אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן פט

סימן פח

ב"ה יום ג' ח"י מרחשון את הברכה לפ"ק לבוב יחי צלח. שלו ושמח. כבוד ידידי. הרב החריף המפורסים לתהלה גביר נכבד ומפואר. במעלות ומדות מתואר. יקר הערך. כש"ת מוה' שלמה סלוצקער נ"י:

מכתביו גם את הראשון גם את השני הגיעני. ועמו הסליחה על איחור דברי אלה. כי דבריו הראשונים באו אלי בימי החג הקדושים. ואז טרדות רבות סביב שתו עלי מנוחה הדריכוני. וכעת כאשר באו דבריו שנית מהרתי בא היום לעיין במו. במ"ש מע"כ שאין להשו"ב להתערב לקנות עורות מהזובח. כי השו"ב שמורה הוראה על הבהמ' איסור או היתר הוי כדיין שדן לזכות או לחובה. והביא הרב' ראיות שאסור לדיין לקבל שום צד טוב' מהבע"ד ואף לשאול כלי מהבע"ד אסור. וא"כ ה"ה בשו"ב שגם הוא דינו כדיין כנ"ל. ובמחכ"ת לא עיין שפיר. דהנה בדיין שנוטל שכר עבור דינו יש שני איסורים איסור שחד ואיסור דנוטל שכר לדון דאסור משום מה אני בחנם אף אתם בחנם וקנסוהו חז"ל דנוטל שכר לדון דיניו בטלים. והנה איסור שחד לא שייך רק אם נוטל מבע"ד אחד ועיקר האיסור דיש לחוש לקירוב דעת הדיין לאותו הבע"ד ואף אם נוטל לזכות את הזכאי מ"מ ע"י קירוב דעת הדיין יטה את המשפט וכדכתיב קרא כי השחד יעור ואמרו חז"ל שהנותן השחד והמקבל נעשים כגוף אחד ודרשו שחד שהוא חד. אבל אם הדיין מקבל משני הבע"ד בזה בשוה ליכא איסור שחד כלל מיהו עכ"פ אסור משום מה אני בחנם ואסור ליטול שכר עבור הדין. ובזה התירו חז"ל שכר בטלה דמעתה אין הדיין מקבל שכר משפט כי אם שכר עבור שהי' בטל ממלאכתו. ואיסור שחד בלא"ה לא שייך בזה כיון שנוטל משניהם בשוה וכנ"ל והיכא שאסור משום שחד גם הנאה מועטת אסורה כמו פרח גדפא ולמישאל שאילתא. ומעתה ניחזי אנן בשו"ב אם נוטל מכשירות ולא מטריפות יש חשש חשדא דיבא להכשיר בשביל שכרו ודמי לשחד ובזה יש לאסור אף דבר מועט כמו באיסור שחד ומה"ט צווחו קמאי על הכרכשות שלוקחים מכשירות. משא"כ אם נוטל מכשירות וטריפות בשוה בזה ליכא שום חשש חשדא כדאמרינן בש"ס בכורות שהתירו לאילא ביבנה ליטול שכרו בין תם בין בע"מ דבכה"ג ליכא חשדא וכ"כ להדיא ברמב"ן בכורות שם ועי' לאא"ז בבכ"ש סי' י"ח סכ"א. ובזה גם איסור שחד ליכא דכל איסור שחד הוא משום קירוב הדעת כי השחד יעור וכיון שנוטל מכשירות וטריסות בשוה ליכא חשש קירוב הדעת וחשדא וכמ"ש ודמי לדיין שנוטל שכר משני הבע"ד בשוה דליכא איסור שחד וחשש חשדא וקירוב הדעת. מיהו עדיין פש לן איסורא דנוטל שכר לדון דאם נוטל יותר משכר בטלה דיניו בטלין אף אם נוטל משניהם בשוה וכמ"ש אבל כבר כתבו התוס' בכתובות דף ק"ה ד"ה גוזרין והרא"ש פ"ד דבכורות דזה דוקא אם דן באקראי אבל מי שהוא קבוע לדון ואין לו פרנסה אחרת מותר לו ליטול אף יותר משכר בטלה ועי' באו"ת סי' ט'. ומעתה לא ידעתי מדוע החריד מע"כ את כל החרדה הזאת דפשיטא דלא דמי כלל לכל הראיות שהביא מע"כ מש"ס כתובות דהתם מיירי שהדיין נוטל מבע"ד אחד ולא מחבירו ואיכא איסור שחד מה שא"כ בנ"ד שנוטל מכשירות וטריפות בשוה דזה דמי לנוטל (ח"ב) כד משני הבע"ד בשוה וליכא חשש קירוב הדעת וחשדא וכמו שהוכחתי וגם משום נוטל שכר להורות דיניו בטלין אם נוטל יותר משכר בטלה לא שייך בשו"ב קבוע ואין לו פרנסה אחרת כמ"ש התוס' והרא"ש. וגם לא דמי למ"ש הט"ז ס"ס י"ח דאסור להיות שוחט ובודק לעצמו. משום דשם נהנה השו"ב במה שמכשיר לעצמו ודמי לנוטל מכשירות ולא מטריפות מה שא"כ בנ"ד שנוטל מכשירות וטריפות בשוה וזה פשוט:

ודע דלפענ"ד יש מקום לומר דבשו"ב לא שייך כלל איסורא דנוטל שכר דינו בטל משום דמה שצותה תורה מה אני בחנם וכו' לא שייך רק במצוה שהוא חיובת על קרקפתא דגברא כמו ת"ת או לדון ולהורות שהתורה חייבה לכל אדם ללמוד וללמד לדון בין אדם לחבירו וכן הזאה דאף למ"ד הזאה בזמנה לאו מצוה היינו דאין המצוה שיהי' ההזא' בזמנה דוקא אבל מ"מ יש מצוה להזות ולטהר עצמו כמו בטבילה ועי' בש"ס יומא דף ח' ע"א. משא"כ בשחיט' דאינה מצוה חיובית כלל דאם אינו רוצה לאכול אינו מצוה לשחוט ועי' בס' המצות להרמב"ם סי' קמ"ו בט"ז סי' א' ס"ק י"ז. ובכה"ג נרא' דלא הזהירה תורה שישחוט בחנם דוקא ולא שייך בזה הך דמה אני בחנם אף אתם בחנם. ומעתה ממילא גם בשביל ההורא' מותר לו לשו"ב לקבל שכר דהרי בש"ס נדרים דף ל"ז אמרו דמש"ה מותר ליטול שכר על המקרא ולא מיתסר משום דמה אני בחנם היינו משום שכר שימור או שכר פיסוק טעמים א"כ חזינן דכיון דפתיך בי' דבר שמותר ליטול עבורו שכר לא שייך בזה איסורא דמה אני בחנם א"כ בשו"ב לפי מה שהוכחתי דעבור השחיט' מותר לקבל שכר דאינ' מצוה חיובית ומכ"ש עבור בדיקת הריאה בודאי מותר ליטול שכר כיון דבדיקת הריאה הוא מדרבנן לא שייך בזה לומר מה אני בחנם וכמו דמותר ליטול שכר פיסוק טעמים למ"ד שכר פיסוק טעמים לאו דאורייתא כמבואר בש"ס נדרים שם ועי' בש"ע יו"ד סי' רמ"ו ס"ה בהג"ה. וכיון דפתיך בי' דברים שמותר ליטול שכר עליהם מותר לקבל שכר עבור הכל וכמו שכתבתי. וא"כ בנ"ד שנוטל מכשרות וטרפות בשוה וליכא חשדא וקירוב הדעת וכמ"ש לעיל. גם איסור דנוטל שכר לדון ליכא מטעם שכתבתי. וזה ברור מאד:

עוד נלפענ"ד בזה דבר חדש. דהנה הט"ז באהע"ז סי' קנ"ד בסדר הגט ס"ק ב' כתב דבגיטין וחליצה לא שייך לומר הנוטל שכר לדון דיניו בטלין כיון דמ"מ נעשה מעשה הגט והחליצה בהכשר ודוקא בד"מ יש לומר דקנסוהו חז"ל לומר דהוו כאילו לא דנו עדיין וצריכין לחזור ולדין וכל ההודאות או קבלת עדות שהי' בפני זה הב"ד שקיבלו שכר בטל משא"כ בגט כיון דעכ"פ נתגרשה כהוגן א"א לחזור ולעשות' א"א ע"ש בט"ז. וא"כ גם בשו"ב לא שייך בהוראתו שתהי' בטלה בשביל שקיבל שכר כיון דמ"מ הורה כהוגן. ויש לפלפל בזה גם לענין השחיט'. שוב נזכרתי שגם בתשובתי הראשונ' כתבתי כעין זה ועדיין יש לעיין בזה דניהו דלדידן ליכא איסור משום ביטול הוראתו מ"מ גוף השו"ב קא עביד איסורא במה שקיבל שכר ועי' בתומים סי' ט'. מיהו מה שכתבתי למעלה נראה נכון וברור למעשה. גם בכללות דבריו עיינתי. ולא מצאתי בהם די השב על דברי הראשונים. דברי וכו':

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה