מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן סג
ב"ה יום ה' י"ד סיון תרל"ה לפ"ק לבוב. לכבוד ידידי הרב המופלג החריף ושנון זית רענן מוה' משה מושיל ריינר נ"י מו"צ בעיר באלחוב יע"א:
מכתב שאלתו הגיעני בעובדא ששחטו ביום ג' ד' בהמו' וביום ד' שחטו ה' בהמות ומתערובת הזה לקחו שני בהמות להעיר למכור בחניות וביום ה' נלקח כל המותר להחניות למכור וכמעט כל אנשי העיר לקחו מזה בשר על ש"ק ונמכר בערך ה' או ו' בהמות. ומה שנשאר עוד בהמקולין אומרים הקצבים בברור שאין זה רק מן ערך ג' בהמות ומן ששה בהמות לא נשאר כלל ואח"כ נמצא טריפה ודאית בדקין של אחד מהם ולא נודע מאיזה בהמה. ומע"כ הורה להתיר הכל גם מה שנשאר במקולין וצווחו עליו בבי מדרשא וביקש ממני לכתוב דעתי העני' בזה:
והנה מע"כ יצא לדון בדבר החדש דהא דמבואר בסי' ק"י ס"ה דאסור ליקח אחר שנודע התערובת זה דוקא אם לא נודע בברור שנמכרה בהמה אחת בשלמותה. משא"כ בנ"ד דידוע בברור שנמכרו ה' או ו' בהמות ולא נשאר מהם כלל בהחנות ואם נתלה לומר דהאיסור כבר נמכר א"כ כבר נתבטל ברוב ומה שנשאר ג"כ מותר. ואם נאמר דהאיסור במה שנשאר אסור מטעם קבוע א"כ דמי לנדון דשתי קדרות דאם יש באחת כדי לבטל תולין דהאיסור נפל למקום שיש שם כדי לבטל. א"כ גם כאן כיון דמה"ת בטל תולין דהאיסור במה שכבר נמכר ונתבטל ומש"ה הכל מותר ודבריו תמוהים מאד דהרי בהמעשה המפורסמת בספר בית הילל שרעשו עלי' כל גאוני הדור בקצב ששחט ז' בהמות והוציא מביתו להמקולין שני בהמות וחצי וארבעה וחצי נשארו בביתו וכתבו כולם דהשנים שפירשו ודאי מותר והארבעה שנשארו בביתו ודאי טרפה ועל שני החצאים נחלקו גדולי הדור כמבואר בפר"ח ובפלתי ובחדושי בכור שור בחולין סי' צ"ה ובבה"ט ע"ש. ולדברי מע"כ הרי שם ידענו בברור שנמכרו שני בהמות בשלימות ואם נתלה האיסור שם הכל מותר וא"כ גם הארבעה שנשארו בבית ג"כ מותר ומכ"ש החצי ומה זה שכתבו הגאונים דכיון דחצי הבהמה שנשאר בהבית אסור גם החצי שנלקח להמקולין אסור כדי שלא יהי' כחוכא ואיטלולא. ולסברת כבודו הרי מותר הכל משום שתולין האיסור באותן השנים. ומה שכתב מע"כ דזה דמי לשתי קדירות. יש לחלק בכמה אנפי דשם הוי ספק השקול אם נפל לקדרה זו או לאחרת ומש"ה תולין בדרבנן להקל דנפל לאותה קדירה שיש בה כדי לבטל. משא"כ הכא דיותר הסברא לומר דמה דפריש מרובא קא פריש והאיסור נשאר בהמקולין. וכמה כרכורים כרכר הרשב"א בתה"א בהא דמתירין בנפל אחד לים דמהראוי יותר לומר דנפל מהרוב והאיסור נשאר ומה שתירץ הרשב"א דאם אין הדבר בעולם לא גמרינן בזה דהולכין אחר הרוב זה לא שייך כאן דמה שנפרש יש עדיין בעולם. עוד יש לחלק דשם בשתי קדרות מוקמינן להקדירה בחזקת היתר ואמרינן דמעולם לא נפל איסור לשם רק לקדירה האחרת ונתבטל משא"כ כאן דבודאי הי' כאן תערובת איסור ואנו צריכין לומר דהאיסור לפרש א"כ תו ליכא חזקת היתר ועוד יש הרכה חילוקים בזה. גם מ"ש מעכ"ת דאין חילוק בפירש אחד מהם אם נאסר בודאי או הותר בודאי וכשם דאם נאסר מה שפירש מתירין מה שנשאר ה"ה בנ"ד כיון דמה שפירש מותר ואף אנו דנין עליו א"כ הנשאר מותר. הם דברים בדוים וע' בשפ"ד ס"ק מ"ב משמע להדיא שלא כדברי מע"כ. סוף דבר איני רואה מקום להתיר הנשאר. דברי ידידו: