אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן פה

סימן פד

ב"ה יום ד' כ"ו תשרי תרל"ה לפ"ק לבוב לכבוד ידידי הרב החריף ובקי המפורסם לתהלה. מאד נעלה. יקר רוח איש תבונה. ירא ד'. כש"ת מוה' ישראל מתתי' אוערבאך נ"י. מורה צדק לעדתו בעיר צעשינוב יע"א:

היום לקחתי מועד לשום עיוני. בדבר הד"ת בראובן שיש לו בית חומה אצל דרך המלך ומצד אורך הבית הי' מסלה רחבה ג' אמות אשר בשם אליציא יכונה בין ביתו ובין מגרש שכינו. וגדר את המגרש וגם את המסילה עד קיר החומה שלו והחזיק כן ג' שנים ולא מיחה בו שום אדם. ועתה קם שמעון אחד מהשכנים אשר להם בתים אחורי בית ראובן וגם יש לו לשמעון מגרש אחורי מגרש הנ"ל אשר גם שם תעבור המסילה המסילה הנ"ל. ותבע את ראובן לדין על אשר גדר הדרך בעדו. והמסילה הנ"ל מעולם לא עברו דרך שם כי הי' שם בארות חמר כאחת הפחתים והטבעו בבוץ רגליהם. וגם כי ראובן כבר השיג רשיון משרי העיר לבנות על מגרש הנ"ל. עוד טוען ראובן אשר יש לשמעון המערער דרך המלך קרוב לביתו כי אחורי בתיהם עובר דרך המלך. והנה מקור הדברים הוא מהא דאמרינן בגמ' בכמה דוכתי מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו. והוא מימרא דרב יהודה בלי חולק ונראה שהוא הלכה פסוקה. אמנם מדברי הגמ' ב"ב דף ק' נראה קצת דיש לעיין בזה דהש"ס שם פריך אמתני' דתנן מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו נטלה ונתן להם מן הצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיע ופריך ולימא להו שקילו דידכו והבו לי דידי הא מני ר' אליעזר דאמר רבים שבררו דרך לעצמן מה שבררו בררו. ולר"א רבים גזלנים נינהו כגון שאבדה להם דרך באותה שדה אי הכי אמאי אין הלכה כר' אליעזר מאן דמתני הא לא מתני הא. וטעמא מאי משום דרב יהודה דאר"י מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו. ופירש רשב"ם דכיון דאין הלכה כר"א לא סבירא לי' לאוקמי סתם מתניתין כר' אליעזר ומש"ה משני הש"ס דאתיא כרב יהודה דמצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ע"ש. והנה מדברי הש"ס מוכח להדיא דאף דאין הלכה כר' אליעזר דרבים שבררו דרך לעצמן מה שבררו בררו מ"מ הלכה כרב יהודה דמצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו. ונראה שזה טעמו של מהרש"ל ב"ב דף י"ב בהא דאמר הש"ס דאסור לסתום המבואות שיש לעיר אחרת דרך שם משום דרב יהודה דאמר מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו כדרב גידל דאר"ג רבים שבררו דרך לעצמו מה שבררו בררו כן היא הגרסא הישנה. ומהרש"ל בח"ש שם מחק מימרא דר"ג מהגמ' ולפמ"ש יפה כיון המהרש"ל דמימרא דרב גידל לא שייכה כלל בדרב יהודה דמימרא דרב גידל נדחית מהלכה כדאמרינן בש"ס דף ק' דאין הלכה כר' אליעזר. משא"כ מימרא דרב יהודא דקיי"ל כן להלכה וסתם מתני' דף צ"ט ע"ב אתיא כרב יהודה:

אמנם צריך לעיין ולהבין מה חילוק יש בין מימרא דר' אליעזר דרבים שבררו דרך לעצמו מה שבררו בררו דלית הלכתא כוותי'. ובין מימרא דרב יהודה דמצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו דהלכה כמותו. ונראה דמש"ה כתב הרשב"ם בדף ק' בד"ה החזיקו דהחזיקו בו רבים היינו שהשווהו ותיקנוהו להילוך ובד"ה ולר"א כ' דמה שביררו ביררו היינו בבירור בעלמא בלא חזקה. והיינו דר"א ס"ל דרבים שבררו דרך לעצמן אף בלא חזקה רק בבירור בעלמא מה שביררו ביררו. ומש"ה לית הילכתא כר' אליעזר. משא"כ בהא דר"י דמיצר שהחזיקו בו רבים דמיירי שהשווהו ותקנוהו להילוך וכיון שהחזיקו כדין שפיר קני ואסור לקלקלו ובזה איפסקא הלכתא כרב יהודה. וגם מדברי התוס' דף ק' ד"ה ורבי אליעזר משמע דס"ל כהרשב"ם בזה לחלק בין אם עשו הרבים חזקה או לא ורב יהודה לא קאמר דאסור לקלקלו רק היכא דהרבים השווהו ותיקנוהו להילוך דעשו חזקה בהדרך ומש"ה קנו ואסור לקלקלו. ואפשר דמש"ה פירשו רש"י במ"ק דף ה' ע"ב והרשב"ם שהובא בתוס' נדה דף נ"ז ד"ה בית הפרס הא דשדה בוכים לא נזרעת ולא נטעת דאמרינן במ"ק שם הטעם משום יאוש בעלים נגעו בה דהיינו דחיישינן שהבעלים נתיאשו ושכחו ונשאר שם טומאה מן המת. ולא ניחא להו לפרש כפירוש הר"ש פי"ח דאהלות והרע"ב שם משנה ד' דהבעלים נתייאשו והוי מצר שהחזיקו בו רבים ואסור לקלקלו משום דהרשב"ם אזיל לשיטתו דדוקא אם הרבים עשו חזקה ותקנוהו להילוך דוקא הוא דקנו הרבים ואסור לקלקלו ובשדה בוכים לא משמע להו דמיירי בעשו חזקה דוקא ומש"ה כתב הרשב"ם הטעם דחיישינן שמא נשאר שם איזה טומאה ומש"ה לא נזרעת ולא נטעת למנוע רגל הרבים משם מפני הטומאה (ח"ב) כג וכ"כ הרמב"ם שם בפירוש המשנה והא דתנן באהלות שם דעפרה טהור ועושין ממנו תנורים לקודש היינו משום דבשני בית הפרס הראשונים דהיינו שדה שנחרש בה קבר או שאבד בה קבר דאיכא חשש דהטומאה נתערבה עם העפר בשעת חרישה או בעת שנקבר איכא ספק טומאה גם על העפר. משא"כ בשדה בוכים דמעולם לא זזו שם את העפר אף דיש לחוש שמא נשאר שם מונח איזה טומאה ולהכי מנעו את הרגל הרבים משם ואמרו לא נזרעת ולא נטעת אבל אין שום חשש על העפר ומש"ה עפרה טהור ועושים ממנו תנורים לקודש. ובחנם תמה הגאון מוילנא בש"ע סי' שע"ז על רש"י מהא דעפרה טהור. והדבר ברור כמ"ש וכ"כ להדיא הרמב"ם פ"ח מטומאת מת הלכה ד'. גם מ"ש הגאון מוילנא שם דמש"ה לא פירש רש"י הטעם דשדה בוכים לא נזרעת משום דהוי מצר שהחזיקו בו רבים משום דרש"י אזיל לשטתו דס"ל בר"פ המניח דמצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו אפילו החזיקו שלא ברשות וא"כ ל"ל להש"ס במ"ק לומר דהוי יאוש בעלים הא אפילו בלא יאוש אסור לזרוע שם משום מצר שהחזיקו בו רבים. גם זה תמוה דהרי התוס' ב"ב דף י"ב ד"ה מצר ס"ל דדוקא ברשות אסור לקלקלו ואפ"ה פירשו בנדה דף נ"ז הטעם משום דחיישינן שמא נשאר שם טומאה והיינו כפרש"י. אמנם לפמ"ש א"ש דרש"י ורשב"ם ותוס' ס"ל דדוקא בעשו חזקה ותקנוהו והשווהו להילוך הוא דאסור לקלקלו. ובשדה בוכים דתנן סתמא לא נזרעת ולא נטעת משמע דמיירי בכל גווני אף אם לא עשו הרבים שום תיקון שם ומש"ה לא מצי לפרושי כפירוש הר"ש משום מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו דבלא חזקה לא קני הרבים ומש"ה פירשו דחיישינן שמא נשאר שם טומאה. ובזה יש מקום ליישב דברי הג' ב"ק דף כ"ח שהקשה אהא דתנן מה שנתן נתן ושלו לא הגיע לינקוט פיזרא וליתיב ומשני שמא יתן להם דרך עקלתון א"ה אמאי מה שנתן נתן (כן הוא גרסת התוס') משום דר"י דמצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו. והקשה בשטמ"ק שם דאמאי לא משני כן גם קושיא ראשונה דמש"ה שלו לא הגיעו משום דהוי מצר שהחזיקו בו רבים. ולפמ"ש י"ל דהא הרשב"ם ב"ב דף ק' ד"ה החזיקו כתב דמתני' דמה שנתן נתן מיירי כגון דהרבים עשו חזקה. וא"כ י"ל דמש"ה לא משני הכי ארישא דדרך הרבים עוברת בתוך שדהו היינו שהיו עוברים בו זה כמה וא"כ לא ידענו אם עשו הרבים חזקה ובכה"ג לא קנו הרבים ומותר לקלקלו משא"כ הדרך שנתן עכשיו שפיר י"ל דמיירי שידענו שהרבים עשו חזקה וכמו שפירש רשב"ם ומש"ה אסור לקלקלו ומה שנתן נתן. וזה נכון:

ובאמת כי מגוף דברי הגמ' ב"ב דף ק' שם מוכרח כשיטת הרשב"ם דהרי בש"ס שם קאמר הטעם דר"א דס"ל דרבים שבררו דרך לעצמן מה שבררו בררו משום דר"א לטעמי' דסובר דהילוך קנה ומש"ה לית הלכתא כר"א משום דאנן קיי"ל כרבנן דלעולם לא קנה עד שיחזיק. א"כ מוכח להדיא דגם רבים לא קנו רק בקנין המועיל. וממילא מוכרח לומר דהא דמהני במצר שהחזיקו בו רבים ע"כ מיירי דהרבים עשו חזקה שתקנוהו והשווהו להילוך וכמ"ש הרשב"ם. עוד אפשר לומר בזה לפי מ"ש מעכ"ת דהמסלה הזאת אינה מקום לעבור לרבים כי אינו ראוי להילוך כלל שיש שם בארות חמר. וא"כ הרי מבואר ברמ"א סי' תי"ז סעי' ב' דאם אין הרבים דורסים שם לא מיקרי מצר שהחזיקו בו רבים ומותר לקלקלו ע"ש. מיהו עדיין יש לפקפק בכל זה דהש"ס והש"ע מיירי במקום שידענו שהי' של זה הבעלים מקודם והרבים החזיקו בו אח"כ בזה בעינן לדעת הרשב"ם דהרבים עשו חזקה דוקא. וגם לפמ"ש הרמ"א בשם רי"ו שהי' מקום דריסת רבים דוקא. משא"כ בנ"ד אפשר דזו המסלה לא הי' מעולם של ראובן כלל ואין זה כלל בכלל מצר שהחזיקו בו רבים דכאן לא החזיקו כלל בשל אחרים רק בשלהם. מיהו י"ל דהרי הרמ"א בסי' תי"ז ס"א והסמ"ע שם ס"ק ד' כתבו דכל הדרכים הדרכים ורה"ר הם של שר העיר. וכל מי שהשר נותן לו רשות אזלינן בתרי' א"כ בנ"ד ממנ"פ הדין עם ראובן דאם המסלה הזאת הי' בשום פעם שלו. כבר כתבתי דיכול לבנות שם ולא שייך כאן מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו כמו שהארכתי לעיל. ואם המסלה הזאת לא היתה מעולם של ראובן א"כ הרי הוא של שר העיר כמו שאר רה"ר וכיון שיש לראובן רשות משרי העיר לבנות שם הרי הוא שלו כנלפענ"ד. דברי ידידו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה