מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן עא
ראיתי ונתון אל לבי בדבר אשר נהגו באיזה עיירות אשר המעות הנמצאים בהקופות אשר הועמדו לטובת עניי ארץ הקדושה יקחו ראשי העיר חלק מן מעות הנ"ל עבור ת"ת או בק"ח וכדומה. ולדעתי לא יאות אינון עבדי מכמה טעמים. דאף לדעת מהר"ש יפה שהביא המחנה אפרים בהל' לדקה סי' ז' דמי שנדר ליתן סלע לעני ידוע יכול לשנותו וליתנו לעני אחר. וכן לדעת הרא"ש והטור דהגבאי יכול לשנות מעות צדקה לדבר מצוה אחרת מ"מ היינו דוקא הנודר עצמו יכול לשנות משום דאמדינן דעתי דאדעתא דהכי נדר שיהי' הרשות בידו ליתנו לעני אחר. וכן הגבאי צדקה כיון שהרשות בידו לחלק הצדקה כפי דעתו אמרינן דאותן המתנדבים על דעת הגבאי התנדבו וכעין דאמר רב אשי ריש ס"ד דמגילה ומש"ה יכול הגבאי לשנותו למצוה אחרת משא"כ באותן הגובי' מעות הקופות דהם אינם רק ממונים לפתוח את הקופות ולשלוח המעות לגבאי הכולל ואין להם רשות לחלק מעות הקופות לעניי אה"ק. וכן אפילו גבאי הכולל הוא שלוח מכל המדינה לקבוץ מעות המדינה מכל העיירות לשלחם לערי הקודש למען יתחלק שמה. וכיון דהם בעצמם לא התנדבו המעות וגם אין עליהם שם גבאי לחלק את המעות ולא התנדבו המתנדבים על דעתם וכמ"ש ולא אדונים המה לאלה הקופות א"כ מה מקום וסברא לומר דיהי' להם רשות לשנות מעני לעני:
ובזה יש להבין מ"ש הש"ך סי' רנ"ו ס"ק ח' והט"ז סימן רנ"ט סק"ד לחלק דהצבור יכולי' לשנות אפילו לדבר הרשות והגבאי אינו יכול לשנות רק לדבר מצוה אחרת. ולפמ"ש הטעם בזה דהצבור שהם בעצמם התנדבו והמעות שלהם יכולין לשנות אף לדבר הרשות. משא"כ גבאי שהוא ממונה לעשות במעות המוקדש לטובת ההקדש כפי דעתו אם רוצה לשנות לדבר הרשות ממילא אין שם גבאי עליו כיון שעושה דבר הרשות. וממילא בנ"ד דבלא"ה אין על הגובים שבח"ל שם גבאי כיון שהם אינם מחלקים וכמ"ש ממילא גם לדבר מצוה אינם רשאי' לשנות וזה ברור מאד. ועוד נלפענ"ד דע"כ לא כ' המהר"ש יפה דהנודר סלע לעני יכול ליתנו לעני אחר משום דבאמת באומר לעשיר אתן לך מעות אינו חייב ליתן לו דלא קנה העשיר בדברים בעלמא רק דבאומר ליתן לעני חייב ליתן או משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט או משים דכיון דיש מצוה בנתינה זו מצות צדקה חשוב כמו נדר וכמו האומר אשכים ואשנה פרק זה ומש"ה דעת מהר"ש יפה דזה דוקא לענין אם רוצה הנותן לחזור בו שלא ליתן כלל דאז מחייבינן לי' מטעמים הנ"ל. משא"כ אם רוצה ליתן הסלע רק שרוצה ליתנו לעני אחר כיון דגם בנתינה לעני אחר מקיים מצות צדקה א"כ אין לחייבו לא משום אמירה לגבוה ולא משום נדר מצוה כיון דגם בנתינה זו מקיים מצות צדקה ויש בו צורך גבוה ומש"ה רשאי לשנותו וליתנו לעני אחר כנ"ל להסביר דברי מהר"ש יפה הנ"ל:
ומעתה זה דוקא באומר סלע זה לפלוני עני דאין כאן רק דיבור בעלמא ולא זכה רק משום שהוא עני מכח מצות צדקה בזה אמרינן דיכול לקיים מצות צדקה בעני אחר משא"כ בנ"ד שנעשה מעשה וניתן המעות ליד הקופות ואח"כ בא ליד הגובה. א"כ גם העשיר בכה"ג הי' זוכה דזכין לאדם שלא בפניו וכבר זכה הגובה המעות עבור עניי אה"ק ומשום שהם עניים לא גרעי. ופשיטא דמי שנתן מעות לחברו לזכות בו לפלוני זכה בו אותו פלוני ואין הנותן והשליח יכולין לחזור בהם כמבואר סוף פ"ק דגיטין ועי' ברמ"א סי' רנ"ו סעיף ד' דאם פירש הנותן ליתן לעניי אותה העיר או לעני פלוני אין להם לשנות אפילו לתלמוד תורה ועי' בש"ך שם הטעם דמיד זכו בו אותן עניים והוי כאלו בא הממון לידם והיינו מטעם שכתבתי כיון שכבר נתן קנו העניים מתורת זכי'. וגם בלא"ה רבו החולקים על המהר"ש יפה וע' במח"א שם ועי' בשו"ת מאמר מרדכי סי' ט"ו שהאריך אאמו"ר הגאון זצוקללה"ה בזה לאסור מטעמים נכונים מאד. אשר על כן נלפענ"ד אשר הוא איסור גמור לשנות מקופות אשר הוקבעו ע"ש ר"מ בעה"נ לצדקה אחרת כי אם ליושבים לפני ד' יהיו להחיות עם רב היושבים בארץ מטוהרה על התורה ועל העבודה וכבר האריכו בזה בספר מגיני ארץ גדולי הדור. דברי המדבר בצדקה יום ו' עש"ק י"ט שבט תרמ"ד לפ"ק לבוב: