מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן עג
ב"ה יום ה' כ"ח אדר תר"מ לפ"ק לבוב. בין גאולה לגאולה יעמוד ריוח והצלה. לכבוד ידידי הרב החריף ובקי המפורסם. ערוגת הבושם לתורה ולתעודה. ידו הדה. המופלג בתורה ויראה. כש"ת מוה' שמחה נ"י ראבד"ק שדה לבן יע"א:
היום נמסר לידי מכתב שאלתו. שסידר המסדר גט שכ"מ ושל"ח. ושאל על שם אבי המגורשת שלא הי' אז בעיר ואמרו ששמו מלידה ולקרות בתורה הוא איליש. ולחתום א"י כלל ונכתב בגט איליש. ואחר נתינת הגט עמד מערער אחד והוציא קול לפסול הגט באמרו כי מבטא ההמון הוא היליש בה'. ולמחרתו בא אבי האשה לביתו ורץ המערער לקראתו ושאל אותו על חתימתו ואמר כי הוא חותם א"ע בה' וכאשר דרשו הב"ד ממנו אמר שיודע בבירור ששמע מאביו ואמו ששמו מעריסה איליש בא' וכך הוא עולה לתורה. ואם היו קורין אותו הילל לא הי' עולה כלל. ועל חתימתו אמר שלפעמים חותם א"ע בה' ויען שהוא א"י לסתום וקורין לפניו והוא חותם בה'. וכעת נסתפק השואל אם הוא זקוקה לחליצה. הנה הב"ש בש"א אות י' הביא בשם ס"ש בשם יהודה דאם כתב יאודה כשר בשעת הדחק דא' וה' מתחלפים. וכ"כ בספר עזרת עזרת נשים בשם הירמוזא דאם כתב בגט אירמוזא כשר דאין ניכר הרגש גדול בין שם הירמוזא בה' לאירמוזא בא' ע"ש. מיהו נראה דהט"ז חולק ע"ז שהרי כתב דאם חתם א"ע באלף וכתב בגט בה' דהוי שינוי השם. ומוכח מזה דשינוי שבין א' לה' הוי שינוי גמור. ואפשר לחלק דדוקא אם השינוי בגט הוא מחמת הקריאה בזה יש להכשיר דאף דנקרא יהודה ונכתב יאודה מ"מ ההרגשה שבין א' לה' איננה ניכרת כל כך וכמ"ש בשם ספר עזרת נשים. אבל אם השינוי בגט הוא מחמת החתימה שפיר כתב הט"ז דאם חותם בא' וכתב יהודה פסול דבחתימה ניכר מאד ההפרש שבין א' לה' מיהו מדברי הב"ש בש"א גבי מתתי' לא משמע כן. וכ"נ מדברי האחרונים לפסול בשינוי בין א' לה'. ועי' בב"ש בש"א בשם גרשן הביא ג"כ דברי הס"ש הנ"ל להכשיר בשינה באותיות המתחלפין אף אם ידוע חתימתו להיפך. ומיהו בשם גרשן אם כתב גרשם או להיפך כתב הב"ש שם דבזה מודה הס"ש דפסול כיון דהם שני שמות בתורה. וא"כ בנ"ד נראה כיון דשם אילוש הוא כינוי לשם אלי' כמ"ש הב"ש בש"א אות א' מה שא"כ שם היליש הוא כינוי לשם הילל. ובשינוי כזה פסול לכ"ע:
ומ"מ נראה דיש מקום להכשיר הגט. דהנה הרמ"א בסי' קכ"ט סעי' א' כתב דאם לא כתב אלא שם האחד אפילו הוא שם הטפל וגירש בו כשר. ואף דהב"ש שם ס"ק ג' חולק ע"ז מ"מ בג"פ שם סק"א הכריע להכשיר בשעת הדחק ועיגון גדול. אמנם בנ"ד לדעת הרבה פוסקים אדרבה שם איליש הוא שם העיקר מאחר שהוא שם העריסה ושם שעולה בו לתורה וכמ"ש בג"פ סוף ס"ק צ"ח בשם שו"ת לחם רב ושו"ת מהרי"ק ומכ"ש בנ"ד דא"י לחתום כלל וחתימתו היא מועטת ולעתים רחוקות. וגם הקריאה בפי ההמון אינה מורגשת במבטא פשיטא דשם העריסה ועלי' לתורה הוא שם העיקר ובאם כתב שם העיקר לבד דעת רוב הפוסקים להכשיר כמ"ש בג"פ סק"ח שם:
וכל זה אם הי' השינוי בשם המגרש. אבל בנ"ד דהשינוי הוא בשם אבי המגורשת. הרי דעת הרבה מהקדמונים דשינוי בשם אבי המגרש או המגורשת אינו פוסל ואף דאנן לא קיי"ל הכי הרי כתב הב"ש ס"ק י"ז הטעם משום דאדם נקרא על שם אביו ומחמת השינוי יאמרו דאין זה המגרש. וזה לא שייך רק בשינוי גמור אבל בנ"ד דבאמת שם העריסה ועלי' לתורה הוא איליש ליכא למיחש ללעז. וכ"כ להדיא הב"ח בסי' קכ"ט אות ו' דאם כתב בשם אביו כינוי שאינו ניכר כלל אפ"ה כשר. ומכ"ש לפמ"ש לעיל דשם איליש הוא שם העיקר. ועוד נראה לפמ"ש הב"ש בש"א אות ג' דאם שני השמות דומין זה לזה אמרינן דשם השני הוא כינוי לשם הראשון וא"כ בנ"ד ג"כ שם היליש הוא כינוי לשם הראשון דהוא איליש. ומאחר דנכתב בגט שם איליש לבד יש כאן חסרון בשם הכינוי והרי מבואר מבואר ברמ"א סעי' ט' דאם לא כתב שם הכינוי של האב הגט כשר. ודין זה הוא מתשובת הרא"ש בלי חולק. ולכן מכל הני טעמי נלפע"ד דאשה זו מותרת לשוק בלי חליצה. ועי' בספר חדושי אנשי שם סי' ב' שהתיר ג"כ בכעין זה. וד' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות כעתירת ידידו הדוש"ת בלונ"ח: