אור ברסלב

מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן סא

סימן ס

ב"ה יום ו' ר"ח סיון תרל"ה לפ"ק לבוב. אורך ימים ושנות חיים לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חריף ובקי זקן שקנה חכמה. לו דעת ומזימה. המפורסם לתהלה כקש"ת מוה' מרדכי אשכנזי נ"י אבד"ק פוסטין. מורה צדק לעדתו בעיר סטאניסלאב יע"א:

מכתב יקרתו הגיעני והתענגתי להתבשר משלומו כי טוב. וענוותו תרבני לחוות דעתי העני' בעסק ד"ת שבא לפניו. ויען כי דבר השאלה ארוכה מאד לא יתנני העת להעתיקה. ומתוך דברי תשובתי יתבארו טענו' הצדדי' מה שטוען הנברר מצד הבת דיש לה חזקה וטענה אף דהיא לא ידעה מצוואת אבי' דהבנות והבנים יירשו בשוה. ולמד זה מהא דסי' קמ"ו סעיף י"ד דאם טוען המחזיק מפלוני זבינתה אף דהוא לא ידע אם אותו פלוני קנה השדה הוי חזקה שיש עמה טענה. לפענ"ד לא דמי להתם דשם הטעם משום דטוענין ללוקח שהמוכר קנאה מהמפרער. אבל כאן אין להבת שום טענה שנחזיק חלק הבית בידה כיון שאינה טוענת ברי שיש צוואה מאבי' לחלוק בנכסים עם הבנים. ואם נאמר שנטעון עבורה שהי' צוואה הא לענין זה אין להבת לא דין יורש ולא דין לוקח רק טענה מחמתה שהיא זכתה בחלק הבית מחמת הצוואה. והא דטוענין ליורש או לוקח זה דוקא לטעון עבורם דהמוריש או המוכר קנו אותה הקרקע אבל זכיית היורש והלוקח צריך הבע"ד לטעון בעצמו. דכל זמן שלא נתברר שהוא יורש או לוקח מאחר עדיין אין עליו דין יורש ולוקח שנאמר בזה טוענין ליורש ולוקח. ודוקא התם בסי' קמ"ו שטוען ברי מפלוני זבינתה ונאמן בטענה זו במיגו דמינך זבינתה כיון שאכל שבחזקה א"כ כיון שידענו בבירור שלקחה מפלוני יש עליו דין לוקח ומש"ה טוענין ללוקח שהמוכר קנה השדה מן המערער. אבל בנ"ד כיון שאינה טוענת ברי שאביה זיכה לה חלק בהצוואה אם כן הרי אנו מסופקין אם יש עלי' שם יורש כלל ולא שייך בזה טוענין ליורש. גם מה שטוען הנברר מצד הבת דמאחר שהיא נשואה ובעל בנכסי אשתו לוקח הוי א"כ טענינן ללוקח כל מה דהבת עצמה מצי למיטען. גם זה לא נהירא כיון דעכשיו הבית עומד חרב ואין שום אדם דר בתוכו ונכסי בחזקת יורשים קאי דהיינו הבנים הזכרים א"כ לא שייך בזה טוענין ללוקח להוציא הנכסים מחזקת יורשי' דאורייתא וע"כ לא אמרינן טוענין ללוקח רק להחזיק ולא להוציא כמ"ש הש"ך סי' ע"ב ס"ק קמ"ב. ובאמת כי מלבד כל זה נלפענ"ד דבנ"ד ליכא להבת חזקה כלל דאם היתה הבת טוענת שנשאר צוואה מאבי' דאותם החדרים שהיא דרה בהם יהי' לה לירושה הי' מקום לדון בזה משום חזקה דכיון שדרה שם הם שלה בירושה או במיגו שקנתה אותם החדרים מאחי'. משא"כ כאן שהיא טוענת שנשאר צוואה שמגיע לה חלק ששית בשוה עם יתר היורשים א"כ היאך יש מקום לדון דמשום שדרה באיזה חדרים מגיע לה חלק ששית מכל הבית הלא ביתר הבית לא החזיקה מעולם ולא השכירה ואין לה שום טענת חזקה רק על אותם החדרי' שהיא דרה בהם והרי היא בעצמה הודית שאין לה באותם החדרים רק חלק ששית. וא"כ לא מועיל טענת חזקתה רק על חלק ששית מהחדרים הנ"ל. גם מה שטוען הנברר מצד הבת דאף דאין מחזיקין בנכסי קטן גם לכשהגדיל מ"מ כיון דמועיל החזקה לגבי האחים הגדולים מועיל גם לגבי הקטן דאין חזקה לחצאין. עי' בש"ע סי' קמ"ט סעיף א' בהג"ה דשם מבואר להיפך. גם מה שטוען בעל הבת שחמותו ושני בניה הגדולים אמרו לו שיש להבת חלק בהבית ע"פ צוואת אבי'. והנברר אומר שזה מיחשב טענת ברי כמו בהוגד לי מפי נאמן. בס"ס ע"ה בנוגע בעדות מבואר שם דלא מיחשב טענת ברי. וכאן י"ל דאמרו כן בשעת התנאים כדי שתשתדך עמו ולהפטר משח"ז כמבואר בהטענות. וגם בלא"ה כתב הש"ך בסי' צ"א ס"ק כ"ד דלהוציא מיתומים לא מיקרי טענת ברי אף דמיקרי טענת ברי להשביע:

ומה שנסתפק מעכת"ה אם מחויבת הבת לחתום כתבי פטורין בערכאותיהם. כבר נסתפקו בזה רבותינו בשו"ת פני משה בנבנשת"י ח"ב סי' ט"ו ושם מבואר שנחלקו בזה רבינו הגדול המהרי"ט ז"ל ומהר"י באסאן דדעת המהרי"ט דהבת מחויבת ליתן שטר סילוק מהירושה משום השבת אבדה. והמהר"י באסאן חולק ע"ז וגם במכתב מאליהו סימן ט"ו והפני משה שם ס"ל דאין לכוף את הבת ליתן פטורים. וראיתי למעכת"ה שהביא ראי' לזה מהא שכתבו בתוס' ב"ק דף פ"ט ע"ב דאין לכוף את האשה לעשות קיומים להנחבל שלא תמחול כתובתה לבעלה ויפה הביא. אמנם י"ל לפי דעת הרשב"א והר"ן דשטרו' לאו בני גוביינא משום דאין גופן ממון רק משום שעבודא דר"נ ועי' בש"ך סי' ק"א סק"ג א"כ כיון שהיא אינה מחויבת כלל להגבות הכתובה להנחבל משום דשטרות לאו בני גוביינא רק דהב"ד כופין את הבעל לשלם להנחבל לכשתתגרש משום שיעבודא דר"נ ח"כ מש"ה אין כופין אותה לעשות קיומים להנחבל שלא תמחול כיון דהיא אינה מחויבת כלל להגבות את הנחבל מהכתובה משא"כ בנ"ד כיון דגוף הבית הוא של היורשים הזכרים אפשר דמחויבת היא ג"כ ליתן כתבים המועילים ע"פ נימוסיהם. ואנכי הבאתי ראי' לזה מחו"מ סי' ס' בש"ך שם ס"ק ל"ד משם מהרש"ל שאם אין שמעון נותן טעם לדבריו מחויב הוא ליתן שטר על שם ראובן משום דכופין על מדת סדום. וא"כ גם כאן מחויבת הבת ליתן פטורים ע"פ נימוסיהם. בכל זאת אין בנו כח להכריע בין ההרים הגדולים. ומכ"ש בנ"ד דגם היורשים הזכרים אין יודעים בברור שלא נשאר צוואה מאביהם ואיך נוכל לכוף הבת מספיקא ובזה נראה דגם המהרי"ט מודה דלפענ"ד.

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה