מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן פא
בדבר הגט שגירש משה מיכל את אשתו מעני ע"י שליח להולכ' ונסדר ביום י"ג טבת תרל"ט ע"י מכ"ת וב"ד וניתן לידה ביום י"ח טבת תרל"ט בעיר קעשינב לפני הב"ד שמה. וביום כ"ב מנחם תרל"ט באו שני עדים אברהם משה בן יוסף ואברהם עבער בן יהושיע והעידו לפני הב"ד בפה לבוב שביום י"ג טבת תרל"ט בא אליהם המגרש ואמר להם דעו שעתה באתי מהב"צ שמסרתי גט ביד שליח להולכ' להוליכו לאשתי אולם אתם עדי שאני מבטל בפניכם את השליח ואת הגט שיהא בטל ומבוטל. ומעכ"ת כתב שברור לו בעיניו אשר המגרש מהדר אזיופא לחפש כמה עלילות שקר ורמאות לבטל הגט ולפוסלו. וגם עוד כמה הוכחות וגב"ע לברר כי שקר אמרו עדי ביטול הגט לפני הב"ד דפ"ק וביקש ממני לחוות דעתי בזה ע"פ דתה"ק. ולמען תק"ע אמרתי להזדקק לזה וה' הטוב יוריני להורות לאמיתה של תורה. והנה במה שהעיד ר' חיים כ"ץ כי העד אברהם משה הי' עמו בצוותא חדא ביום י"ג טבת מן שעה אחת אחר צהרים עד שעה שביעית בליל' ולא זזה ידו מתוך ידו ולא ראה את המגרש משה מיכל הנ"ל בזמן ההוא ומאחר שהגט נסדר באותו היום מן שעה י"ב עד חצי שעה רביעית בין הערביים א"כ שקר ענה העד אברהם משה שהמגרש ביטל באותו יום את הגט והשליחות. שהרי העידו העדים שכל זמן סידור הגט לא הלך המגרש מאת הב"ד ואחרי נתינת הגט והשליח לא ראה המגרש את העד אברהם משה באותו יום לפי דברי ר' חיים כ"ץ ואם העידו כן שני עדים הדבר ברור שעדות אברהם משה אין בו ממש מאחר שנזום כדין. אמנם מאחר שלא העיד על זה רק ר' חיים כ"ץ לבד הוי כחד לגבי חד. ולכאור' אפשר דמאחר שגם העד השני אברהם עבער העיד שבפניו ובפני אברהם משה ביטל המגרש. א"כ מה שאמר ר' חיים כ"ץ שאברהם משה לא ראה כלל את המגרש אז הוי כחד לגבי תרי:
אמנם מדברי התוס' בסנהדרין לא משמע הכי דבדף כ"ו שם ע"א ד"ה דאסהידו הקשו דאף דאסהידו בי' תרי בחד ותרי בחד מ"מ נאמר תרי כמאה. ומש"ה גרס ר"ת דאסהידו בי תרי בחד ותו לא דהיינו שלא הוזם אלא אחד ע"ש ואם נאמר דהעד השני שלא הוזם הוי כאילו העיד שחבירו העד שהוזם הי' עמו בשעת ראיית העדות א"כ עדיין קש' דהא תרי כמאה וע"כ דאמרינן דכל אחד מהעדים אינו מעיד רק על עצמו שהיא ראה המעש' ואינו מדקדק מי הי' עמו וכמבואר בחו"מ ס"ס כ"ט בהג"ה וסי' ו' סעיף ד' יעו"ש. וא"כ גם בנ"ד אין עדות אברהם עבער מועיל לסייע לאברהם משה ושפיר הוי ר"ח לגבי אברהם חד לגבי חד ואחרי שזכינו לזה נראה דנ"ד תלוי באשלי רברבי. דהנה הש"ך ח"מ ר"ס ל"א נסתפק בע"א המוכחש מע"א אם יכולין שניהם להצטרף לעדות אחרת עי"ש וטעם הספק בזה משום דאפשר דדוקא בתרי ותרי אמרינן דאחד מכת זו ואחד מכת זו אין מצטרפין משום דחד מינייהו בודאי הוא פסול כיון דהוא מוכחש משני עדים משא"כ בחד לגבי חד ליכא למימר דאחד מהם ודאי פסול ואין יכולין להצטרף להעיד משום דכיון דלא הוכחש משני עדים ליכא עליו שם פסול כלל ותרווייהו כשרים הן. והש"ך שם הכריע דגם בכה"ג אין יכולי' להצטרף להעיד ואף דהתומים שם מפקפק בזה מ"מ מדברי הרא"ש בתשוב' שם כלל נ"ט משמע להדיא כדברי הש"ך שכ' שם דאי נאמן לומר שראה הקנין דאף שאמר שגם יהודה הי' עמו אז ויהוד' מכחישו כיון דעל גוף הקנין ליכא הכחש' הרי קיימ"ל דזו באה בפ"ע ומעידה וראיית הקנין הוי כעדות אחרת ע"ש. משמע בהדיא דגם אם מוכחש מע"א הוי ספק פסול ורק דמ"מ כשר לעדות אחרת. כמו בשני כתי עדות המכחישים זא"ז וממילא דא"י יכולין להצטרף עם העד המכחישו וגם בש"ע אהע"ז סימן קנ"ב סעיף ה' ובט"ז שם וב"ש שם מבואר להדיא כדברי הש"ך. ומעתה בנ"ד שהעד אברהם משה הוא מוכחש מן ר' חיים כ"ץ אף דכל אחד מהם כשר לעדות אחרת הרי הר"ן בפ"ב דכתובות כתב הטעם דדוקא להצטרף יחד פסולים משום דבזמן שאנו דנין יחד על שניהם בודאי אחד מהם פסול משא"כ כשבאה כת אחת בפ"ע דאין אנו דנין כלל רק על אותה כת בלבד מקיימינן אותה בחזקת כשרות. וא"כ בנ"ד אנו צריכין לדון על שני העדים ביחד דהיינו על אברהם משה ור"ח כ"ץ דהרי זה עיקר הספק אם הי' אברהם משה בשעת ביטול הגט והשליחות או לא וממילא הוי אברהם משה ספק פסול אף דאינו מוכחש רק מעד אחד וכהכרעת הש"ך שהבאתי. ואם אמת הדבר שהעד אברהם משה הוא הפסול לא הי' בשעת ביטול הגט רק העד אברהם עבער לא מהני כלל ביטול הגט והשליחות כמ"ש התוס' בגיטין דף ל"ב ע"ב ד"ה ור"נ. דאף דקיי"ל כרבי דבטלו מבוטל. זה דוקא אם בטלו בפני שנים דוקא לר"נ דקיימ"ל כוותי' אבל אם ביטלו שלא בפני השליח בפני אחד לכ"ע אינו מבוטל וכ"כ הב"י בסימן קמ"א בשם הרשב"א והר"ן והרמב"ם. ואין לומר בזה דמאחר שיש ספק בזה אם עדות ר' חיים כ"ץ אמת או לא דאפשר והאמת כדברי אברהם משה שגם הוא הי' בשעת הביטול והי' הביטול בפני שנים אם מוקמינן בחזקת אשת איש והוי ודאי אשת איש. הא ליתא דהרי הטעם דביטול בפני אחד לא מהני הוא משום מה כח ב"ד יפה כמ"ש התוס' בגיטין שם וא"כ אנו דנין על גוף החזק' דאם אמת כעדות ר' חיים כ"ץ שאברהם משה לא הי' בשעת בשעת הביטול הגט ולא נשאר רק העד אברהם עבער והביטול לא מהני בפני אחד משום מה כח ב"ד יפה וע"כ משום דאפקעינהו רבנן לקידושין מינ' א"כ מעולם לא היתה א"א כיון דחז"ל הפקיעו הקידושין א"כ הוי הספק בעיקר החזקה מיהו אף דאין כאן חזקת אשת איש כמ"ש מ"מ עדיין הוא ספק (ולא) מחמת הכחשת העדים. עוד נמצא בהגב"ע שר"ח כ"ץ העיד ששמע איזה פעמים מן העד אברהם משה שהבטיח לו המגרש חמשים רו"ח אם יפסול הגט ע"פ עדותו וכן העיד ר' לייבש בן אהרן אשר העד ר' אברהם משה אמר לו שיתן לו המגרש חמשים רו"ח גם יש מכתב פאסט אנווייזונג מן המגרש ושלח אחד עשר רייניש ליתן מחצה לאברהם משה ומחצה לאברהם עבער גם יש מכתב מהמגרש להעד אברהם משה מלבוב שנראה מהמכתב כי עדי שקר הם וכתב גם כן בבקשה שלא יודע הדבר לדייני ישראל ובאם יצליחהו ה' יתן להעד תשלום המעות שהבטיח לו:
והנה מדברי הרמ"א בחו"מ סימן ל"ד סעיף י"ח נראה דהא דנטל שכר להעיד עדותו בטלה הוא מדרבנן משום קנסא. אמנם זה נראה ברור דזה דוקא מיירי בנוטל שכר בין אם יועיל עדותו או לא דבזה ליכא חשש נגיעה רק הפסול הוא משום שעובר על מצות התורה ואינו רוצה להעיד בחנם וכמו שדרשו חכמ"זל מה אני בחנם וכמ"ש הסמ"ע שם ס"ק מ"ו וזה שכתב הרמ"א שם כמו הנוטל שכר לדון דגם בדיין מיירי בכה"ג שהדיין נוטל שכרו בין לזכות בין לחובה אבל אם נוטל שכרו דוקא כשמועיל עדותו בזה הוא נוגע בעדות ופסול מה"ת וגם בדיין שנטל שחד לזכות את הבע"ד וזיכה אותו פשיטא דדינו בטל מן התורה וכ"כ בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ק"ז וסימן כ"ט. ואף דבספר קצה"ח סימן ל"ב שם הביא בשם מהריב"ל שנסתפק בזה מ"מ הרי עיקר הספק הוא אם נוגע פסול משום חשש משקר או משום קרוב דאדם קרוב אצל עצמו וא"כ לפי מה שהכריע הסמ"ע והש"ך בחו"מ סימן ל"ז דנוגע פסול מטעם משקר גם לדברי מהריב"ל עדותו בטל מה"ת. ולפ"ז בנ"ד ששכירות העדים הי' אחר י"ג טבת תרל"ט דהיינו אחר ראיית המעשה הוי ממש נוטל שכר להעיד ועדותו בטילה כמ"ש לעיל. אמנם לפי מה שכתב הט"ז בח"מ סימן ל"ד שם דמקום שיש לו טרחא יכול ליטול שכר על ההליכה וא"כ בנ"ד שהעדים הצריכו לנסוע לבובה הי' רשאים ליטול שכר. מיהו יש לעיין בזה דהנה הא שכתב הרמ"א דמותר ליטול שכר לראות המעשה ולהעיד כ' הש"ך ס"ק י"ח ועי' באהע"ז סימן ק"ל סכ"א ודו"ק עכ"ל הש"ך. וכוונתו דשם באעה"ז מבואר דעידי הגט אסורים ליטול שכר יותר משכר בטלה הרי דאף דעדיין לא ראו המעשה דקודם שחתמו על הגט לא הי' מעשה כלל ואפ"ה אסורים לקבל שכר. וביאור הענין נ"ל דאם ראו עדים שראובן הלוה לשמעון מנה לילך לב"ד להעיד ומש"ה אסור ליטול שכר וע"ז אמרו מה אני בחנם אף אתה כו' אבל אין שום אדם מחויב לילך ולראות ההלואה כדי שיעיד אח"כ ומש"ה הרמ"א מתיר ליטול שכר לראות המעשה ולהעיד וכ"ז דוקא בד"מ משא"כ במלתא דאסורא מחויבין המה העדים בכל גונא כדי שיעיד אח"כ לאפרושי מאיסורא דאפילו אם מתירין א"א איכא ג"כ צד אפרושי לאיסורא כמ"ש הסמ"ע סימן כ"ח ס"ק כ"ח ומש"ה דוחה עשה דכבוד התורה ות"ח גדול מחויב לילך לפני ת"ח קטן ממנו ע"ש וכיון דמחויבים העדים לראות הגרושין מש"ה אסורים ליטול שכר עבורו. ומעתה י"ל דע"כ לא כתב הט"ז דמותר ליטול שכר על ההליכה רק בד"מ וכמו שהביא הט"ז ראי' שם מהא דמותר ליטול שכר מלוי המים והיינו משום דהתם ליכא צד אפרושא מאיסורא משא"כ בנ"ד דלפי דברי העדים שביטל הבעל השל חות קודם שבא הגט לידה א"כ האשה א"א גמורה מה"ת א"כ ודאי (ח"ב) כב מחויבים העדים לטרוח בכל האפשרי להעיד עדות. גם על ההליכה והטרחא אסורים ליטול שכר ועיין בש"ס כתובות דף ס' פ"ב ובע"ז דף ט"ו ע"ב ובתוס' נדה דף ו' ע"ב ד"ה בשעת. וגם בלא"ה נראה ברור דהט"ז מיירי בנוטל שכר על הטרחא בין יועילו לעדות או לא דאין בזה חשש פסול רק דמה אני בחנם וכמ"ש ובזה מותר ליטול שכר על הטרחא משא"כ בנ"ד שהשכר היא דוקא אם יועיל עדותו לפסול הגט דפסול מה"ת מטעם נוגע ובזה אין מקום לחלק בין איכא טרחא. או לא וגם סך חמשים רו"ח הוא סך גדול מאוד עבור טרחת נסיעה מבראד ללבוב עבור איש משרת אצל מוכר קמח וניכר הדבר שהוא עבור עדות שקר ולכן יש מקום לפסול עדות אברהם משה מטעם הנ"ל:
והנה לדעת רוב הפוסקים בעי' בעידי נשים דרישה וחקיר' ואף לדעת החולקים, מ"מ בדין מרומה אף בד"מ בעינן דרישה וחקירה וכדאמרינן דף ל"ב ופירש רש"י שם ענין מרומה הוא שב"ד מכירין בתובע שהיא רמאי או מבינים טענות רמאות בדבר. ובנ"ד איכא הוכחות רבות שהבעל הוא רמאי דהרי שני כתי עדים היינו שני כתי עדים העידו שהמגרש בא לפניהם ורצה ליתן להם מעות שיפסלו הגט. ואם אמת הוא כדברי העדים שביטל השליחות ביום י"ג טבת למה לו לילך אח"כ להב"ד לפסול הגט כיון דכבר בטל ועומד הגט. ולענ"ד אין דין מרומה יותר מזה דאיכא אומדנא דמוכח והוכחות שלא ביטל מעולם. הן אמת דבח"מ סימן ט"ו סעיף ג' כ' הרמ"א דהא דדין מרומה בעי דו"ח. מ"מ אין דינו כד"נ ואם אמר באחד מן החקירות א"י לא נתבטל העדות. מ"מ בכה"ג שם כתב דרוב הפוסקים חולקין על זה ועיין בנו"ב ח' אהע"ז מהד"ק סימן ע"ב שגם הוא תמה על הרמ"א דכיון דמה"ת שוי' ד"מ לד"נ לענין דו"ח ורק משום נעילת דלת התקינו דבד"מ לא בעי דו"ח וכאן דבדין מרומה לא תיקנו חז"ל מידי ממילא הדרינן לדין תורה דבעי דו"ח כדין תור'. וכתב הנו"ב שם כיון דכל הטעמים דבחקירות אם אמרו א"י עדותן בטילה ובבדיקות אם אמרו אין אנו יודעים עדותן קיימת הוא משום דבחקירות ע"י שאומרים העדים א"י הוי עדות שאאי"ל כדאמרי' בש"ס פסחים ובסנהדרין וכיון דבממון לא בעינן עדות שאי"ל ממילא שוי בדיקות לחקירות ומש"ה שפיר כתב הרמ"א בשם הריב"ש דבד"מ אף דבעינן דו"ח כמו בד"נ מ"מ בא"י בחקירו' עדותן קיימת ע"ש בדבריו המתוקים מדבש. עכ"פ גם לדברי הרמ"א בדין מרומה בעי דרישה וחקירה מה"ת כד"נ רק דאם אמרו אין אנו יודעים בחקירות עדותן קיימת עיין בר"ן בחדושי סנהדרין ריש פ"ד שכתב שם בדין מרומה ענין הדו"ח הוא לפי הרמאות דאם הרמאו' על גוף המעשה צריך הדיין לחקור רק על עסק המעשה ואם הרמאות הוא על הענין בשלימות צריך דו"ח בשלימות ע"ש. ובנ"ד הרמאו' הוא גם כן על הענין כיון שר' חיים כ"ץ אמר שהיה עם העד אברהם משה מן שעה א' אחר חצות עד שעה שבע בלילה וגם ר' זעליג שמש ור' אביגדור סופר העידו שהי' ביחד עם המגרש סמוך לעת ערב והעד אברהם משה לא הי' שם א"כ פשיטא שצריך דו"ח גם על הזמן ובנ"ד לא שאלו הבד"ד דלבוב באיזה שעה שהוא אחד משבע חקירות. וא"כ עדותן בטל מה"ת ועוד כיון שהעד אברהם משה חזר בו והעיד לפני ב"ד בבראד שכל מה שאמר לפני הב"ד בלבוב הוא שקר ובעבור הממון שקיבל מהמגרש אמר כן. הרי מבואר להדיא בתשובת הר"ן סימן ל"ד דבכל עדות שבעי דו"ח בין בד"נ בין בד"מ בדין מרומה כל שלא נחקר העדות יכולים העדים לחזור בהם ולומר מבודין היינו ע"ש. ולפ"ז ע"כ צ"ל דמ"ש מהרשד"ם בתשו' חאהע"ז סימן צ' בעדים שהעידו על ביטול הגט א"י לחזור בהם ע"כ מיירי התם דבאותו פעם שהעידו שביטל הגט המגרש סי' דו"ח וכ"ז שלא נחקור העדות יכולין העדים לחזור והאשה פטורה בלא גט וכ"כ הב"י באהע"ז סי' מ"ג בשם המרדכי פרק ד' דסנהדרין. הן אמת שדברי התוס' פסחים דף י"א ע"ב ד"ה זה וכן בדף י"ב ע"א בד"ה באיזה לא משמע הכי. אבל לדעת כל הפוסקים הנ"ל שהבאתי מבואר דבעדות דבעי דו"ח יכולין העדים לחזור בהם מעדותן אם לא הי' אז דו"ח וא"כ בנ"ד בעדות בטול הגט והשליחות הי' צריכין דו"ח או מטעם דעידי נשים בעי' דו"ח לדעת רוב הפוסקים או מטעם דהוי דין מרומה וכמ"ש וא"כ יכול העד אברהם משה לחזור מעדותו וכמו שהבאתי לעיל ולא נשאר רק ע"א על הביטול דהיינו אברהם עבער וכבר הבאתי בשם הב"י באהע"ז סימן קמ"א דאף דקיי"ל כרבי דבטלו מבוטל זה דוקא אם בטלו בפני שנים לר"נ דקיי"ל כוותי' אבל בפני עד אחד מודה רבי דבטלו אין מבוטל עכ"פ כבר הראיתי בס"ד דיש מקום להתיר האשה לשוק וגם דיש כמה אומדנות והוכחות דשקר העידו ומ"מ ח"ו חלילה לי להורות היתר בדבר חמור כזה אם לא יסכימו עמי לזה גדולי הדור וכאשר יצא מפיהם כן יקום: