מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן נט
ב"ה יום ה' ה' טבת תרל"א לפ"ק לבוב:
ישאו הרים שלום וחיים. עד בלי דיים. לכבוד ידידי הרב המופלג המפורסם ערוגת הבושם ירא ד' מרבים וותיק וחסיד כש"ת מוה' מיכל פישלער נ"י מפרעמישלאן:
מכתב שאלתו הגיעני. באחד שהי' מחזיק פערלאג כמה שנים ואחרי מותו השתדל יורשו לזכות בעסק זה ולא עלתה בידו עד שהוציא הוצאות רבות. וגם הניח מהפריצענט ממכירת אכסרה. באופן אשר מעט הפריצענט אשר ניתן לו מהקיר"ה אינו מספיק אפילו על ההוצאות שיש לו בעסק הזה והריווח שלו הוא רק ממכירת לאחדים כמו טריפיקאנט. ועתה השתדל איש אחד לקבל טריפע למכור לאחדים. והפערלעגער מחויב להוציא מעותיו על הסחורה ובעצמו משלם עד הבאת הסחורה ואחריותו עליו ונותן הסחור' להטריפיקאנט בלי עמל ויגיעה ונסתפק מע"כ אם רשאי השני לעשות כן. והאומנם אין להשיב בד"מ כי אם להב"ד או לשני הבע"ד. אבל מוחזקני בו במע"כ דאדם כשר הוא ולא יראה מכתבי לשום אחד מהבע"ד עד אשר יבוצע הדבר. והנה אם באנו לדמות דין זה לעני המהפך בחררה. הדבר תלוי באשלי רברבי. דכבר נודע מחלוקת רש"י ור"ת בהא דעני המהפך בחררה ובא אחר ונוטלה דנקרא רשע. דלשיטת רש"י גם במציאה והפקר דינא הכי דנקרא רשע ושיטת ר"ת דדוקא במכר וכדומה דיכול השני לקנות במקום אחר משא"כ בהפקר ומתנה שאינו מצוי לו במקום אחר לא מיקרי רשע. ואם כן בנ"ד שאי אפשר לו להשני ליקח טריפע כי אם מאת הפערלעגער לשיטת ר"ת אין איסור בזה. ובסי' רל"ז הכריע הרמ"א כשיטת ר"ת וסייעתו דהיכא דאינו מצוי במקום אחר לא מיקרי רשע. ואפשר דבנ"ד גרע מהפקר דהנה ביש"ש פ"ג דקדושין רצה להוכיח דהרשב"ם סובר כדעת רש"י דאהא דאמר שמואל נכסי גוי הרי הן כמדבר וכל הקודם בהם זכה וכתב הרשב"ם ומיהו נראה בעיני דהאי שני נקרא רשע כיון דיהיב ראשון זוזי דלא גרע מעני המהפך בחררה. הרי דאע"פ דנכסי הגוי הן כהפקר אפ"ה נקרא השני רשע א"כ מוכח דלא כר"ת. ודחה היש"ש דדוקא התם ס"ל להרשב"ם דנקרא רשע לפי שהראשון הוציא את מעותיו ומחזיר לגמור מקחו אבל בשאר מציאות והפקר מודה הרשב"ם דלא נקרא רשע ע"ש ביש"ש וכ"כ המהרי"ק שורש קי"ח. א"כ מבואר להדיא דאף להחולקים על רש"י וס"ל דבמציאה והפקר לא נקרא רשע. מ"מ היכא דהראשון כבר נתן המעות מודו. א"כ בנ"ד דהפערלעגער צריך ליתן כל המעות בעת קבלת הסחורה וגם הוציא הוצאות על הבאת הסחורה בכה"ג גם החולקים על רש"י מודו דנקרא רשע. כמ"ש היש"ש ומהרי"ק ועי' בתשו' משאת בנימן סי' כ"ז:
הן אמת דר"ת והרא"ש חולקין גם על זה דהרי הרא"ש בב"ב דף נ"ד שם הביא בשם ר"ת דחולק על הרשב"ם וס"ל דלא מיקרי רשע מאחר דנכסי גוי הרי הם כהפקר והוי דבר שאינו מצוי דלא מיקרי רשע. והרי הרא"ש והטור ס"ל דאין השני צריך להחזיר הדמים להראשון א"כ מפסיד הראשון המעות שנתן להגוי ואפ"ה לא נקרא רשע א"כ מוכח דלא ס"ל סברת המהרי"ק והיש"ש הנ"ל. אבל עכ"פ בזה לא הכריעו רבותינו בעלי הש"ע כמאן ס"ל. דאפשר דמה שהכריע הרמ"א בסי' רל"ז כר"ת דוקא היכא דלא מפסיד הראשון כלום כמו בהפקר ומתנה. ומה שפסק הרמ"א בסי' קצ"ד דהשני הזוכה בנכסי הגוי נקרא רשע אזיל לטעמי' דפוסק כהרמב"ם דהשני צריך להחזיר המעות לישראל הראשון ומש"ה דמי למכר דיכול לקנות במקום אחר ובכה"ג נקרא רשע לד"ה. אבל היכא דהראשון מפסיד מעות מכיסו בזה לא הכריע בש"ע כלום כמאן ס"ל:
אמנם מטעם אחר נראה דבנ"ד מודה ר"ת דנקרא רשע דהנה התוס' והרא"ש ריש פ"ג דקדושין הקשו לשיטת ר"ת מהא דתנן מרחיקין מן הדג כמלא ריצת הדג הרי דגם בדבר של הפקר שמהפך בה הראשון אסור להשני לזכות בה ותירצו דהתם היינו טעמא מפני שהוא יורד לאומנותו כי ההוא דקאמר התם ההוא בר מבואה דאוקי ריחייא ואתי בר מבואה ואוקי בהדי' מצי לעכובי עלי' דקאמר לי' קא פסקת לחיותאי ע"ש. מדבריהם למדנו דע"כ לא קאמר ר"ת דבדבר של הפקר לא נקרא השני רשע רק היכא שהראשון מצא באקראי הדבר המופקר דבזה מותר גם להשני לזכות בו לשיטתו. אבל היכא דהראשון מחייתו בכך לצוד דגים וכדומה בזה מודה ר"ת דנקרא רשע אף בהפקר. וא"כ בנ"ד דהראשון מחיתו ופרנסתו בכך שהוא פערלעגער אסור להשני לקפח פרנסתו אף לשיטת ר"ת. איברא דלכאורה דברי התוס' שם צריכין ביאור דמה מקשו מהא דמרחיקין מן הדג הא בפירוש אמר התם שאני דגים דיהבי סייארא ופרש"י דהוי כמאן דמטי ליד הראשון ונמצא חבירו מזיקו. ומה ענין זה לעני המהפך בחררה. ובאמת שהר"ן בקדושין שם תירץ כך קושית התוס' אבל צריך להבין מי הכריחם להתוס' והרא"ש לחדש בזה סברות חדשות כיון דבגמ' שם קאמר בפירוש משום דיהבי סייארא. וצ"ל משום דבגמ' ב"ב שם אהא דרב הונא דס"ל דמצי מעכב על בר מבואה חברי' משום דפסיק לחיותי' מייתי סייעתא לר"ה מהא דמרחיקין מן הדג ודחי הש"ס שאני דגים דיהבי סייארא. א"כ קושית התוס' מהס"ד דלא ידע עדיין הך סברא דיהבי סייארא. א"כ מה מייתי סייעתא לר"ה הא גם לדידי' קשה דע"כ לא קאמר ר"ה דמצי מעכב על חברי' רק במקח וממכר משום דיכול לקנות במקום אחר משא"כ בדבר המופקר לסברת ר"ת מותר לאחר לזכות בו. ולזה הוצרכו לתרץ משום דהתם אומנותו בכך. ולפ"ז יש מקום לומר דדוקא לפי הס"ד דאזלינן אליבא דר"ה דפסקי' לחיותאי טענה הוא שפיר כתבו דאף בדבר המופקר מיקרי רשע אף לדעת ר"ת משום דפסקי' לחיותי' וכדכתבו התוס' בקדושין להדיא דכיון דאומנותו בכך דמי לדרב הונא. אבל לפי המסקנא דקיימ"ל דלא כרב הונא דלא מצי מעכב אבר מבואה דנפשי' אף דפסקי' לחיותי' א"כ אף באומנותו בכך ג"כ לא מיקרי רשע. והא דמרחיקין מן הדג הוא משום דשאני דגים דיהבי סייארא וכמסקנת הגמ' שם. אמנם בדברי מהרי"ט בחידושיו פ"ג דקדושין שם לא משמע הכי אלא דגם לפי המסקנא ביורד לאומנותו אף בדבר של הפקר נקרא רשע גם לשיטת ר"ת שכתב דהא דעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה דנקרא רשע יליף הש"ס מדאמרינן בס"פ הנשרפין ואת אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאומנות חברו וכתיב בתרי' רשעת הרשע עליו תהי' אלמא דנקרא רשע. ואע"ג דהתם ביורד לאומנותו דחמיר טפי משום דפסיק לחיותי' מ"מ התם בשל הפקר מיירי ומהפך בחררה של שכירות שוה הוא לנכנס לאומנותו של הפקר ותרוייהו רשע מיקרי עכ"ל המהרי"ט. דבריו מבוארים דעיקר הא דעני המהפך וכו' דנקרא רשע בשכירות או במכירה לדעת ר"ת ילפינן מן יורד לאומנותו בדבר המופקר דקרי' קרא דיחזקל רשע הרי מבואר דביורד לאומנותו אף בשל הפקר נקרא רשע. וא"כ גם בנ"ד כיון שהפערלעגער אומנותו בכך וזה מחייתו ופרנסתו אסור להשני לקחת טריפע מאתו ונקרא רשע אף דא"א ליקח במקום אחר ודמי להפקר וגם ר"ת מודה בזה וכמו שהוכחתי:
וד יש מקום לומר בנ"ד ע"פ מה שכתבו הרא"ש והר"ן פ"ג דקדושין להקשות לשיטת ר"ת מהא דאמרינן פ"ה דגיטין דגיטין דעני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מדרבנן הרי דגם בדבר המופקר שהיפך בו האחד אסור להשני לזכו' בזה. ותירצו דשאני התם שטרח בה העני להפילו לארץ. וכבר עמדו בזה המהרי"ק והיש"ש בביאור דבריהם דהא במה דאמרינן נכסי גוי הרי הן כמדבר וכל המחזיק בהן זכה שכ' ר"ת דהשני לא מיקרי רשע והרי התם ג"כ טרח בו הראשון וקנאה ונתן דמים. והרי לא נחתינן לפלוגי בשום דוכתא בין אם טרח עשרה ימים עד שקנאה ואפ"ה מותר השני לזכות בהשדה אף שטרח בה הראשון ומ"ש מעני המנקף בראש הזית גם מה גבול יש לטירחא זו. ועוד קשה דהרי ר"ת כתב להדיא פ"ג דקדושין שם דדוקא במכירה ושכירות נקרא רשע דלמה יחזור על זאת שטרח בה חבירו ילך וישתכר במקום אחר אבל אם היתה החררה הפקר ליכא איסור וכו' הרי כתב להדיא דמיירי שטרח בה חבירו ואפ"ה בהפקר ליכא איסור ודלא כהרא"ש והר"ן. וכאשר התבוננתי בזה מצאתי בזה למהרי"ט בחדושיו פ"ג דקדושין שם שכתב וז"ל וא"ת ועני המהפך בחררה מי לא עסקינן שטורח אחרי' וכו' וי"ל דעני המהפך אין טורחו מועיל לזה שבא אחריו אבל עני המנקף בראש הזית ע"י טורחו נתקבצו והלה אוכל יגיע כפיו ע"ש. וע"פ דברי המהרי"ט נתבארו היטב דברי הרא"ש והר"ן דבכל דוכתי אף שהראשון טרח בה מותר להשני לזכות אם הוא דבר המופקר לדעת ר"ת כיון שטורח הראשון אינו מועיל להשני כלל דבלא"ה ג"כ מצי השני לזכות. ודוקא בעני המנקף בראש הזית דמועיל טורח הראשון להשני דע"י טורחו נתקבצו בזה דוקא כתבו הרא"ש והר"ן דבטרח בה הראשון אסור לשני לזכות אף לשיטת ר"ת. ובזה עמדתי על כוונת דברי הרשב"ם ב"ב דף נ"ד ע"ב שכתב דהשני המחזיק בשדה נקרא רשע דכיון דיהיב לוקח הראשון זוזי לא גרע מעני המהפך בחררה דמיקרי רשע ההוא אחר. והקשה היש"ש שם דאם הרשב"ם סובר כרש"י א"כ ל"ל למימר דיהיב הלוקח ראשון זוזי. הא לדעת רש"י אף בהפקר נקרא השני רשע אף דלא יהיב הראשון זוזי ואי סובר הרשב"ם כר"ת ג"כ קשה דלר"ת גם היכא דיהיב הראשון זוזי ג"כ לא מיקרי רשע כמבואר ברא"ש ב"ב שם דר"ת חולק על רשב"ם אף דנתן הראשון מעות. ולפמ"ש י"ל דהרשב"ם שיטה אחרת יש לו דקשיא לי' להרשב"ם על רש"י מהא דפאה דמעבירין אותו הימנה וכקושית ר"ת ומש"ה מחלק הרשב"ם בין שכירות ומכירה להפקר ולא מטעמי' דר"ת משום דהפקר אינו מצוי במקום אחר דע"ז קשה מעני המנקף בראש הזית וכקושית הרא"ש והר"ן. אלא דהרשב"ם מחלק מטעם אחר. דכבר נודע מ"ש המרדכי בשם מהר"ם. דלא מיקרי מהפך בחררה כי אם שכבר הי' פיסוק דמים וא"כ כיון שהראשון פסק המעות א"כ הרי הועיל טורח הראשון להשני שכבר השוה הדרך לפניו וע"י טרחת הראשון בפיסוק דמי המכר והשכירו' הי' נקל להשני לקנותו ומש"ה נקרא השני רשע וכמ"ש בשם מהרי"ט דהיכא דהועיל טרחת הראשון להשני נקרא רשע וכן בעני המנקף בראש הזית ג"כ הועיל טרחתו דע"י מעשיו נתקבצו שם וכמ"ש. משא"כ בראה את המציאה או בזרק טליתו על הפאה דלא הועילו מעשיו להשני כלל מותר להשני לזכות בה לכתחלה כן י"ל בסברת הרשב"ם. ובזה דבריו בב"ב שם מבוארים היטב במה שכתב מאחר דיהיב הלוקח הראשון זוזי נקרא רשע דהיינו שם כל עיקר מה שנעשה השדה הפקר הוא ע"י מעותיו דראשון וכדאמרו בש"ס שם דנכרי מכי מטא זוזי לידי' אסתלק לי' ואין לך. הועילו מעשיו דראשון גדול מזה דע"י הראשון נעשה הפקר ומש"ה נקרא השני רשע ומדוייקים היטב דברי הרשב"ם ודוק. עכ"פ מבואר מדברי מהרי"ט הנ"ל דהיכא דמועיל טרחת הראשון להשני אף לדעת ר"ת נקרא רשע אפי' בהפקר. וא"כ בנ"ד שהפערלעגפר הוציא הוצאות וטרח להביא אליו הסחורה לדברי הכל אסור להשני לקפח מחייתו כנלפענ"ד. ויש אתי עוד טעמים הרבה לאסור בנ"ד ולרב הטרד' קצרתי. דברי ידידו:
ח"ב יז