אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן עה

סימן עד

ב"ה יום ו' עש"ק ט"ו טבת תרמ"א לפ"ק לבוב דברי שלום ואמת. לכבוד ידידי. הרב החריף הבקי המופלג בתורה ויראה כש"ת מוה' ארי' ליבש שיין נ"י מו"ץ בק' קאסנאטין חדש

מכתב שאלתו הגיעני באחד שנשא אשה ואין לו בנים ויצא על האשה קדל"פ שהוא מופקרת לזנות. גם ראו כמה אנשים שמתקשטת עצמה קודם הלילה והולכת לשכונת עכו"ם והיא שוהה שם הרבה פעמים ערך ב' או ג' שעות בלילה. גם העידו כמה אנשים כי שמעו משנים מתקוטטים זה עם זה בדבר שכר סרסור שלקחו מאדון עבור אשה זאת. ואף שהשנים המתקוטטים הם בזוים ופסולי עדות מ"מ הרי הגידו כן במסל"ת. גם אמר בעל האשה כי בא לבית ומצא הדלת סגור ודפק על הפתח. וכאשר פתחו לו מצא את אשתו עם הנחשד שמה והנחשד חגר המכנסים. ועתה מבקש הבעל להתיר לו לגרשה בע"כ או לישא אחרת עלי'. הנה מה שראה הבעל את אשתו עם הנחשד ביחד והוא חוגר מתניו פשוט דזה הוי דבר מכוער. אי מטעם היחוד דאף דיחוד לחוד לא הוי כיעור מ"מ בנ"ד שהי' הדלת סגור ומקודם הלכו שניהם יחד זה מוכיח שנתייחדו שניהם לשם זנות. וגרע טפי ממ"ש המחבר סי' י"א או שהיו יוצאים ממקום אופל. וגם מה שראה שהנחשד חגר מתניו זה ג"כ הוי כיעור כמבואר בש"ע שם. וא"כ לפי מה שהכריע הרמ"א שם דבע"כ וקדל"פ מוציאין אותה מבעלה אם אין להם בנים אף דהרמ"א מיירי דוקא דאיכא עדים על הכיעור. היינו דוקא לענין כפיית הבעל שנכוף אותו לגרש ומש"ה לא מצינן לכופו בלא עדים וכדאמרו בגמ' וב"ד בעדים הוא דמפקי. אבל עכ"פ מוכח מדברי הרמ"א דאם ידענו בברור שהי' כיעור וגם יש קדל"פ כופין אותו לגרש וא"כ בנ"ד כיון דהבעל ראה הכיעור וגם איכא קדל"פ ודאי שמחויב לגרשה. ניהו דאין הב"ד כופין אותו ע"ז משום דלא נתברר הכיעור להב"ד. מ"מ הבעל בעצמו שראה הכיעור א"כ נתברר אצלו דאיכא כיעור וקדל"פ ולדידי' הוי ראי' זו כעדים ונאסרה עליו ומחויב לגרשה. וגם בלא"ה דעת הר"מ מרוטענבורג בתשו' מיימוני הלכות אישות סי' כ"ה דאם ראה הבעל דבר מכוער ואיכא קדל"פ כופין אותו להוציא. ולפמ"ש גם הרמ"א בשם השאלתות ורש"י וסייעתם דמצרכי ע"כ דוקא הוא רק לענין כפיית הבעל. אבל לענין שמחויב לגרשה גם לדעתם סגי אם ראה הבעל הכיעור ומטעם שכתבתי. ועי' בב"ש שם סק"ו שכתב דליכא בזה משום חרגמ"ה ויכול להוציאה. וכל זה ברור מאד:

אמנם מה שיש לדון בזה הוא עפמ"ש הרמ"א סי' קע"ח סעי' ט' דאם הבעל אומר שמאמין לדברי עד שזינתה בזה איכא שלשה דיעות אם נאמן בזה"ז דאיכא חדר"ג. ולדעת הגהמ"יי שם כמו שהאשה אינה נאמנת לומר טא"ל משום דאמרינן עיני' נתנה באחר ה"ה לגבי הבעל בזה"ז אפשר שעיניו נתן באחרת. וא"כ בנ"ד אין הבעל נאמן שראה דבר מכוער לדיעה זאת. ואפשר דבנ"ד לד"ה אין הבעל נאמן דהנה בשו"ת נו"ב מהד"ת סי' י"א הקשה על הרמ"א אמאי כתב הך מחלוקת במאמין לדברי העד או לדברי אשתו שאמרה שזינתה ואמאי לא כתב ג"כ באם הבעל בעצמו ראה שזינתה דלדעת הגהמ"יי א"נ לאחר חרדר"ג. והביא שם בשם הגאון השואל דבראה הבעל שזינתה לדברי הכל אינו נאמן דאם נאמין לו בטלה תקנת רגמ"ה וכל אחד יאמר כן. מה שא"כ נאמרה היא נטמאתי או שע"א מעיד ט"ז והוא אומר שמאמין לדבריהם לא שייך לומר שכל אחד יאמר כן דאטו מזדמן דבר זה בכל אחד ע"ש הרי דאם הבעל אומר שראה פשיטא דלא מהימן. מיהו נראה לחלק דדוקא אם הבעל אומר שראה זנות ממש שפיר שייך סברא זו דכל אחד שירצה לגרש אשתו יאמר כן ומיעקרה תקנת רגמ"ה. משא"כ בנ"ד דהבעל אומר שראה דבר מכוער וע"י הכיעור לחוד לא נאסרה עליו רק בצירוף קדל"פ כמבואר בסי' י"א. דגם בעדי כיעור לחוד אינה נאסרת. א"כ גם בראיית הבעל יש להאמינו דאין לחוש שכל אחד יאמר כן דאטו יזדמן לכל אחד קדל"פ. וגם בלא"ה מבואר להדיא בתשובת הרשב"א סי' תקנ"ז דאם הבעל אומר שראה באשתו דברים מראים לזנות יכול לגרשה אחר תקנת רגמ"ה. ויפלא בעיני על הנו"ב ועל השואל שם שמכאן מבואר שלא כדברי הגאון השואל שם:

והרב בעל נו"ב שם מתרץ דברי הרמ"א הנ"ל דאם הבעל אומר שראה שזינתה לא שייך לומר שאומר שקר כדי שיוכל לגרשה ולבטל תקנת רגמ"ה דכיון שהוא יודע בעצמו כי שקר בפיו גם עכשיו עובר על חדר"ג. א"כ למה לו להעיד שקר יגרשנה כך בע"כ ויעבור על חדרגמ"ה אם הוא חשוד בכך ע"ש. ואם לדין יש תשובה. דבש"ס ב"ב דף מ"ד ע"ה אמרינן המוכר שדה לחבירו שלא באחריות אינו מעיד לו עלי' מפני שמעמידה בפני בע"ח אי דאית לי' ארעא אחריתי עלי' דידי' הדר ואי דל"ל מה נפקא לי' מיני' ומשני לעולם דל"ל דלא ניחא לי' דליהוי לוה רשע ולא ישלם והקשו הקדמונים דאיך יתכן לומר שיעיד שקר שהוא עבירה חמורה בשביל שלא יהי' לוה רשע הרי אם מעיד שקר הוא ג"כ רשע. ותירץ הרמב"ן בשם רבינו יוסף הלוי דעכשיו שמעיד שקר אין הבריות יודעים מזה. ואם לא ישלם להבע"ח יקראו אותו הבריות לוה רשע ולהוציא ידי הבריות מתכוין ע"ש בחדושיו לב"ב וכ"כ המהר"ם מלובלין שם. ועי' בש"ך סי' ל"ז ס"ק א' שכתב שתירוץ זה עיקר. וא"כ גם כאן אם יגרש הבעל בע"כ ידעו הבריות שעבר על החרם. ומש"ה אומר שראה שזינתה כדי שהב"ד יתנו לו רשות לגרשה בע"כ ואף שעדיין עובר על חדר"ג כיון שיודע בעצמו שאומר שקר כמ"ש בנו"ב מ"מ הבריות לא ידעו מזה. ולהוציא ידי הבריות הוא מתכוין וכמ"ש הרמב"ן ב"ב שם ובגוף דברי הרמ"א נלפענ"ד דהרמ"א בסי' קע"ח סעי' ט' לאו דוקא נקט וכמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו. וגם באומר הבעל שראה שזינתה יש מחלוקת הפוסקים אם נאמן לאחר תקנת רגמ"ה. וכמשמעות תשו' רמ"א שהביא בנו"ב שם. וראי' לזה דבסי' קט"ו סעי' ו' באומרת טא"ל ובסעי' ז' שם דמיירי באומר הבעל שראה שזינתה בשני המקומות כתב הרמ"א לעיין בסי' קע"ח סעי' ט' ששם הביא מחלוקת הנ"ל. ומזה מבואר דאין שום חילוק בזה ובין באומרת טא"ל או ע"א ראה שזינתה והבעל אומר שמאמין לדבריהם ובין אם הבעל אומר שראה שזינתה בכל זה נחלקו הפוסקים אם נאמן לאחר תקנת רגמ"ה:

ומ"מ יפה כתב מעכ"ת דהרי באומרת טא"ל דמבואר במשנה להדיא דלא מהימנא משום דענ"ב ואפ"ה היכא דאיכא רגלים לדבר נאמנת כמ"ש הרמ"א סי' קט"ו סעי' ו'. ומכ"ש באומר הבעל שזינתה דיש מחלוקת הפוסקים גבי דידי' לאחר תקנת רגמ"ה אם אמרינן עיניו נתן באחרת א"כ פשיטא דאם איכא רגלים לדבר נאמן. עוד נ"ל ע"פ מ"ש הרמ"א בס"ס מ"ו דאם הודית אחר שנתקדשה שכבר נתקדשה מקודם לאחר אם יצא הקול כדברי' אסורה לבעלה ע"ש. הרי דאף דמשועבדת לבעל וא"נ להפקיע שיעבודו מ"מ אם הקול מסייע לדברי' אסורה והנה הר"ן בסוף נדרים כתב הטעם דא"נ לומר טא"ל משום דמשעבדא לי' ע"ש. א"כ גם לדעת הסוברים דאחר חדר"ג אין הבעל נאמן לומר שראה שזינתה ע"כ משום דלסברתם גם הבעל משועבד להאשה לאחר תקנת רגמ"ה. עכ"פ בנ"ד דאיכא ג"כ קדל"פ שזינתה ובכה"ג היכא דהקול מסייע שפיר נאמן להפקיע השיעבוד כמ"ש ס"ס מ"ו שם. ועוד דבעוברת על דת מבואר בסי' קט"ו סעי' ד' ובסי' קי"ט סעי' ו' דאין בזה משום תקנת רגמ"ה ויכול לגרשה בע"כ. ובנ"ד דראו ממנה דברי פריצות לא גרע מעוברת על דת. ועי' בב"ש סי' ד' ס"ק י"ח דמוכח משם דאם ראו דבר מכוער אבדה חזקת כשרות שלה. ובתשובת הרשב"א סי' תקנ"ז כתב דגם אם ממידת חסידות מחויב לגרשה לא תיקן רגמ"ה. ע"ש ולכן נלענ"ד ברור דאין בזה משום חדר"ג ויכול לגרשה בע"כ או לישא אחרת עלי' ע"פ היתר מן מאה רבנים. אמנם מ"ש מעכ"ת בזה להתיר ע"פ ב"ד של שלשה לא חזינא לרבנן קשישי דעבדי הכי. ואין אנו רשאין לחדש דבר מעתה. דברי ידידו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה