מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן פח
באה לפני האשה מ' שרה אשת החסיד הגביר מוה' הירש נ"י מק' פראסקורב במדינת רוסיא ודמעתה על לחי' כי הרבנים יושבים כסאות למשפט במדינת רוסיא התירו לבעלה לגרשה בע"כ או לישא אשה אחרת עלי' והאש' העלוב' בקשה ממני לעיין בדינה ולחוות דעתי העני' בזה. והנה הפסקים מהרבנים המתירים לא ראיתי וטעמם לא נודע לי. אמנם ראיתי פס"ד מאת הרב הגאון מוה' יעקב נ"י האבד"ק הרומלוב אשר הבעל והאש' הנ"ל באו לפניו לדין. וע"פ פסקו נודע לי טענות שני הצדדים. ולפיהן אשיב את אשר ישים ד' בפי. בדבר אשר טען הבעל כי מחויבת אשתו לקבל ג"פ לאשר חלפו עשרים שנה אשר נשא אותה ולא ילדה. וע"ז כ' הגאון הנ"ל לחוש לדעת הפוסקים הסוברים דגם במקום מצוה גזר רגמ"ה ולפענ"ד יש מקום לומר דאף לדעת הסוברים דגם במקום מצוה תיקן מ"מ בשהה עמה י"ש ולא ילדה. לכ"ע מגרשה בע"כ. ע"פ מ"ש הרמ"א ס"ס קי"ז בשם תשובת הרא"ש דבאשה נכפה יכול לגרשה בע"כ כיון דבאיש נכפה כופין אותו לגרש ולא תיקן ר"ג שתהא האש' עדיפא מאיש ועי' בב"ש שם ס"ק כ"ה דדעתו להתיר בנכפית גם לזרוק לה גט בע"כ. וא"כ גם בשהה י"ש ולא ילדה דכופין אותו להוציא א"כ גם אותה כופין דלא עדיפא מיני'. ומטעם זה כ' הב"ש בפשיטו' בסי' א' סק"ז ובסי' קנ"ד ס"ק ל"ה להתיר לגרשה בע"כ בשהה י"ש ולא ילדה ולא הביא כלל מחלוקת הפוסקים אם גזר רגמ"ה במקום מצוה. ולפמ"ש י"ל דהב"ש לטעמי' אזיל שמפרש דברי תשובת הרא"ש דבאשה נכפה יכול לזרוק לה גט בע"כ משום דלא עדיפא מיני' וא"כ ה"ה בשהה י"ש ולא ילדה. ומיושב בזה קושית הדג"מ בס"ס קנ"ד על הב"ש שכ' דהג"מ הביא תשובת ר"י דיכול לגרשה בע"כ. וע"ז השיב הדג"מ דבתשו' ר"י לא כ' רק שכופין אותו לגרש ולא מיירי כלל מענין כפייתה. וע"פ האמור י"ל דס"ל להב"ש דזה תלוי בזה דמאחר דכופין אותו לגרש מכ"ש דכופין אותה ומשום דלא עדיפא מיני'. ומעתה י"ל דלפי פירושו של הח"מ בס"ס קי"ז שם וכן לפי פירוש הנו"ב מהד"ת סי' ק"ד דגם בנכפית אין מתירין לגרש בע"כ לפי מסקנת הרא"ש שם. א"כ אפשר דגם בשהה י"ש ולא ילדה תיקן רגמ"ה. ושפיר י"ל דזה תליא במחלוקת הפוסקים אם תיקן ר"ג במקום מצוה. וכמשמעות הרמ"א בסי' א' סעיף י':
ובכן ראיתי להגאון מוה' משה תאומים נ"י אבד"ק הארעדענקא בדברי תשובתו על השאלה הנ"ל שיצא לדון בדבר החדש דבזה"ז דאיכא חרגמ"ה אם אין רצונה לקבל גט לא חשיב כלל כמבטל מ"ע דפ"ו בשהה י"ש ולא ילדה דמאחר שהוא אנוס מחמת החדרגמ"ה אין עליו עונש משום מבטל מ"ע והביא סמוכין לזה מדברי התוס' שבת ד"ד דאם אסור לרדותה מדרבנן ממילא אין עליו חיוב סקילה משום אופה כיון דאנוס הוא מחמת השבות דאיסור רדיית הפת. ודבר חכמה אמר. ויש מקום ליישב בזה קושית התוס' בגיטין דף מ"א ע"ב ד"ה לא בהא דח"ע וחב"ח דכופין את רבו לשחררו משום דלא תהו בראה לשבת יצרה. והקשו בתוס' שם ובחגיגה דאמאי הביא קרא דלשבת יצרה ולא קרא דפ"ו דכתיב בתור'. וע"פ הנ"ל י"ל דכיון דאסור לישא בת חורין ולא שפחה א"כ אנוס הוא וליכא ביטול מ"ע ומש"ה הוצרך לומר דעכ"פ בעינן לקיים לשבת יצרה ותיקון העולם הוא לשחררו וכדי להרבות בנין העולם. אמנם לפענ"ד נראה דזה לא דמי כלל לדברי התוס' בשבת הנ"ל דכבר נודע מ"ש הש"ך בחו"מ סי' כ"א דאונסא אף דהוי כמאן דלא עבר מ"מ לא הוי כמאן דעבד ע"ש באריכו'. וא"כ התם בש"ס שבת דאנו דנין לחייבו סקילה משום דעבר על חילול שבת בזה שפיר כתבו התוס' דכיון דהוא אנוס מחמת איסו' רדיית הפת לא מיקרי עבר על איסור שבת דאונסא הוי כמאן דלא עבר ופטור מסקילה. וכן גבי ערל הזאה ואיזמל לא עבר על איסור כרת במה שלא עשה פסח כיון דהוא אנוס בתקנתא דרבנן ואונסא כמאן דלא עבר. אבל מ"מ פשיטא דלא קיים מצות פסח וחייב לעשות פסח שני דאונסא לא הוי כמאן דעבד וא"כ לא קיים עדיין מצות פסח וא"כ גם בנ"ד ניהו דמחמת חדר"ג א"א לו לקיים פ"ו ואנוס הוא מ"מ מצות פ"ו לא קיים עדיין דאונסא לא הוי כמאן דעבד וממילא איכא מקום מצוה בזה לקיים מצות פ"ו ולדעת הסוברים דר"ג לא תיקן במקום מצוה מותר לישא אשה על אשתו. אמנם מאחר שיש בזה מחלוקת הפוסקי' א"כ יש לעיין בזה ע"פ מ"ש הד"מ דהיכא דאיכא ספק בתקנת רגמ"ה יש להקל ועיין ט"ז וב"ש סי' א' ס"ק כ"א. ומכ"ש לפמ"ש לעיל איכא בנ"ד ס"ס להיתר דשמא לא תיקן רגמ"ה במקום מצוה ושמא הלכה כהב"ש בס"ס קי"ז בביאור תשו' הרא"ש דבנכפית יכול לגרשה בע"כ היינו לזרוק לה גט שלא מדעתה משום דלא עדיפא מיני' וא"כ בשהה י"ש ולא ילדה ג"כ מותר לזרוק לה גט בע"כ. מ"מ מאחר דהגאון בעל נו"ב מהד"ק סי' א' החמיר בזה. ומעולם לא שמענו בזמנינו להתיר לגרש בע"כ או לישא אשה אחרת למי ששהה י"ש ולא ילדה לכן גם אנכי איני מסכים בהיתר זה. ובפרט בזה"צ דכתב הרמ"א בשם הריב"ש דאין לכוף בענין הזיווגים א"כ גם אותו אותו אין כופין להוציא בזה ולא שייך לומר דלא עדיפא מיני' כנלפענ"ד. ובדבר הכתב שיש להבעל מאשתו באו"ש לקבל גט ממנו יפה כתב הגאון מהרימילוב שאין כאן שבועה כלל מכמה טעמים. ולכן קשה הדבר מאד להתיר להבעל לישא אשה על אשתו. דברי הבאעה"ח יום ב' י"ג למב"י תרל"ה לבוב: