאן שותפו' משום דהוי דשלב"ל:
עוד נלפענ"ד בזה דאפילו לדעת הסוברים דסטימת' מועיל גם בדשלב"ל מ"מ זה דוקא לענין דאחר שבא לעולם מחויב המקנה לקיים הקנין מחמת הסטימתא. ומש"ה דעת מהר"ם במרדכי הנ"ל דמחויב האב לקיים דבריו ליתן הילד להמוהל אשר הבטיח לו. והיינו דאחר שבא הולד לעולם חל הקנין. אבל מ"מ בזה מודו כ"ע דקודם שבא לעולם יכול לחזור בו. והטעם בזה דהא רב הונא ס"ל כר"מ דאדם מקנה דשלב"ל ואפ"ה ס"ל בש"ס יבמו' דף צ"ג ע"א דעד שלא בא לעולם יכול לחזור בו ומשום דלא חל הקנין עד אחר שבא לעולם ועי' ברש"י שם. וא"כ לא עדיף קנין סטימתא דהוא מנהג בעלמא מקנין גמור לר"מ דמועיל מה"ת ואינו חל רק אחר שבא לעולם ויכול לחזור קודם שבא לעולם. ומכ"ש בקנין סטימתא לדידן. וכעין זה כ' הרשב"א לענין שיעבוד דאקני דיכול לחזור קודם שבא לעולם משום דלא עדיף שיעבוד לדידן מקנין לר"מ דיכול לחזור קודם שב"ל. ועי' בסמ"ע סי' ס' סק"ב ואף לדעת החולקין על הרשב"א הוא משום דס"ל דשיעבוד עדיף מקנין כמ"ש הש"ך סי' קי"ב סק"ב ומש"ה מועיל שיעבוד אף בלא עבידי דאתי. אבל בזה נראה דכ"ע מודו דלא עדיף קנין סטימתא לדידן מקנין גמור לר"מ ויכול לחזור קודם שבא לעולם. וכיון דבנ"ד טוען שמעון שאמר לראובן שאין רצונו לקבלו לשותף. וחזרה זו היתה קודם כתיבת הקאנטראקט וגם ראובן אינו מכחישו בזה. וא"כ כיון שחזר שמעון מהשותפו' קודם שבא לעולם לכ"ע מועיל חזרתו ובטל השותפת לדעת הרמב"ם הנ"ל וזה ברור ואמת בס"ד:
ועתה נבא לברר נ"ד ע"פ דיעה השני' בסי' קע"ו ס"ג שהיא דעת הראב"ד והרא"ש דס"ל דקנין מועיל לענין שותפו' אף בדבר שלא בא לעולם ומשום דהקנין חל על גופו דישנו בעולם וכמו דמהני בעבדים דנקנה בכסף למעשה ידיו. והנה לא נתברר בפירוש בדברי הראב"ד והרא"ש אם יכולין לחזור בהם קודם שנתעסקו בשותפו' או לא. ומצאתי למהרי"ק בשורש קפ"ב שהקשה שדברי הראב"ד בהשגו' פ"ד משותפין סותרין לדבריו בתשובה. דבהשגו' כתב ורבותינו הורו שאדם יכול להקנו' עצמו בקנין כדין העבדים. ובתשו' הראב"ד כתב שותפים שהותנו וכו' תנאם קיים. ולא הוצרך קנין כלל כמו בהשגות. וגם דבהשגות מדמה לה לעבדים. ובתשו' נראה. דמדמה דמדמה לי' לפועל. ומתרץ המהרי"ק דבהשגות דמיירי בקנין מש"ה מדמה לה לעבדים דכמו דעבד א"י לחזור בו גם השותף לא יוכל לחזור משא"כ בתשובת הראב"ד דמיירי בתנאי בעלמא בלא קנין מש"ה משוהו הראב"ד לפועל דיכול לחזור בו וכל זמן שלא חזר מעשה ידיו לבעה"ב וה"ה היכא שנשתתפו בדבור בעלמא ג"כ תנאי קיים כל זמן שלא חזרו מיהו יכולין לחזור בהם ע"ש במהרי"ק ולפ"ז בנ"ד אף דלא הי' קנין חליפין מ"מ המעות שנתן ראובן לשמעון אפשר דנתחייב שמעון לקבלו לשותף כדין עבד שקנה בכסף. והיכא דהוי קנין א"י לחזור בו כדין עבד לדעת מהרי"ק בשם הראב"ד מ"מ נלפענ"ד דבנ"ד מועיל חזרת שמעון. דגוף החילוק אשר בין עבד לפועל דפועל יכול לחזור בו ולא עבד. זה דוקא אם אינו מחזיר המעות שקיבל דפועל אף שכבר קיבל שכרו עבור כל היום מ"מ יכול לחזור בחצי היום. אף שאין בידו להחזיר מחצית השכר שקיבל כמבואר בסי' של"ג סעיף ג'. משא"כ בעבד דא"י לחזור בכה"ג אבל היכא שמחזיר המעות שקיבל או שעבד מקצת הזמן ומחזיר מקצת המעות שקיבל גם עבד יכול לחזור בו. דהא ע"ע יוצא בגרעון כסף. וא"כ אף אם נאמר דבנ"ד הוי כמו קנין מחמת המעות וכמ"ש ובכה"ג דינו כמו עבד דאינו יכול לחזור בו. מ"מ כיון דשמעון רצה להחזיר לו המעות שקיבל א"כ כבר יצא מתורת עבד מטעם גרעון כסף ושפיר יכול לחזור בו. והמעיין היטב בדברי מהרי"ק ימצא מבואר להדיא כדברי. ולפמ"ש הש"ך בסי' של"ג סקי"ד הדבר פשוט דגם לדעת הראב"ד בנ"ד יכול לחזור. דהש"ך כתב שם דהראב"ד מיירי דוקא לענין הריוח שהרויחו כבר או מטעם דכיון דמשתעבדי אהדדי וכו'. ובנ"ד דעדיין לא הרויחו כלל וגם דראובן לא נשתעבד כלל לשמעון רק שמעון נשתעבד לראובן. ובזה גם הראב"ד מודה דיכול לחזור לדברי הש"ך:
והנה דיעה השלישית בסי' קע"ו שם דהשותפו' מתקיים באמירה בעלמא אבל אין ראי' מזה לנ"ד דשם מיירי דשני השותפין עוסקים יחד בעסק השותפות כמ"ש הרמ"א שם ועי' בסמ"ע סק"י. ובנ"ד ראובן לא עשה שום דבר בעסק השותפות ולא שייך גמרי ומקני אהדדי. וגם לדעת היש חולקין שהביא הרמ"א שם יכולין לחזור לענין מה שירויחו אח"כ ואפילו בקנין כמ"ש הש"ך שם סק"ח. וא"כ שפיר יכול שמעון לחזור קודם כתיבת הקאנטראקט דזה מיקרי קודם שהרויחו. ואם נבא לדון בנ"ד דמאחר שקיבל שמעון מראובן איזה מאות ריינש הוי כקנה במעות המשלח דהמקח הוא של משלח מ"מ הרי גם שם אם השליח חוזר קודם שקנה המקח של השליח לדעה הראשונה בסי' קפ"ג ס"ג בהג"ה וכן נראה הכרעת הש"ך ס"ק ה'. מכל הלין טעמי נלפענ"ד דשמעון יכול לדחות את ראובן מן השותפות וד' יורני האמת בתורתו הקדושה. דברי ידידו: