מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן עב
ב"ה יום ה' ח' בעשי"ת תר"מ לפ"ק לבוב. תחל שנה וברכותי'. לכבוד ידידי הרב החריף ובקי משנתו קב ונקי ותיק וחסיד מפואר לתהלה מאד נעלה. מוה' לוי מענש נ"י:
מכתב שאלתו הגיעני בשותפים שקנו יער מאדון אחד וגוף הקרקע שייך להאדון רק האילנות הם של השותפים לחטוב אותם ונמצא בתוך היער אילנות שחוטבים מהם עצים לבנין. וגם עצים העומדים להסקה. ונסתפק מעכ"ת אם מותר למכור בחול עצים לנכרי ומבררים האילנות ורושם שמו עליהם ונותן דמים ואח"כ לוקח אותם מהמחובר בשבת. עוד נסתפק מעכ"ת אם מותר למכור לנכרי עצים להסקה התלושים מהקרקע והנכרי בורר לעצמו איזה עצים שרוצה ונוטלם בשבת ובהיער ליכא שום ישראל רק בדרך הולכתם דרים יהודים. והנה הרמ"א בסי' רנ"ב ס"א הביא בשם המרדכי דאם ייחד לו מקום מותר למכור בע"ש אע"פ שהעכו"ם יוציאו בשבת רק שהרמ"א סיים שם ויש להחמיר. ומדברי המג"א שם ס"ק ה' משמע הטעם משום דיחד לו מקום לא הוי קנין ואינו מועיל רק גבי חמץ ע"ש. וא"כ בנ"ד שהעכו"ם קנה קנין גמור בחול מותר לדברי הכל. ובאמת שהדבר צריך ביאור. דהרי המחבר שם כתב ומותר למכור לנכרי ולהטעינו סמוך לחשיכה ובלבד שיצא מפתח ביתו מבעוד יום. וכן הוא להדיא בגמ' שבת דף י"ח ע"ב. ומבואר מזה דאם מוציא בשבת גם למכור אסור וא"כ איך אפשר להתיר אם העכו"ם קנהו כדין מבעוד יום. אמנם המעיין בדברי הרמ"א והד"מ שם יראה דלא בא להתיר איסור מכירה דודאי אסור למכור מבעו"י אם יודע שהעכו"ם יוציאנו בשבת כמבואר בגמ' ובכל הפוסקים רק דהמרדכי כתב דאם ייחד לו מקום מותר להישראל להניח את העכו"ם שיוציאנו מרשותו בשבת משום דנכרי בדידי' קא עסיק. וזה שדייק הרמ"א וכתב ויש מתירין שיוציא העכו"ם בשבת וכו'. והיינו דלאחר שייחד לו מקום מותר לישראל להניח את הנכרי להוציאו. וע"ז חולק הרמ"א ומשום דע"י הייחוד מקום לא קנהו הנכרי עדיין וכמ"ש המג"א שם. ובנ"ד דקנאו הנכרי כדין לד"ה מותר להניח הנכרי להוציאו בשבת. ומענין המכירה אם נעשית כדין ע"ז אין אנו דנין רק אם מותר לנכרי להוציאו בשבת. וזה שפיר מוכח מדברי המג"א להתיר. וגם נראה דבגמ' לא אסרו למכור רק סמוך לחשיכה ומשום דנראה כאילו הוא שלוחו להוציאו בשבת או דיאמרו הרואין שמכרו בשבת. אבל היכא שכבר נמכר איזה ימים מקודם והעכו"ם הי' יכול להוציא קודם השבת פשיטא דליכא שום איסור במכירה. ורק לענין איסור שהעכו"ם יוציאנו בשבת ולזה יש להתיר אם כבר קנאו כדין לדברי המג"א:
וראיתי למעכ"ת שרצה לחדש דדוקא בענבים וכיוצא בזה דגוף הפירי משביח במה שמחובר לקרקע בזה דוקא אמרינן דמחובר לקרקע כקרקע משא"כ בעצים דאף דאם עומדים עוד במחובר יתעבו יותר מ"מ אותם העצים המחוברים עכשיו אינם משביחים רק שיתוסף עליהם, ובכה"ג הוי כמטלטלין וממילא לא קני הנכרי בשטר וגם בכסף לא קנו לדעת הפוסקים כר' יוחנן דדבר תורה מעות קונות ובנכרי קונה משיכה והכא לא הוי משיכה. ולא ידעתי מי הזקיקו לזה דבסמ"ע סי' קצ"ג סק"א כ"כ גם על אילן. ועי' במג"א סי' תרל"ז סק"ז שכתב דאם גזל עצים ועשה סוכה הוי כקרקע ואינם נגזלים ועיקר פלפולו שם רק מטעם תלוש ולבסוף חיברו אבל עכ"פ מוכח מדבריו דהוי כמחובר אף דהעצים אינם משביחים יותר. ועוד דהרי עיקר מחלוקת הפוסקים בחו"מ סי' קצ"ג שם הוא אי קיי"ל כר"מ או כרבנן. ואם כן הרי בש"ס שבועות דף מ"ג ע"א אמרינן מכלל דר"מ סבר כל המחובר לקרקע אינו כקרקע אדמפלגי בטעונות ליפלגי בסרוקות ע"ש א"כ מוכת להדיא דבסרוקות לכ"ע הוי כקרקע הרי דבעצים לחוד היכא דליתנהו לפירות האילן לכ"ע הוי כקרקע. וגם מ"ש מעכ"ת דגוף האילן שעומד עכשיו אינו משביח יותר הוא נגד החוש דהדבר ידוע דעצים העומדים לבנין כל מה שהאילן יותר עב דמיו יקרים. ולכן הדבר פשוט לפענ"ד דאותם העצים דינם כמחובר ושפיר קנה אותם הנכרי בכסף ובשטר וא"כ מותר לישראל להניח הנכרי להוציאן בשבת מאחר שכבר קנאן כדין וכמ"ש. וכ"כ המג"א בסי' שכ"ה ס"ק ד'. אמנם כל זה לדעת המג"א אבל לדברי הט"ז בסי' רנ"ב סק"ג שכתב דמאחר דעיקר האיסור הוא משום מראית העין גם בחפץ של עכו"ם אסור כי הרואה אינו מכיר של מי החפץ ע"ש. ולפ"ז אינו מועיל כלל מה שקנה העכו"ם האילנו' מכבר ומ"מ הרי גם הט"ז כתב שם דבהפסד גדול יש להתיר וכאן איכא הפסד גדול כמ"ש מעכ"ת וגם דבזה"ז אין לנו רה"ר גמור. ועי' בב"י ר"ס שכ"ה שהביא דעת המקילין בזה"ז בכל ענין ולכן נראה דאין להחמיר בזה. וגם העצים התלושים העומדים להסקה יש ג"כ להתיר מטעם זה. ועוד כיון דדעת הרבה פוסקים דנכרי קונה בכסף א"כ בנ"ד דאין כאן רק חשש מראית העין שפיר יש לסמוך על הפוסקים אלו וא"כ כבר קנה הנכרי ובחפץ עכו"ם התיר המג"א סי' רנ"ב וסי' שכ"ה וכמ"ש. ומ"ש מעכ"ת כיון דהעיקר אנו דנין על הקנין וכיון דהקנין אינו מועיל מספק משום דמוקמינן בחזקת מ"ק ממילא נגמר הקנין בשבת ואסור. אין זה מוכרח וכיוצא בזה כתבו האחרונים בספק בכור כגון שהי' קנין כסף לחוד או משיכה לחוד מותר להטיל בו מום ע"י נכרי הרי דאף דעיקר הספק הוא בקנין מ"מ אם אנו דנין אח"כ על איסור דרבנן אזלינן לקולא וה"ה כאן. ומכ"ש לפמ"ש מעכ"ת דהישראל התנה בפירוש עם הנכרי שלא יקח בשבת וגם צוה כן לשומר היער. אם השומר אינו משגיח ע"ז ונותן לו בשבת נראה דמותר להמוכר להעלים עין מזה כנלפענ"ד: