אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן עז

סימן עו

ב"ה יום ה' טו"ב אדר תרל"ד לפ"ק לבוב. בין גאולה לגאולה יעמוד ריוח והצלה. לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי. משנתו קב ונקי יקר רוח איש תבונה קנה חכמה קנה בינה כש"ת מוה' שלמה מעהר נ"י האבד"ק בראיולוב יע"א:

מכתב יקרתו הגיעני. אשר ביקש ממני לשום עיוני בדבר דו"ד שראובן שכר בית משמעון ולא הי' אסיקערירט. ואמר ראובן לשמעון לשלם להסעקאראנץ בעד הבית שלו ומיאן שמעון. והלך ראובן השוכר ושילם דמי הסעקאראציע מהבית ועשה אכתב על שמו ושמעון לא ידע מזה וחשב כי הבית בלתי אסטקארירט. ואח"כ נשרף הבית וקיבל ראובן דמי ההיזק וכאשר נודע לשמעון הזמינו לד"ת לפני מעכת"ה וטוען מאחר שראובן קיבל דמי הבית שלו מאת הסעקאראציע חייב להחזיר המעות לשמעון. וראובן טוען מאחר שהוא שילם דמי הסעקאראציע. ואם לא הי' נשרף הי' נפסד ראובן דמי הסעקאראציע שנתן אם כן גם הריוח דהיינו דמי הבית מגיע לראובן. ומעכת"ה פלפל בחכמה והאריך להוכיח דהדין עם השוכר ויפה כתב. ולפענ"ד נראה דדין זה תלוי באשלי רברבי דלכאורה משנתינו הוא זו בב"מ דף ל"ה ע"ב השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל ישלם לשוכר א"ר יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו אלא תחזור פרה לבעלים ע"ש. הרי גם התם מסר השוכר הפרה להשואל להתחייב באונסין והשוכר מפסיד בזה דהוא משלם להמשכיר דמי שכירותה והשואל משתמש בה בחנם. ודמי ממש לנ"ד דמה לי אם השואל מקבל אחריות אונסין או הסעקאראציע מקבלת אחריו' שריפת הבית דהוא ג"כ אונס. ולר"י דקיימ"ל כוותי' משלם השואל להמשכיר וא"כ גם בנ"ד מגיע דמי הבית הנשרף לשמעון המשכיר מה"ט גופא דר"י דכיצד הלה עושה סחורה בביתו של חבירו. אלא דהסמ"ע בסי' ש"ז סק"ה כתב ע"ז אם עבר על ציוו חכמים והשאילה לאחר ע"ש. מזה מוכח דדוקא בכה"ג דעשה השוכר שלא כדין במה דהשאילה לאחר דאין השוכר רשאי להשאיל מש"ה משלם השואל להמשכיר. וא"כ בנ"ד דשמעון לא רצה ליתן דמי הסעקאראציע וראובן לא פשע כלום בזה ולא גרם שום הפסד לשמעון במה שנתן הוא דמי הסעקאראנץ. וא"כ בזה מודה ר"י דהשואל משלם לשוכר ומגיע המעות מהסעקאראנץ לראובן השוכר. אמנם הש"ך שם בס"ק ב' השיג על הסמ"ע וכתב דמיירי בנתן לו להשוכר רשות להשאיל ע"ש ואפ"ה משלם השואל להמשכיר וא"כ גם בנ"ד מגיע דמי הבית הנשרף לשמעון אף דראובן עשה ברשות. ומעתה נ"ד תלוי במחלוקת הסמ"ע והש"ך. והנה אם אומר להכריע ידעתי שאיני כדאי לזה והלואי שאזכה להבין דבריהם הקדושים:

אמנם מצאתי הדבר מפורש להדיא כדברי הסמ"ע בנמוקי יוסף פ"ב דב"ק בסוגיא דהדר בחצר חבירו שלא מדעתו שכתב וז"ל היכא שהמשכיר שכר מבעלים בזול והשכירה לאחר ביוקר אם לא הי' רשאי להשכירה לאחרי שורת הדין שיהא מותר השכירות לבעה"ב דהיאך יעשה זה סחורה בביתו של חבירו דקיימ"ל כר' יוסי בפרק המפקיד גבי השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר וכו'. ומיהו אם הי' רשאי להשכירה כגון שהתנה עמו נראה שהריוח למשכיר זה דכיון שהדין נותן שיכול להשכיר לאחר מה נשאר עליו שיערער וכו' ולא דמי לפרה דר' יוסי שאין השוכר רשאי להשכיר וכ"ש להשאיל ע"ש בנמוקי יוסף. הרי מפורש להדיא כדברי הסמ"ע דע"כ לא אמר ר"י תחזור פרה לבעלים רק משום שעשה שלא כדין דאין השוכר רשאי להשאיל אבל עם עשה השוכר ברשות מודה ר' יוסי דהשואל משלם לשוכר וזה פלא גדול על הש"ך. ומה שכתב הש"ך שם שכן מבואר בש"ס וכוונתו למה דפריך בגמ' דף ל"ו שם לר' יוחנן דס"ל שומר שמסר לשומר חייב מהא דתנן השוכר פרה וכו' ישבע השוכר שמתה כדרכה וכו' ואמאי לימא לי' אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ומשני שנתנו לו הבעלים רשות להשאיל. ומזה מוכיח הש"ך דהמשנה מיירי דהשוכר השאילה ברשות ואפ"ה פליג ר' יוסי דהשואל משלם להמשכיר. ולדעת הנמוק"י והסמ"ע הנ"ל ע"כ צ"ל דדוקא לפי מה דס"ד דטעמא דר' יוחנן דשומר שמסר לשומר חייב משום דאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר וקשה ע"ז מהמשנה ומש"ה הוצרך לאוקמי בשנתנו לו הבעלים רשות להשאיל. משא"כ לפי מה דקיימ"ל כרבא דטעמא דר' יוחנן דשומר שמסר לשומר חייב משום דאת מהימנית לי בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה. א"כ לטעמו של רבא לא קשה כלל ממשנה זו כיון דהשוכר יודע שמתה כדרכה ונשבע ע"ז א"כ לא שייך היאך לא מהימן לי בשבועה. וממילא לא צריכינין לאוקמי בשנתנו לו הבעלים רשות להשאיל. ומוקמינן משנתנו כפשטא דמיירי בסתמא דאז עשה השוכר שלא כדין במה שהשאיל לאחר ובזה דוקא ס"ל לר"י דהשואל משלם למשכיר אבל אם עשה כדין וברשות משלם השואל להשוכר:

ומלבד דדברי אלה מדויקים בלשון הגמ' שם דל"ל להמקשן להאריך ולומר ואמאי לימא לי' אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר. והרי בפשיטות הו"ל להקשות לר' יוחנן דשומר שמסר לשומר חייב א"כ אמאי תנן ישבע השוכר שמתה כדרכה והרי השוכר חייב משום שמסר לשומר אחר. וע"כ כמ"ש דדוקא לטעמו של אביי דמש"ה מחייב ר"י משום דאין רצונו שיהא פקדוני ביד אחר קשה ולא לרבא דקיימ"ל כוותי'. אמנם דברי הנ"ל מוכרחים דהרי הרי"ף והרא"ש כתבו אהא דרבא דהיאך לא מהימן לי בשבועה דהיכא דאיכא עדים דנטרה שומר בתרא כראוי ונאנסה לא מחייב שומר קמא לשלומי דהא ליכא שבועה דלימא לי' אנת מהימנת לי בשבועה. ואע"ג דמסר פקדונו ביד אחר שלא ברשות ואמרינן אין השואל רשאי להשאיל ה"מ לכתחלה אבל בדיעבד לא מיקרי פשיעה דהא גבי השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה כיון דליכא פשיעותא דהא כדרכה מתה לא מיחייב שוכר לשלומי אע"ג דהשאילה לאחר ש"מ דלא סבירא לן כר"מ דאמר כל המעביר על דעת בעה"ב נקרא גזלן עכ"ל הרי"ף והרא"ש. ואם איתא היכא מוכח משנתינו דלא כר"מ וגם היכא מוכח דאף דאין השואל רשאי להשאיל ה"מ לכתחילה אבל בדיעבד לא מיקרי פשיעה. הרי משנה זו מוקמינן בגמ' דמיירי בשנתנו לו הבעלים רשות להשאיל א"כ לא עבר השוכר כלל ע"ד בעה"ב וגם לא פשע אף לכתחלה אבל לעולם אימא לך דהיכא דפשע השומר ומסר לשומר אחר שלא ברשות הבעלים מיקרי פשיעה וחייב אפי' בדיעבד וע"כ כמ"ש דלפי מה דקיימ"ל כרבא דפליג על אביי וס"ל דטעמא דר' יוחנן משום דהיאך לא מהימן לי' בשבועה לא מוקמינן כלל למשנתנו כשנתנו לו הבעלים רשות להשאיל וזה תימה גדולה על הש"ך. שוב מצאתי בשטמ"ק בב"מ שם על המשנה דהשוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר שהביא בשם הריטב"א דלפי מה דקיימ"ל כרבא לא קיימא הך אוקימתא דמוקמינן למתניתין בשנתנו לו רשות להשאיל. ומדברי הרמ"ך שהביא בשטמ"ק שם משמע דאם נתנו לו הבעלים רשות להשאיל מודה ר"י דהשואל משלם לשוכר. והיינו כדברי הנמוק"י וסמ"ע הנ"ל. ואפשר להביא קצת סמך לשיטת הש"ך מהא דאמרינן בב"מ דף צ"ו ע"ב דהיכא דשכרה אשה פרה מעלמא והדר אינסבא דאם נאמר דבעל בנכפי אשתו שואל הוי א"כ אליבא דר' יוסי משלם הבעל להמשכיר ע"ש. ומזה מוכח קצת כדברי הש"ך דאף אם עשה השוכר ברשות סובר ג"כ ר' יוסי דהשואל משלם להמשכיר. דאין סברא לומר דבשביל שהי' בידה בידה פרה מושכרת היתה אסורה להנשא. עכ"פ בנמוקי יוסף מבואר להדיא כדברי הסמ"ע ודברי הנמוק"י הובאו בש"ע סי' שס"ג סעיף י' בהג"ה לפסק הלכה. ומכ"ש בנ"ד דראובן הוא מוחזק בדמי הסעקעראציע פשיטא דיכול לומר קים לי כהנמוק"י והרמ"א והסמ"ע וא"כ מאחר דראובן לא פשע ולא הפסיד לשמעון כלל במה שעשה הסעקאראציע זה מיקרי עשה ברשות ובכה"ג מודה ר"י דיכול לעשות סחורה בפרתו של חבירו וכמו שהוכחתי א"כ מגיעים דמי הסעקעראנץ לראובן. ונראה ברור דבנ"ד גם הש"ך מודה דדוקא אם השאיל פרתו של חבירו לאחר או השכיר בית המושכר בידו לאחר זה מיקרי עשיית סחורה בדבר של חבירו דהשומר השני משתמש בגוף הדבר של חבירו משא"כ כאן דהסעקאראציע לא נשתמשו מעולם בגוף הבית רק קיבלו על עצמם אחריות שריפת הבית זה לא מיקרי עשיית סחורה ומודה ר' יוסי דהמעות מגיע לראובן כנ"ל:

וראיתי למעכ"ת שהביא בשם הפרמ"ג יו"ד סימן ק"ט במשבצות ס"ק א' דאם חתיכת איסור של ראובן נתערבה בב' של שמעון צריך שמעון לשלם לו דמי חתיכה מעליא אלמא אף דאין הפסד לראובן רק דמי טריפה מ"מ אין לשמעון להרויח ע"י חתיכת של ראובן. וה"ה כאן אין להשוכר להרויח ע"י שריפת ביתו של המשכיר ואח"כ הביא מעכת"ה להקשות על הפרמ"ג מן הירושלמי פ"ה דתרומות. הנה דברי הירושלמי שם לא זכיתי להבינם ולא אוכל לפלפל בדבר אשר שגבה ממנו. אמנם מדברי הפרמ"ג אין ראי' כלל דלפמ"ש מעכת"ה לזכות בנ"ד את ראובן מטעם זה נהנה וזה לא חסר דמה איכפת לי' לשמעון ומה חסרון יש לו במה שמקבל ראובן מהסעקאראציע דמי הבית א"כ לפי מה דמבואר בסי' שס"ג ס"ז דאם חבירו חסר אפילו דבר מועט מגלגלין עליו את הכל כל מה שנהנה. א"כ צדקו דברי הפרמ"ג כיון דראובן חסר עכ"פ דמי טריפה צריך שמעון לשלם כל מה שנהנה דהיינו דמי כשירה משא"כ בנ"ד דהמשכיר לא חסר כלום בזה שמקבל ראובן מהסעקעראנץ דמי הבית. אמנם גם בלא"ה אין ראי' מהפרמ"ג דהתם יכול ראובן לומר החזר לי חתיכה שלי דמאחר שנתבטל אצל שמעון מותר' לכל אדם. וז"פ עכ"פ לפענ"ד הדין ברור דהדין עם ראובן וזכה בדמי הבית שקיבל. דברי ידידו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה