מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן ס
ב"ה יום ג' א' דר"ח אלול תרל"ט לפ"ק בראטקאוויץ:
שלום וישע רב לכבוד ידידי הרב החריף ובקי המפורסים ערוגת הבושם איש חמודות צח השכל ונקי הרעיון כש"ת מ' אהרן פאקם נ"י מק"ק בוברקא יע"א:
מכתב שאלתו הגיעני ביום ו' י"ט מנ"א ובאותו היום חלתה זוגתי הצנועה מ' חי' טאבא ומתה עלי בליל ש"ק כ' מנ"א תנצב"ה ומגודל יגוני וכאבי לא יכולתי לכתוב עד כה. עתה באתי להשיב על שאלתו בראובן ששלח לגיסו שמעון לקנות בית מן לוי עבור סך אלף ר"כ ושמעון קנה הבית מלוי עבור סך אלף ומאה ריינש ובשעת הקנין הותנו שיסעו למקום אשר שם הטאבעלע ולעיין בפנקס הטאבעלע אם לא נרשם שם איזה חוב על הבית ואז יכתבו שטרות בלשון לועז ונתן לו מקצת מעות וגם עשו ק"ס ואחרי אשר הודיע שמעון לגיסו ראובן שקנה עבורו הבית עבור אלף ומאה ריינש רוצה ראובן לבטל המקח ואמר שהשליח שינה שהוא לא ציוה לקנות רק בעד אלף ריינש ומעכשיו אין ראובן רוצה עוד אפי' ליתן אלף ר"כ כי המקח לא נגמר עדיין. מ"ש מעכ"ת בזה דכיון דגילו דעתו דרצונם לכתוב שטר לד"ה אין הק"ס מועיל עד שיכתבו השטר. וגם מ"ש מעכ"ת דבזה"ז דנהגו לכתוב שטרות בלשון לועז ואצל הנאטאר דוקא אם כן הק"ס לא מעלה ולא מוריד דל"ש בזה סתם קנין לכתיבה עומד דזה לא שייך רק לענין כתב וחתי' העדים אבל לא לגבי הנאטאר שלזה צריך הסכמת המוכר דייקא ולא סמכה דעת הלוקח על זה. הוא נכון מאוד בסברא. אמנם בנ"ד אין אנו צריכין לזה דבלא"ה המקח בטל מאחר דשינה השליח מדברי המשלח והוסיף על דמי המקח. ומ"ש מע"כ דזה דמי לאומר לשלוחו זבין לי ליתכא וזבין כורא דקיי"ל דהוי מוסיף על דבריו. לפע"ד לא דמי כלל דשם לא קנה רק ליתכא וליכא למשלח שום פסידא כלל משא"כ הכא דאיכא פסידא סך מאה ר"כ שהוסיף על דמי המקח. וחילוק זה מבואר בדברי הר"ש בתרומו' פ"ד מ"ד. וליכא למימר דבנ"ד לא מקרי פסידא משום דהשליח יתחייב לשלם מה שעיות דא"כ גם גבי הוסיף בתרומה שכ' הר"ש שם דהוי פסידא משום דהחולין נעשין מדומעין והרי השליח מחויב לשלם כדין מדמע כיון דמיירי במתכוין להוסיף כמבואר שם וא"כ גם בשוגג חייב לשלם כמ"ש התוס' בגיטין דף נ"ג ע"א ד"ה שלא. ומוכח מדברי הר"ש הנ"ל דאף דהשליח חייב לשלם אפ"ה מקרי פסידא וע"כ משום דלא ניחא ליה למשלח למיקם עמי' בדינא ודיינא וא"כ גם בנ"ד מקרי פסידא והמקח בטל. מיהו כ"ז אם הודיע להמוכר שקונה הבית עבור המשלח אבל אם קנה בסתם המקח קיים כמבואר סי' קפ"ב משא"כ לפי הטעם שכ' מעכ"ת מחמת דלא סמכא דעתי' דלוקח עד שיכתוב השטר א"כ בכל גוונא המקח בטל וכבר כתבתי שהדין עם מעכ"ת וצריך המוכר להחזיר המעות שקיבל גם מ"ש מעכ"ת בדברי הגמ' והתוס' בזבחים דף ל"ד הוא נכון וגם אנכי כתבתי כן בתשובה וישבתי בזה דברי הרמב"ם פ"ה מה' אסורי המזבח שלא יסתרו לדבריו פ"ב משלוחין ואכמ"ל:
ומה שנסתפק מעכ"ת באשה זקינה שרואה בכל פעם כתמי' אדומים אם צריכה ז"נ וטבילה לבעלה. לא ידעתי מה זו שאלה הרי מבואר להדיא בגמ' נדה דף ס' ע"ב ובש"ע סי' ק"צ סנ"ב דזקינה תולה בשאינה זקינה ואם היו כולם זקינו' כולם טמאות ועיין בש"ך שם ס"ק ע"ב הרי להדי' דאם אין לה במה לתלות הזקינה טמאה וכן מבואר בגמ' דף ה' ע"א וברמב"ם פ"ט מא"ב הלכה ה'. ומ"ש מעכ"ת בשם שו"ת סמ"א ח"א סי' י"ב כבר כתבתי בתשובה דח"ו אין כוונת הפמ"א לטהר כתם בזקינה בזקינה רק דהתם מיירי במטלת דם במ"ר ומבואר בגמרא נדה דף י"ד ע"ב דמ"ר שנכנסו למקור ויצא דם זה דמי לעד שאינו בדוק וע' בספר חוות דעת ס"ס קצ"א. והנה מבואר בגמ' דשתי נשים שבדקו בעד בזאח"ז אם שניהם ראויות לראות שתיהם טמאות ואם שתיהם אין ראיות לראות ג"כ שתיהם טמאות ואם אחת ראוי' ואחת אינה ראויה לראות שאינה ראוי' תולה בראויה ומש"ה ברואה דם בעת שמטלת מ"ר כיון דאין דרך מ"ר להוציא דם וגם אין דרך דם מקור לצאת עם מ"ר כמ"ש רש"י בנדה דף נ"ט ע"ב ד"ה במזנקת א"כ הרי שם הדברים הם לא שכיח דמה חילוק יש בין לתלות בחברתה או לתלות בעצמה כמבואר בגמ' ופוסקים וכמו דאם רוצה לתלות בחברתה אמרינן דאם שתיהם אין ראויות לראות טמאות ה"ה בתולה בעצמה דאי נאמר דהדם בא ממקור מ"ר הרי הדבר בעצמותו לא שכיח דאין דם מצוי במקום מ"ר ואם נאמר דהדם היא מהמקור אף דשם שכיחי דמים מ"מ אין דרך דם המקור לצאת עם מ"ר וכיון דסוף סוף ראיית הדם בשעת מ"ר בדרך לא שכיח בא א"כ יש לטמאות כמו בשתיהן אין ראויות לראות וכמ"ש:
ומעתה יפה כתב הפמ"א דבזקינה שראתה בשעת הטלת מ"ר דאז דם המקור בעצמותו ג"כ לא שכיח וגם שיבא הדם עם מ"ר ג"כ לא שכיח א"כ יותר מהראוי לומר שהדם ממקור מ"ר בא אף שזה ג"כ לא שכיח מ"מ יותר היא מצוי מלומר שבא מן המקור דהוי תרי לא שכיח חדא דזקינה אין דמים מצוים בה ועוד שאין דרך דם המקור לבא עם מ"ר והכי כוונת הפמ"א דכמו דתלינן בכתם בזקינה והיינו דתלינן שבא משאינו זקינה ה"נ תולין שבא הדם ממקור מ"ר כנלפע"ד בכוונת הפמ"א. דברי ידידו הדוש"ת בלונ"ח כואב ונאנח מפגעי הזמן ומצפה לרחמי ד':