מהריא הלוי חלק ב· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן נח
ב"ה יום ו' עש"ק ה' דחנוכה תרל"א לפ"ק לבוב. שלום וכל טוב להמופלג החריף השנון זית רענן שושן צומח. חבצלת פורח. יקר ונעלה. מעטה תהלה מ' אלי' נ"י:
מכתבו הגיעני. ולמען חיבת אביו רב רחימאי החביב עלי כגופאי. חשתי ולא התמהמהתי לשום עין על דבריו. שמחתי לראות כי יש לו בן לאותו צדיק ההוגה בתורה הקדושה. יגע ומצא כדי מדתו. לפי מעט שנותיו הרבה מקנתו. יהי כן ד' עמו. יהי עליו נועמו. לנהלו על מבועי התורה והיראה כי זה כל האדם. וראיתי כי מע"כ נסתפק בהא דקיי"ל במותר השמן שבנ"ח דבטל בס' או בנ"ח של שעוה דבטל ברוב. אם אחר שנתבטל ניתוסף עוד שמן או נר שעוה של חנוכה אם אמרינן בזה חוזר וניעור או לא. ומע"כ עורר בזה דלפמ"ש הש"ך בסי' צ"ט לחלק בין לח בלח דאף במין במינו חוזר וניעור משא"כ ביבש ביבש א"כ גם כאן יש לחלק בין שמן לנר שעוה דבנר שעוה לא אמרינן חוזר וניעור דהוה יבש ביבש משא"כ בשמן. אבל לשיטת האחרונים שם שהעלו להלכה כפסק הרמ"א דגם ביבש ביבש אמרינן חוזר וניעור א"כ גם כאן אין חילוק בין שמן לנר שעוה זה תורף דבריו והאריך מע"כ בזה ואבוא על סדר דבריו. מה שהקשה על הא דקיימ"ל אין מבטלין איסור לכתחלה והקשה דהא עיקר ביטול איסורין ילפינן מדכתיב אחרי רבים להטות ועיקר קרא קאי בסנהדרין והרי שם מבטלין דברי המיעוט לכתחילה לפענ"ד יש לומר דהרי נודע דכל היכא דאין כוונתו לבטל מותר לבטל לכתחילה כמבואר ביו"ד סי' פ"ד סעיף י"ג ובכ"ד. וא"כ בסנהדרין כוונת כל אחד מהם להטות לב כלם לדעתו. ובשעת גמר דין גם בדיני נפשות אף המלמד זכות יכול לחזור בו כדאיתא בש"ס סנהדרין דף ל"ד. וא"כ אין כוונת המיעוט להתבטל רק אדרבא רצון המיעוט להתקיים ושגם הרבי' החולקי' יסכימו לדבריו וכמ"ש ובכה"ג היכא דאין כוונתו לבטל גם באיסורין מותר לבטל כנ"ל. ומהא דסופרי הדיינים כותבין דברי המזכין וכו' פשיטא דאין ראי' כלל. דהם אינם מבטלין שום דבר דכבר בטלו דברי המועטין תיכף כשיצא הדבור מפיהם. ועיקר הכתיבה הוא שאם יטעה אחד מהם וישכח מה שכבר אמר הם יזכירו אותו מתוך הכתב אבל הם אינם מבטלין דברי המועטין דכפר נתבטלו טרם הכתובה. גם מה שכתב דאפילו לרבנן דס"ל דמצות מבטלין זו את זו. דוקא תרי מצות אבל מצוה בחולין אינה בטלה. בש"ס פסחים דף קט"ו מבואר להיפך דאף להילל דס"ל מצות אין מבטלין זא"ז אבל מצוה ברשות בודאי בטלה. ועי' בתוס' פסחים שם ד"ה אתי. מ"ש דאף לדעת הרא"ש דיבש ביבש שנתבטל חד בתרי מותר לאדם אחד לאכול כלם אבל עכ"פ לא יאכלם כלם כאחד. הדבר מבואר ברא"ש סוף פרק גיד הנשה להיפך דמותר לאדם אחד לאכול כלם ביחד ועי' בב"י סי' ק"ט:
עוד ראיתי למע"כ שנתן טעם לדברי הרמ"א בסימן ק"ב דדבר שיש לו מתירין אם נתערב קודם שנודע האיסור בטל. ולפענ"ד נראה בזה דבר נכון מאד. דבאמת יש להבין בהא דדשיל"מ אפילו באלף לא בטל ניהו דהאיסור לא בטל בדשיל"מ ע"פ טעמו של רש"י דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר או לטעמו של הר"ן פ"ז דנדרים לכל מר כדאית לי' אבל עכ"פ פשיטא דגם ההיתר לא בטל ויש כאן איסור והיתר מעורבין זה בזה. וזה מיקרי קבוע דרבנן והוי מדרבנן כמחצה על מחצה וכ"כ האחרונים. ואם כן אמאי אין מתירין כל אחד ואחד מטעם ספיקא דרבנן לקולא. וצ"ל או משום דבדשיל"מ אזלינן בספיקא לחומרא אף בספק דרבנן או משום דהיכא דאיתחזק איסורא לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא ובתערובת איסור והיתר כל היכא דלא נתבטל מיקרי איתחזק איסורא. ועי' במרדכי ריש פרק אין צדין שכתב דהא דדשיל"מ ספיקו אסור הוא דוקא היכא דאיתחזק איסורא כגון ספק נולדה ביו"ט דאיכא חזקה דלא נולדה עד היום ע"ש. וא"כ היכא שלא הוכר האיסור מעולם כגון בגיגית כי תיכף שנסחט היין מן הענבים נתערב עם היין המותר. שפיר פסק הרמ"א דמותר מטעם ספק שמא הוא שותה מן היין המותר. ובפרט לפמ"ש התוס' בתמורה דף ל' דהיכא דלא הוברר האיסור מעולם אמרינן ברירה. א"כ שפיר י"ל על כל טפה שהוא שותה דזה הוא היין המותר וכמו בהלוקח יין מבין הכותים א"כ ניהו דאין היין הנסחט בשבת בטל ברוב היתר משום דהוא דשיל"מ. אבל כיון דודאי גם ההיתר לא בטל מותר מטעם ספיקא דרבנן שמא היין שהוא שותה עכשיו הוא היתר. וכאן אין לומר דבדשיל"מ ספיקו אסור דהרי לדברי המרדכי הוא משום איתחזק איסורא וכאן לא נקרא עליו שם איסור מעולם דתיכף כשנסחט מן הענבים אנו מתירין אותו מטעם שכתבתי. וע' בר"ן ס"פ אין צדין שכתב דאפשר דהא דדשיל"מ אפילו באלף לא בטל הוא דוקא היכא דאיתחזק איסורא. ואפשר דנתכוין למ"ש דאי לא איתחזיק איסורא ניהו דלא בטל מ"מ מותר מטעם ספיקא דרבנן לקולא כיון דמה"ת בודאי נתבטל. ובזה יש ליישב קושית הפליתי בסי' ק"ב על דברי הרמ"א הנ"ל מהא דהקשו בתוס' בסוף מעילה דהאומר סלע בתוך כיס זה הקדש מעל דליבטל ברובא. וכ"ת דשיל"מ הוא ע"י פדיון ואפילו באלף לא בטל הא ליכא למימר דדשיל"מ מדרבנן הוא. ותירצו דמטבע חשיב ולא בטל. והקשה הפלתי הא התם תחילת ביאתו לעולם ע"י תערובת ואפ"ה לא בטל ומוכח דלא כרמ"א ע"ש. ולפמ"ש הדבר נכון דלשיטת התוס' שם דמטבע חשיב ואינו בטל מה"ת כמ"ש המשנה למלך פ"ז ממעילה הלכה ו'. וכן לפי הס"ד בתוס' מעילה שם דגם דשיל"מ אינו בטל מה"ת. אם כן גם בתחילת ביאתו לעולם ע"י תערובת כיון דלא נתבטל מה"ת אסור אף דלא איתחזק איסורא מ"מ אסור מטעם ספיקא דאוריי' לחומרא. והרמ"א לא כתב רק לפי האמת דדברים שאינם מתבטלין הוא רק מדרבנן. וא"כ מהראוי לומר סד"ר לקולא ורק הטעם משום דאיתחזק איסורא. ומש"ה שפיר פסק דהיכא דלא הוכר האיסור מעולם מותר משום דבזה לא מיקרי איתחזק איסורא כיון דלא נקרא עליו שם איסו' מעולם כיון דנתערב מתחילתו ודוק.
מ"ש מפ"כ דלא מצא לאחד מן הפוסקים הך דינא בתחילת ביאתו ביאתו לעולם ע"י תערובת בטל רק בדשיל"מ ולא בשאר דברי' החשובים שאינם בטלין. עיין בפרמ"ג סי' ס"ט במשבצות ס"ק ל"ה שהביא בשם או"ה דגם בכל דברים החשובים דינא הכי דאם לא ניכר האיסור מעולם בטל וכ"כ בשו"ת חות יאיר סי' קל"ג וכ"כ כל האחרונים: