אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן סט

סימן סח

ב"ה יום ו' עש"ק כ"ב טבת תרל"ח לפ"ק לבוב הנני נותן את בריתי שלום. לכבוד ידידי. הרב הגדול החריף ובקי המפורסים. יגע ושנה הרבה יקר רוח איש תבונה. מוה' שמעון נ"י.

מכתב שאלתו הגיעני. על דבר העגונה שנגבה עדות מאת ר' אברהם יצחק בן צבי מק' ארהויוב אשר בחוהמ"ס תרל"ז נתאכסן אצלו איש שנקרא ר' מאטיא שהי' מכירו מכבר ובהו"ר הלך לסעוד אצל ר' איציל וואמישניק וחלה שם. ואמרי ר' מאטיא קודם מותו לר' איציל שיש לו בן בקעשינוב ושמו ר' דוד ועוסק במלאכת המאשינען. גם אמר לו ר' מאטיא כ"פ שיש לו אשה במאהלוב רק שאינו דר עמה מחמת קטט. ור' מאטיא הנ"ל הלך לעולמו ושל"ח ואח"כ באתה אשתו להב"ד ואמרה שר' מאטיא הנ"ל הוא בעלה. ואמרה סי' שהי' אצלו קויטיל ע"ס ששים רו"כ שמגיע לו מאיש אחד מק' מאהלוב. וכן הוא האמת שמסר ר' מאטיא את הקויטיל הנ"ל לר' איציל קודם מותו. וביקש ממני לעיין בשריותא דהך איתתא:

הנה כבר נודע מחלוקת גדולי הפוסקים שהובא בסי' י"ד סעיף י"ח. ודיעה הראשונה שהביא הרמ"א שם דבעי' שמו ושם אביו ושם עירו. דהרי על מ"ש המחבר שם דאם העיד שמת יצחק בן מיכאל משיאין אשתו כתב הרמ"א וי"א דכל זה דוקא שהזכיר העד שם עירו וכו' משמע בהדיא דקאי על מ"ש המחבר דסגי אם העיד שמו ושם אביו דהיינו יצחק בן מיכאל וכתב ע"ז הרמ"א דלא מהני כי אם שהגיד גם שם עירו משמע דשלשתן בעינן דוקא. וגם המחבר שם שהוא לשון הרמב"ם לא פליג ע"ז אלא דס"ל כיון ששלחו את השליח ואמרו לו כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל משמע שהוא מאותו העיר והוי כהגיד שם עירו וזה דעת היש מקילין שהביא הרמ"א שם כמ"ש הב"ש ס"ק נ"ז. אבל כל היכא דליכא הוכחה שהוא מאותו העיר לא סגי בשמו ושם אביו לחוד רק דיעה השלישית שהביא הרמ"א שם בשם הרא"ש דסגי בשני סימנין או בשמו ושם אביו או בשמו ושם עירו. וכבר כתב הב"ש שם שלא מצא מי שס"ל כן. ומהרא"ש לא מוכח מידי כמ"ש הח"מ שם ס"ק ל"ח. ומעתה הדבר פשוט דאין להתיר רק בשמו ושם אביו ושם עירו. וכ"כ בק"ע ס"ס י"ז סעי' קכ"ט ועי' בט"ז סי' י"ז ס"ק ו'. וצריך לברר בנ"ד אם הגדת העד ר' אברהם יצחק בן צבי חשיב כשמו ושם אביו ועירו. ולכאורה הי' מקום לומר דמה שהעיד שיש לו בן ושמו ר' דוד חשיב כשמו ושם אביו. דמה חילוק יש בין שמו ושם אביו או שמו ושם בנו. אלא שראיתי בנודע ביהודה מהד"ת סי' מ"ו שרצה להתיר ע"פ הגדת שמו ושם אחיו ושם עירו. וכתב ע"ז שיש לחלק כי לכל איש יש אב אחד ולכן בקושי שיזדמן שני יב"ש. אבל אחים יש הרבה לכל אחד ואחד ויותר מזדמן שנים שיהיו שוים בשמותם ושם אחיהם ע"ש. ולפי דבריו גם שם בנו לא הוי סי' מה"ט גופא שיש לכל אחד הרבה בנים. ובכל זאת נלפענ"ד בנ"ד דהוי כשם אביו. דהנה בהעיד שמו ושם אומנותו כגון פלוני הרצען וכדומה כתב מהריב"ל בתשובה ח"ג סי' י"ח דאינו מועיל דאין זה חשיב כשם אביו. אבל בתשו' מהר"א ששון סי' י"א מצדד קצת להקל בזה ע"ש. וא"כ לדברי מהר"א ששון פשיטא:

דמותר בנ"ד מאחר דהעיד העד שיש לו בן בקעשינוב ושמו ר' דוד ועוסק במלאכת המאשינען. וא"כ הגע עצמך דאם מעידין שמת דוד מקעשינוב שעוסק במלאכה זו היתה אשתו מותרת לדעת המהרא"ש דהרי יש שמו ושם עירו ושם האומנות דהוי כשם אביו וכיון דאשתו מותרת ע"כ דאין לספק כלל באחר. וא"כ גם אם מעידין על אביו שמת גם אשת האב מותרת מותרת מה"ט גופא כיון דלא מספקינן שיש עוד איש ששמו דוד בסימנים אלו א"כ ה"ה דא"א שיש עוד אדם אחד בעולם שיש לו בן כזה. אלא אפילו לדברי מהריב"ל דשם האומנות לא הוי כשם אביו. מ"מ בנ"ד דבלא"ה איכא שמו ושם בנו דמצד הסברא הוי כשמו ושם אביו אלא דמיגרע משום שיש לכל אחד הרבה בנים וכמ"ש בנו"ב א"כ לזה שפיר מועיל מה שהגיד גם שם האומנות של בנו דתו ליכא לכל אחד הרבה בנים רצענים או עסוקים במלאכת המאשינען. וגם בלא"ה ראיתי בבה"ט סי' י"ז ס"ק ס"א דפלוני אח פלוני הוי כשמו ושם אביו. ומבואר שלא כדברי הנו"ב. ולכן נלפענ"ד דמטעם זה אין חשש בנ"ד:

עוד יש לעורר בנ"ד דכבר נודע דיש במדינת רוסיא שתי עיירות ששמותיהן מאהלוב. וא"כ אף שאמר הנפטר שיש לו אשה במאהלוב שמא מעיר האחרת הוא ששמה כן דאף דלא חיישינן לשתי שוירי מ"מ כיון דהוחזקו חיישינן ומ"מ אין חשש בזה לפענ"ד דהרי בח"מ ס"ק ל"ח הרבה לתמוה על דעת הסוברים דסגי בשמו ושם אביו דאיך אפשר דליכא בכל העולם עוד איש אחד ששמו יב"ש וא"כ מנ"ל שבעלה של זו מת שמא יב"ש האחר הוא שמת וכן הקשו כל הפוסקים ע"ש. ומעתה הרי חזינן דאף שידענו ברור שיש עוד יב"ש בעולם וא"כ הוי כהוחזקו דמה לנו אם אנו מכירין את יב"ש האחר או לא כיון דנודע בברור שיש עוד יב"ש בעולם. ואפ"ה היכא דאיכא עוד סי' שמעיד גם על שם עירו מהני. וא"כ י"ל דה"ה איפכא שידענו שיש עוד עיר אחרת בשם זה מ"מ כיון שיש עוד סי' דהיינו שמו ושם בנו ואומנותו מועיל. עוד נ"ל דכיון שאמרה האשה שהי' אצלו קויטיל ע"ס ששים רו"כ והקויטיל הזה הי' אצל הנפטר. ואם באנו לחוש שמא השאיל בגדיו או הקויטיל לאיש אחר ששמו ר' מאטיא הרי בגמ' דיבמות דף קט"ז אמרינן כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי'. ואף דבגמ' שם קאמר להך סברא לענין דמוציאין ממון מחכו בר נאני והתוס' שם כתבו דאין לדמות איסורא לממונא. מ"מ הרי אא"ז הח"ץ ז"ל בתשו' סי' קל"ד כתב דכמו דל"ח לנפילה דיחיד היה דלשאלה דיחיד ג"כ לא חיישינן. אלא דהגאון בעל בית מאיר חלק עליו דבשלמא בנפילה דמצד עצמותו הוא מלתא דל"ש דדרך כל איש לשמור כליו שלא יאבדו. וגם שנחוש עוד שאחר שנאבד מצאו אחר ששמו כשמו דג"כ לא שכיח מש"ה לא חיישינן לנפילה דיחיד משא"כ בשאלה דהיא מצד עצמ' שכיח שפיר יש לחוש דילמא איתרמי שהשאיל לאיש ששמו כשמו ע"ש. וא"כ בנ"ד גוף השאלה לא שכיח כמ"ש כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' תו הוי שאלה דיחיד. ויש להאריך בזה. ולכן גם דעתי העני' מסכמת להתיר את האשה דאברש א"ר מאטי ממאהלוב מכבלי העגון אחרי שיתברר להב"ד שיש לבעלה כן בקעשיטב עוסק במלאכת המאשינען ושמו דוד ואז ישבו ב"ד של שלשה ויתירוה כדין הנשאת ע"פ ע"א: דברי ידידו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה