מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן עח
ב"ה יום ד' ער"ח ניסן תר"לד לפ"ק לבוב:
שלום וברכה וכל טוב. לכבוד ידידי הרב החריף ובקי המופלג בתורה ויראה ידין ויורה כדת של תורה כש"ת מוה' מענדל טעאר נ"י מו"ץ בק"ק פוטשניזין יע"א:
הגיעני לנכון מכתב שאלתו באחד שלוה מחבירו מעות על עיסקא. והלוה קנה סחורה והוזלה אח"כ והמלוה דחק את הלוה לפרוע לו והכריח את הלוה לשלוח את הסחורה לארץ רוסיא למכרה שם ועשה כן הלוה ושלח איש אחד לארץ רוסיא עם הסחורה והלוה הי' מוכרח לברוח מביתו עבור הממשלה. וכתב השליח להלוה שמכר הסחורה וקנה סחורה אחרת וצריך עוד להרבה מעות. ולאשר לא הי' הלוה בביתו נסע המלוה לארץ רוסיא כי הי' ירא לשלוח מעות להשליח והביא הסחורה לביתו. וכתב הלוה מן מקום מסתרתו להמלוה שימכור הסחורה ויקח מעותיו והיתרון יתן לאשתו ולא השגיח עליו המלוה ואח"כ בא הלוה בסתר ואמר להמלוה מכור וקח מעותיך ותן לי היתרון כיון שיש סוחרים רוצים לקנות במעות מזומן וגם ע"ז לא השגיח המלוה וכעת מכר המלוה הסחור' בהיזק רב והמלוה תובע את המגיע לתשלום חובו והלוה טוען כי אדרבא מגיע לו היתרון כפי אשר רצו (ח"ב) כא הסוחרים ליתן. ובכל זה אין שום הכחשה בין המלוה והלוה רק שהמלוה אומר שכוונתו הי' לטובת הלוה והלוה אומר אשר בפירוש אמר לו למכור כי הוא ירא פן תוזל הסחורה. וביקש מעכ"ת ממני לכתוב לו חוות דעתי בזה.
לפענ"ד נראה פשוט דזה דמי למה דמבואר בסי' קפ"ג סעיף ה' דאם שינה השליח מדברי המשלח ההפסד על השליח והרי בנ"ד גוף הסחור' והריוח וההפסד היא של הלוה דאף שקיבל המעות בעיסקא הרי נתפשר עם המלוה עבור חלקו בעיסקא בין ירויח הרבה או מעט ואף אם יהי' לו הפסד אין הלוה נאמן ע"ז. וכיון שכל הסחורה הוא של הלוה. מה שהמלוה נושא ונותן בזה הוא רק שלוחו של הלוה. וא"כ כיון ששינה השליח דהיינו המלוה מדברי הלוה חל עליו כל ההפסד ואין לך פשיעה גדולה מזו שבעל הסחור' אמר לו למכור כי ירא פן תוזל הסחור' כן הי' נראה לכאורה. אמנם אחר העיון נראה דלא דמי דשם בסי' קפ"ג שינה השליח ועשה מעשה שלא כדברי המשלח כגון שצוה לו לקנות חטים וקנה שעורים או להוליך הסחור' למקום זה והוליכה למקום אחר דמה שקנה השליח השעורים או הוליך הסחורה למקום אחר עשה מעשה בידים ומש"ה חייב השליח בדמי ההפסד משא"כ כאן מה שלא מכר המלוה הסחור' הוי גרמא בעלמ' כנודע מדברי הקדמונים דהיכא דההיזק בא ממילא הוא גרמא ופטור המלוה מההיזק. וכן מצאתי מבואר להדיא בתשו' מהרי"ט ח"ב ח' חו"מ סי' ק"י דמה שירד השער מהקורדובנאש מ"מ פטור שמעון מלשלם אע"פ שראובן כתב לו כמה פעמים שימכרם ולא מכרם וגרם לו הפסד ונזק אע"פ שהשומר חייב אפי' בגרמא. ורועה שהי' יכול לקדם ברועים ומקלות ולא קדם חייב היינו היכא דברי היזקא אבל זה יאמר לטובה נתכוונתי כדי שיעלה השער ואע"פ שלא הי' ראוי לעבור על דעת הבעלים שכתבו לו שימכרם כאשר ימצא ולאו שפיר עבד מ"מ לא בשביל זה יתחייב בהפסד ובנזק שנולד מחמת העיכוב עכ"ל המהרי"ט. הרי מבואר דנזק שנתהוה ע"י שלא עשה השליח שום מעשה פטורע שליח. וכן בדין לפמ"ש הסמ"ע סי' שפ"ו דהיכא דלא עשה מעשה או היכא דלא נעשה הנזק מיד מיקרי גרמא ופטור וכאן לא עשה המלוה מעשה וגם לא נעשה תיכף ההיזק עד אח"כ שירד השער ומש"ה נראה דפטור המלוה מלשלם עבור ההיזק והרי גם במבטל כיסו של חבירו דעת הש"ך בסי' רצ"ב ס"ק ט"ו דפטור. ולענין מה שהמלוה תובע מהלוה תשלום החוב ראיתי למעכת"ה שכתב לפטור הלוה עפ"מ שמבואר בסי' ק"כ דאם אמר הלוה למלוה טול מעותיך ולא רצה המלוה לקבלם וכן אם אמר לו הנה מעותיך צרורים בביתי בא וטול מעותיך הרי הם ברשות המלוה ופטור הלוה מאונסין. וא"כ בנ"ד שהסוחרים היו רוצים ליתן מזומן בעד הסחורה והלוה צוח מכור וקח מעותיך נפטר הלוה. ולפענ"ד יש לפקפק בזה דלדין הראשון שהביא מעכ"ת פשיטא דלא דמי דשם הי' מעות מזומן ביד הלוה לפרעון ומש"ה מיקרי פרעון משא"כ כאן דצריך המלוה לילך להסוחרים למכור הסחורה ולקבל מהם מעות מאן לימא לן דהמלוה מחויב לעשות כן. ומה שמדמה מעכ"ת נ"ד לבא וטול מעותיך. תמה אני איך לא הרגיש מעכ"ת שהרמ"א כתב שם ויש חולקין. ולפמ"ש הב"ח והט"ז בסי' ע"ד ס"ג לפרש הרמ"א דהיש חולקין דבבא וטול מעותיך לא נפטר הלוה. והרמ"א בסי' ע"ד ס"ג סתם כדיעה זו ולא הביא דיעה הראשונ' כלל. וגם לפמ"ש הש"ך בסי' ק"כ סק"ג לחלק בין היכא דאמר הלוה שהם צרורים או לא דאם לא אמר שהם צרורים אילו מזדמן לי' עסק מי לא מזדבן בהן ומש"ה הוי המעות באחריו' הלוה ולא נפטר מהחוב ומכ"ש בנ"ד דאילו עלה השער מהסחורה בודאי הי' הריוח של הלוה א"כ הוי באחריותו של הלוה אמנם לפמ"ש לעיל אפשר לפטור את הלוה מטעם אחר דהרי כל עיקר הטעם דפטור המלוה לשלם היזק ירידת השער הוא משום משום דלא עשה מעש' ולא נעשה ההיזק מיד והוי גרמא בנזקין. והנה בסי' נ"ה ס"א בהג"ה קיימ"ל דשליש שהחזיר שטר למלוה שלא הי' לו להחזיר משמתינן לשליש עד דמקבל עליו כל אונסא שיארע ללוה מזה והיינו מטעם גרמא כמ"ש הסמ"ע והש"ך שם. ועי' בסמ"ע שם סק"ג שמחלק בין דין זה למה דקיימ"ל גרמא בנזקין פטור ולא משמתינן לי' וכ' לחלק דהיכא שכבר נעשה ההיזק פטור משא"כ אם לא נעשה ההיזק עדיין משמתינן להמזיק לסלק את הנזק אף דלא הוי רק גרמא ע"ש, ומעתה י"ל דבשלמא מה שהפסיד הלוה את הריוח שלו ע"י שלא מכר המלוה את הסחור' זה ההיזק כבר נעשה בעת ירידת השער ומש"ה פטור המלוה בגרמא בעלמא. משא"כ כשתובע המלוה תשלום חובו הרי הוא רוצה להזיקו עכשיו ע"י ירידת השער מהסחור' דאם הי' מוכר המלוה הסחור' אז הי' הלוה נפטר מכל החוב וא"כ מחויב המלוה לקבל בשמתא להציל את הלוה מהיזק מכאן ולהבא ומכ"ש דאין הלוה חייב לשלם כנלפענ"ד נכון. עוד יש עמדי טעמים אחרים לפטור את הלוה ולכן נ"ל דבנ"ד שניהם פטורים מטעמים שכתבתי: