אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן סח

סימן סז

ב"ה יום ב' ג' דחנוכה תרל"ח לפ"ק לבוב. הנני נותן את בריתי שלום. לכבוד ידידי הרב החריף השנון זית רענן. מהולל ומפואר. יפה פרי תאר מוה' פישל מילך נ"י:

מכתם שאלתו הגיעני בדבר המזוזה שאות בית של לבבכם נראה כעין מ'. ונראה שמחמת הלחלוחית נתפשט' הדיו לצד שמאל ונעשה כעין מ'. רק שאות הבית ניכר כי גוף האות שחור מאד בתכלית השחרות. ומה שנעשה ע"י סיבה הוא כהה וכעין חלודה של דיו. ומעכ"ת כתב להכשיר ע"פ דברי המג"א סי' ל"ב ס"ק ל"ט דאם הכתב כעין חלודה בעלמא פסול. א"כ לא נקרא משום זה נשתנה צורת האות. וסברא נכונה הוא. ומ"מ נלפענ"ד דטוב לגרוד החלודה שנתפשט כדי שתחזור האות למראה בי"ת. דמשום שלא כסדרן פשיטא דאין לחוש דהיכא דנעשה ונתקן האות ע"י גרירה לא מיפסל משום שלא כסדרן כמ"ש הב"י סי' ל"ב ועי' בש"ע שם סעי' כ"ה. אלא דיש כאן חשש חק תוכות ואף דבסעי' י"ח שם כתב דיכול לגרור אותיות הדבוקות ולא הוי חק תוכות. הרי הביא המג"א שם ס"ק כ"ז דאם נשתנה צורת האות ע"י הדביקות הוי כמ"ם שנסתמה. וא"כ בנ"ד דאות הב' נראה כמ' אינו מועיל הגרידה משום חק תוכות. מ"מ לפמ"ש מעכ"ת דגם בלא גרידה כשר ממילא לא נפסל משום חק תוכות אם יגרוד דעיקר הפסול משום חק תוכות הוא רק היכא דנגמר האות ע"י מה שגורד. משא"כ בנ"ד דגם קודם הגרידה הי' כשר כמ"ש מעכ"ת אין בזה פסול חק תוכות כמ"ש האלי' רבא סי' ל"ב ס"ק מ'. ומ"מ נרויח בזה שנגרוד מה שנתטשטש. דלדעת הסמ"ק והרשב"א בשם הירושלמי היכא דכבר נכתב האות כהלכתו תו לא מיפסל משום חק תוכות. וכ"כ הב"י בסי' ל"ב לתירוץ אחד. ועוד דגם במ' פתוחה שנסתמה הביא המג"א בסי' ל"ב ס"ק כ"ה בשם הרא"ש דדי לגרוד מה שנדבק. וא"כ לדעת כל הני רבוותא כשר ע"י הגרידה. ולא נשאר לנו רק לחוש לדברי הרד"ך שהביא המג"א שם ס"ק כ"ז. ובזה שפיר נוכל לסמוך על סברת מעכ"ת דכיון דמה שנדבק הוא חלודה בעלמא ופסול לכתיבה. לא מיקרי משום הכי נשתנה צורת האות וכשר אף בלא גרידה וא"כ שפיר יכול לגרוד ולא הוי חק תוכות כיון שכשר בלאו הכי. כנלפענ"ד:

ואת אשר הקשה מעכ"ת מדוע השמיטו הפוסקים הא דרב כהנא ביבמות דף ע"ח ע"ב דכולו חוצץ אף בשאינו מקפיד מה"ת. וביותר קשה על הרמב"ם פ"א ממקואות שביאר שם מה שחוצץ מה"ת ואיזה מדרבנן ולא הביא הך דרב כהנא. קושיא זו כבר אמורה בספר חיי אדם. ומה שפלפל מעכ"ת בזה ליישב קושית השבות יעקב על הרמ"א בסי' קצ"ח דמי שאומנותו להיות שוחט או קצב אינו חוצץ הואיל ואינו מקפיד. מהא דאמרינן בפסחים דף ס"ה ע"ב שבח הוא לבני אהרן שילכו עד ארכובותיהם בדם. ומקשה בגמ' והא הר חציצה לח הוא ואינו חוצץ. והא כיון דשבח הוא לבני אהרן א"כ אין מקפידין ובלא"ה אינו חוצץ וע"ז תירץ מעכ"ת דכיון דהתורה הקפידה שלא יהא דבר חוצץ בין רגל הכהן ובין הרצפה א"כ היכא דאיכא חציצה בכל הרגל חשיב כחציצה בכולו וחוצץ מה"ת אף באינו מקפיד דבר חכמה אמר ותיתי לי כי זה כמה שנים בלמדי הל' מקואות אמרתי כן מסברא דנפשאי. אלא דקשה ע"ז מהא דאמרינן בש"ע או"ח סי' קס"א סעיף ב' דאם דרך הנשים לצבוע ידיהם אין אותו צבע חוצץ הואיל ואין מקפידין ע"ז ע"ש ואמאי לא נימא הואיל ומצות נטילה הוא רק בידים א"כ אם יש חציצה ביד חשיב כמו חציצה בכולו וחוצץ אף אם אינו מקפיד ומה שנלפענ"ד ליתן טעם על השמטת הפוסקים הא דרב כהנא. אחרי אשר נשים לב להבין מנא לי' לר"כ הא. דהא ר' יצחק הלכה למשה מסיני קאמר כדאמרינן בריש סוכה ובכ"ד ואיך אפשר לחלוק על זה. ואם נאמר דר"כ סובר דהלמ"מ היתה כך דכולו חוצץ אף באינו מקפיד אמאי לא קאמר ר' יצחק הך דינא ובפרט לפמ"ש לפמ"ש הרמב"ם בהקדמה לסדר זרעים דבהלמ"מ לא שייך מחלוקת. ומקודם אומר מה שנלפענ"ד ברור דמה דאמרינן רובו דמקפיד חוצץ מה"ת ובאינו מקפיד מדרבנן דאם הי' מחצה על מחצה נדון כרובו. והטעם בזה דבכ"ד בש"ס איפלגו אמוראי אם מע"מ כרוב או לא. ופלוגתי' הוא אם אמר רחמנא שחוט רובא או לא תשייר רובא. וכן בפרוץ כעומד וכדומה. וא"כ בחציצה דילפינן מדכתיב במים שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין המים בעי' שיהי' רוב הגוף בלי חציצה במים ואי איכא חציצה בחציו לא עלתה לו טבילה מה"ת. והנה לכאורה קשה בהא דקיי"ל רובו ואינו מקפיד אינו חוצץ רק מדרבנן. לפמ"ש הראב"ד והרא"ש והר"ן והטור בריש סי' קצ"ח דאם מקפדת עליו לפעמים אף שאינה מקפדת תמיד חשיב כמקפיד. א"כ מאחר שאמרו חז"ל דרובו ואינו מקפיד חוצץ מדרבנן ואי מתרמי לה טבילה של מצוה צריכה להסיר הדבר החוצץ מדרבנן עכ"פ הרי הוא מקפדת עליו שלא יהי' עלי' הדבר חוצץ כדי שלא תהי' צריכה לטבול שנית מדרבנן וכיון דמקפדת להסירו לפעמים דינו כרובו המקפיד וחוצץ מה"ת ולא משכחת כלל הך דינא דרובו ואינו מקפיד הוא רק מדרבנן דכיון שחוצץ מדרבנן תו מקפדת עליו להסירו וממילא חוצץ מה"ת כדין רובו המקפיד. אמנם באמת לק"מ דהרי אינה מקפדת רק שלא יהי' רוב שאינו מקפיד ואם יתחסר מהחציצה מעט עד שיחזור מהרוב מיעוט וישאר מיעוט שאינו מקפיד דאינו חוצץ גם מדרבנן ורק דהיא מקפדת שלא יהי' רוב גופה עם דבר החוצץ. א"כ תו לא הוי רק מיעוט המקפיד דג"כ הוא מדרבנן. הגע עצמך שרוב גופה הוא עשרה טפחים שיש על זה דבר החוצץ שאינו מקפיד שאינו חוצץ רק מדרבנן מאי אמרת הא כיון שחוצץ מדרבנן היא מקפדת עליו להסירו וממילא הוי רובו המקפיד הא בורכא דאם תסיר רק טפח אחד מהחציצה ישאר מיעוט שאינו מקפיד דגם מדרבנן לא חייץ. א"כ אינה מקפדת רק על טפח אחד להסירו ואותו טפח הוי ג"כ מיעוט גופה והוי מיעוט המקפיד דג"כ אינו חוצץ רק מדרבנן. ומש"ה גם רוב שאינו מקפיד אינו חוצץ רק מדרבנן. וזה נכון מאד:

ומעתה יש לומר דר' יצחק ורב כהנא לא פליגו כלל. וכ"ע ס"ל דמחמת הלמ"מ אינו חוצץ רק ברובו המקפיד דוקא. אלא דר' כהנא חידש מסברא דנפשי' דבכולו אף באינו מקפיד חוצץ מה"ת. ומשום דכיון דרבנן גזרו על רוב שאינו מקפיד להסירו בשעת טבילה ממילא מקפדת עליו לפעמים דהיינו בשעת טבילה והוי ככולו המקפיד דודאי חוצץ מה"ת. וכאן ליכא למימר דהרי אינה מקפדת רק לחסר החציצה מעט שלא ירא' רוב דהא אנן קיימינן השתא דהחציצה הוא בכל גופה. א"כ אם תרצה לחסר החציצה שישאר מיעוט גופה תצטרך להסיר החציצה מרוב גופה דכבר הוכחתי דגם חציצה בחצי גופה נדון כרובו. וכיון דמקפדת להסיר החציצה מרוב גופה כדי שישאר מיעוט שאינו מקפיד אם כן הוי רובו המקפיד דחוצץ מה"ת. ובאמת גם רב כהנא מודה דמה"ת כולו ואינו מקפיד אינו חוצץ. ורק רוב המקפיד חוצץ וכמו שאמר ר' יצחק מהלמ"מ ובזה ליכא פלוגתא כלל. אלא דרב כהנא חידש דבתר שגזרו חז"ל על רובו שאינו מקפיד מזה נמשך דבכולו שאינו מקפיד חוצץ מה"ת דכיון דבשעת טבילה צריכה להסיר החציצה מרוב גופה מדרבנן דחוצץ גם אם אינו מקפיד א"כ הרי צריכה להסיר החציצה מרוב גופה בשעת טבילה תו הוי כרובו המקפיד דחוצץ מה"ת. וזה עצה עמוקה מאד ודוק היטב. ומש"ה לא הביא הרמב"ם בפ"א ממקואות דבכולו ואינו מקפיד חוצץ מה"ת דבאמת אין זה הלמ"מ כלל ורק ע"י גזירת חז"ל ברוב שאינו מקפיד נמשך דין זה. וזה נודע מצד הסברא וכמ"ש כנלפענ"ד:

דכרי ידידו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה